המבחן של יונה

קוד: המבחן של יונה בתנ"ך

סוג: מניעים1

מאת: חבי טרייסטר

אל: כפית ה'תשס"ב כסלו

/ חבי טרייסטר

בשיעור עם מנהל בית ספרינו העלה מנהלינו קושיה שבאמת הפריעה לי. הפירושים הקלאסיים לא ענו על השאלה, ולא סופקה לי תשובה. לכן ישבתי וחשבתי על כך והחלטתי לשתף אתכם בתוצאותיהם של מחשבות אלו.

ספר יונה מתחיל בבקשת ה' מיונה שיקום וילך לנינוה, "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני."(יונה א', ב') ותגובת יונה: "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש..." (שם, ג')

והסיפור ממשיך לתאר איך יונה יוצא בספינה לתרשיש וסערה גדולה תופסת את אוניתם של המלחים ויונה. כל מלח קורא לאלוהיו וכשזה לא עוזר הם מפילים פור כדי לגלות בשל מי הרעה, וכאשר הם מגלים שהדבר קרה באשמת יונה הם מקבלים ממנו הסבר על העניין, ופתרון לבעיה-"ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם." (שם י"ב)

והקושיה הגדולה: אם יונה יודע שבשלו הסער הגדול הזה, למה הוא מבקש שהם יזרקו אותו ולא קופץ בעצמו? למה הוא מבקש מהמלחים לחטוא אולי ברצח? אם כבר הוא זה שחטא למה הוא מבקש שמישהו יחטוא בגלל שהוא פחדן?

לדעתי, יונה מעמיד אותם במבחן כלשהו. המלחים נצבים במצב שבו יש להם דבר רע בקרבם (יונה), והם נענשים עליו (הסערה), והדרך היחידה להינצל מעונשו של זה הוא על ידי עשיית דבר לא מקובל (זריקת אדם מהספינה למוות בטוח).

שימו לב: זה אותו מצב שבו יונה מתבקש להעמיד את נינוה. לנינוה יש דבר רע בקרבם(חטאיהם), והם הולכים להיענש בהפיכת עירם בגללו, והדרך היחידה להינצל מהעונש הוא על ידי עשיית דבר לא מקובל כמו לעבוד אלוהים אחרים. (זאת בהנחה שהחטאים שלהם הם לא בתחום העבודה זרה תחת כל עץ רענן לכל אל מזדמן.)

ההבדל הגדול הוא שבמקרה של המלחים הרע אינו באשמתם אלא אשמת יונה ולכן המתבקש מהם הוא עוד יותר קשה (מוסרית) כי הם מתבקשים לחטוא בגלל עקשנותו של אדם שלא מוכן לעשות את המוטל עליו.

בנינוה הרע הוא באשמת התושבים והמתבקש מהם הוא (מוסרית) הרבה יותר קל.

יונה בודק את מוכנותם של המלחים "לבער את הרע מקרבם" ולראות מה יקרה, ולהשליך את התוצאות על נינוה. הוא רואה (או יותר נכון הוא לא רואה את זה כי הוא כבר בים) שהמלחים באמת ובתמים מאמינים בה' ("ויראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים" (יונה א', ט"ז)). ואולי בסתרי ליבו הוא מקווה שזה מה שיקרה לאנשי נינוה, ובגלל זה הוא מסכים לשליחותו ללכת לנינוה ולקרוא עליה את הקריאה בגלל הפוטנציאל שהוא רואה שיש להם לחזור בתשובה.

אבל כשיונה מגיע לנינוה יש הבדל מאוד גדול בין התגובה של נינוה לתגובה של המלחים. המלחים בניצבם לפני גזר דין קשה זה, קראו קודם לאלוהיהם וביקשו ישועה וכשלא נושעו בדקו את הנושא של אלוקי היהודים. בנינוה הם מיד מתחילים את סיפור החזרה בתשובה בלי לבדוק את העניין אצל אלוהיהם שהם כביכול מאמינים בהם. וזה אולי מראה את מידותיהם המעוותות שהם מוכנים לקבל כל דבר כדי להינצל וכשיונה רואה את זה: "וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו." (שם ד', א') זה מראה את היותם לא רציניים כי אדם שמקבל משהו על המקום בלי לבדוק אותו באמת לא מבין אותו וגם לא ימשיך לעשותו כי הוא לא רואה סיבה לכך, ואנשי נינוה לא יראו סיבה להישאר במצב של חזרה בתשובה.

ואז יש את כל הסיפור עם הקיקיון שבו יונה כועס שה' סלח לנינוה אפילו שברור שתשובתם לא כל כך אמיתית... והמשך הסיפור ידוע.

לסיכום: בתחילה כוונתו של יונה באמת הייתה לברוח ממשימתו (ורבים השיעורים הבאים להסביר התנהגותו- שאיש אמת אדוק היה שלא האמין בחזרה בתשובה, שלא רצה שיוכלו לקטרג על עם ישראל שלא חוזרים בתשובה, שלא רצה שאשור יוכלו להיות "שבט אפי" ויביאו לפורענויות בישראל וכו') אך כשראה את תגובת המלחים ראה שיכולה להיות איזושהי התגיירות וחזרה בתשובה אמיתית ולכן החליט כן לקבל עליו את השליחות בפעם השניה, אך כשראה את השוני בין התגובות הבין שלא כמו שקיוה יראו פני הדברים ובגלל זה רע היה לו.

אני מבינה שההסתכלות שלי קצת שונה ושיהיו רבים שימצאו במה לחלוק עליי. אני אשמח לקבל ביקורת על דעתי ועוד יותר אשמח לקבל רעיונות אחרים לפתרון הקושיה ששאלתי.