קוד: ביאור:יונה א5 בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: אראל
אל:
יונה הנביא עלה על ספינה, ופתאום (יונה א 4-5) "וה', הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל-אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל-הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם;
וְיוֹנָה, יָרַד אֶל-יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם.
"
איך אפשר להסביר את האדישות של יונה? מדוע הוא לא משתתף במאמצם של המלחים להינצל מטביעה?
המפרשים הציעו הסברים פסיכולוגיים לאדישותו של יונה, אולם מעבר להסברים הפסיכולוגיים, נראה לי שיונה דווקא כן ניסה כמיטב יכולתו לעזור לספינה.
כידוע ממכניקה של נוזלים, ככל שמרכז הכובד של ספינה נמוך יותר, היא יציבה יותר (ראו:
יונה לא יכל לעשות שום דבר ממה שהמלחים עשו: סחורה להטיל אל הים לא היתה לו (הוא בכלל לא היה סוחר - הוא רק רצה לברוח), ולהתפלל אל ה' הוא לא רצה (הוא ברח מפני ה'). הדבר היחיד שיכל לעשות כדי לעזור לספינה, הוא להנמיך את מרכז הכובד שלה, ואת זה עשה בכך שירד ושכב.