זכריה ט-יד בצבעים

קוד: זכריה ט-יד בצבעים בתנ"ך

סוג: טבלה

מאת: אראל

אל:

הצבעים מציינים יסודות חוזרים בנבואה :

מים

יין

אש

מלחמה

שלום

צאן

סוסים

עבודה זרה

גויים חוזרים בתשובה

עיניים

כסף וזהב

[ ט 01 – ט 08] משא דבר ה’ בארץ חדרך , ודמשק מנוחתו : כי לה’ עין אדם , וכל שבטי ישראל . וגם חמת , תגבול בה ; צור וצידון , כי חכמה מאוד . ותיבן צור מצור , לה ; ותצבור כסף כעפר , וחרוץ כטיט חוצות . הנה ד’ יורישנה , והכה בים חילה ; והיא באש תיאכל . תרא אשקלון ותירא , ועזה ותחיל מאוד , ועקרון , כי הוביש מבטה ; ואבד מלך מעזה , ואשקלון לא תשב . וישב ממזר , באשדוד ; והכרתי גאון פלשתים . והסירותי דמיו מפיו , ושיקוציו מבין שיניו , ונשאר גם הוא לאלוהינו ; והיה כאלוף ביהודה , ועקרון כיבוסי . וחניתי לביתי מצבה מעובר ומשב , ולא יעבור עליהם עוד נוגש : כי עתה ראיתי בעיניי . { ס }

[ ט 09 – י 02] גילי מאוד בת ציון , הריעי בת ירושלים , הנה מלכך יבוא לך , צדיק ונושע הוא ; עני ורוכב על חמור , ועל עיר בן אתונות . והכרתי רכב מאפריים , וסוס מירושלים , ונכרתה קשת מלחמה , ודיבר שלום לגויים ; ומושלו מים עד ים , ומנהר עד אפסי ארץ . גם את בדם בריתך שילחתי אסירייך מבור אין מים בו . שובו , לביצרון , אסירי , התקווה ; גם היום , מגיד משנה אשיב לך . כי דרכתי לי יהודה , קשת מילאתי אפריים , ועוררתי בנייך ציון , על בנייך יוון ; ושמתיך , כחרב גיבור . וה’ עליהם ייראה , ויצא כברק חיצו ; וד’ ה’ בשופר יתקע , והלך בסערות תימן . ה’ צ’ , יגן עליהם , ואכלו וכבשו אבני קלע , ושתו המו כמו יין ; ומלאו , כמזרק -- כזווייות , מזבח . והושיעם ה’ אלוהיהם , ביום ההוא -- כצאן עמו : כי אבני נזר , מתנוססות , על אדמתו . כי מה טובו , ומה יופייו -- דגן , בחורים , ותירוש ינובב בתולות . שאלו מה’ מטר בעת מלקוש , ה’ עושה חזיזים ; ומטר גשם ייתן להם , לאיש עשב בשדה . כי התרפים דיברו אוון , והקוסמים חזו שקר , וחלומות השוא ידברו , הבל ינחמון ; על כן נסעו כמו צאן , יענו כי אין רועה . { פ }

[ י 03 – י 12] על הרועים חרה אפי , ועל העתודים אפקוד : כי פקד ה’ צ’ את עדרו , את בית יהודה , ושם אותם , כסוס הודו במלחמה . ממנו פינה ממנו יתד , ממנו קשת מלחמה ; ממנו ייצא כל נוגש , יחדיו . והיו כגיבורים בוסים בטיט חוצות , במלחמה , ונלחמו , כי ה’ עימם ; והובישו , רוכבי סוסים . וגיברתי את בית יהודה , ואת בית יוסף אושיע , והושבותים כי ריחמתים , והיו כאשר לא זנחתים : כי , אני ה’ אלוהיהם - ואענם . והיו כגיבור אפריים , ושמח ליבם כמו יין ; ובניהם יראו ושמחו , יגל ליבם בה’ . אשרקה להם ואקבצם , כי פדיתים ; ורבו , כמו רבו . ואזרעם , בעמים , ובמרחקים , יזכרוני ; וחיו את בניהם , ושבו . והשיבותים מארץ מצרים , ומאשור אקבצם ; ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם , ולא יימצא להם . ועבר בים צרה , והכה בים גלים , והובישו , כל מצולות יאור ; והורד גאון אשור , ושבט מצרים יסור . וגיברתים , בה’ , ובשמו , יתהלכו : נאום , ה’ . { פ }

[ יא 01 – יא 03] פתח לבנון , דלתיך ; ותאכל אש , בארזיך . היליל ברוש כי נפל ארז , אשר אדירים שודדו ; הילילו אלוני בשן , כי ירד יער הבציר . קול יללת הרועים , כי שודדה אדרתם ; קול שאגת כפירים , כי שודד גאון הירדן . { פ }

[ יא 04 – יא 11] כה אמר , ה’ אלוהיי : רעה , את צאן ההריגה . אשר קוניהן יהרגון , ולא יאשמו , ומוכריהן יאמר , ברוך ה’ ואעשיר ; ורועיהם , לא יחמול עליהן . כי לא אחמול עוד , על יושבי הארץ -- נאום ה’ ; והנה אנוכי ממציא את האדם , איש ביד ריעהו וביד מלכו , וכיתתו את הארץ , ולא אציל מידם . וארעה את צאן ההריגה , לכן עניי הצאן ; ואקח לי שני מקלות , לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים , וארעה , את הצאן . ואכחיד את שלושת הרועים , בירח אחד ; ותקצר נפשי בהם , וגם נפשם בחלה בי . ואומר , לא ארעה אתכם ; המתה תמות , והנכחדת תיכחד , והנשארות , תאכלנה אישה את בשר רעותה . ואקח את מקלי את נועם , ואגדע אותו -- להפר , את בריתי , אשר כרתי , את כל העמים . ותופר , ביום ההוא ; ויידעו כן עניי הצאן , השומרים אותי , כי דבר ה’ , הוא . { ס }

[ יא 12 – יא 14] ואומר אליהם , אם טוב בעיניכם הבו שכרי -- ואם לא חדלו ; וישקלו את שכרי , שלושים כסף . ויאמר ה’ אליי , השליכהו אל היוצר , אדר היקר , אשר יקרתי מעליהם ; ואקחה שלושים הכסף , ואשליך אותו בית ה’ אל היוצר . ואגדע את מקלי השני , את החובלים -- להפר , את האחווה , בין יהודה , ובין ישראל . { פ }

[ יא 15 – יא 17] ויאמר ה’ , אליי : עוד קח לך , כלי רועה אווילי . כי הנה אנוכי מקים רועה בארץ , הנכחדות לא יפקוד הנער לא יבקש , והנשברת , לא ירפא ; הניצבה , לא יכלכל , ובשר הבריאה יאכל , ופרסיהן יפרק . הוי רועי האליל עוזבי הצאן , חרב על זרועו ועל עין ימינו ; זרועו יבוש תיבש , ועין ימינו כהה תכהה . { פ }

[ יב 01 – יג 06] משא דבר ה’ , על ישראל : נאום ה’ , נוטה שמיים ויוסד ארץ , ויוצר רוח אדם , בקרבו . הנה אנוכי שם את ירושלים סף רעל , לכל העמים -- סביב ; וגם על יהודה יהיה במצור , על ירושלים . והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה , לכל העמים -- כל עומסיה , שרוט יישרטו ; ונאספו עליה , כל גויי הארץ . ביום ההוא נאום ה’ , אכה כל סוס בתימהון , ורוכבו , בשיגעון ; ועל בית יהודה , אפקח את עיניי , וכל סוס העמים , אכה בעיוורון . ואמרו אלופי יהודה , בליבם : אמצה לי יושבי ירושלים , בה’ צ’ אלוהיהם . ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים , וכלפיד אש בעמיר , ואכלו על ימין ועל שמאל את כל העמים , סביב ; וישבה ירושלים עוד תחתיה , בירושלים . והושיע ה’ את אוהלי יהודה , בראשונה : למען לא תגדל תפארת בית דויד , ותפארת יושב ירושלים -- על יהודה . ביום ההוא , יגן ה’ בעד יושב ירושלים , והיה הנכשל בהם ביום ההוא , כדויד ; ובית דויד כאלוהים , כמלאך ה’ לפניהם . והיה , ביום ההוא ; אבקש , להשמיד את כל הגויים , הבאים , על ירושלים . ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים , רוח חן ותחנונים , והביטו אליי , את אשר דקרו ; וספדו עליו , כמספד על היחיד , והמר עליו , כהמר על הבכור . ביום ההוא , יגדל המספד בירושלים , כמספד הדדרימון , בבקעת מגידון . וספדה הארץ , משפחות משפחות לבד : משפחת בית דויד לבד , ונשיהם לבד -- משפחת בית נתן לבד , ונשיהם לבד . משפחת בית לוי לבד , ונשיהם לבד ; משפחת השמעי לבד , ונשיהם לבד . כל , המשפחות הנשארות -- משפחות משפחות , לבד ; ונשיהם , לבד . ביום ההוא , יהיה מקור נפתח , לבית דויד , וליושבי ירושלים -- לחטאת , ולנידה . והיה ביום ההוא נאום ה’ צ’ , אכרית את שמות העצבים מן הארץ , ולא ייזכרו עוד ; וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה , אעביר מן הארץ . והיה , כי יינבא איש עוד , ואמרו אליו אביו ואימו יולדיו לא תחיה , כי שקר דיברת בשם ה’ ; ודקרוהו אביהו ואימו יולדיו , בהינבאו . והיה ביום ההוא , יבושו הנביאים איש מחזיונו -- בהינבאותו ; ולא ילבשו אדרת שיער , למען כחש . ואמר , לא נביא אנוכי : איש עובד אדמה אנוכי , כי אדם הקנני מנעוריי . ואמר אליו , מה המכות האלה בין ידיך ; ואמר , אשר הוכיתי בית מאהביי . { פ }

[ יג 07 – יג 09] חרב , עורי על רועי ועל גבר עמיתי -- נאום , ה’ צ’ ; הך את הרועה ותפוצינה הצאן , והשיבותי ידי על הצוערים . והיה בכל הארץ , נאום ה’ , פי שניים בה , ייכרתו יגוועו ; והשלישית , ייוותר בה . והבאתי את השלישית , באש , וצרפתים כצרוף את הכסף , ובחנתים כבחון את הזהב ; הוא יקרא בשמי , ואני אענה אותו -- אמרתי עמי הוא , והוא יאמר ה’ אלוהיי . { פ }

[ יד 01 – יד 11] הנה יום בא , לה’ ; וחולק שללך , בקרבך . ואספתי את כל הגויים אל ירושלים , למלחמה , ונלכדה העיר ונשסו הבתים , והנשים תישכבנה ; ויצא חצי העיר , בגולה , ויתר העם , לא ייכרת מן העיר . ויצא ה’ , ונלחם בגויים ההם , כיום הילחמו , ביום קרב . ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים , מקדם , ונבקע הר הזיתים מחצייו מזרחה וימה , גיא גדולה מאוד ; ומש חצי ההר צפונה , וחצייו נגבה . ונסתם גיא הריי , כי יגיע גיא הרים אל אצל , ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש , בימי עוזייה מלך יהודה ; ובא ה’ אלוהיי , כל קדושים עימך . והיה , ביום ההוא ; לא יהיה אור , יקרות וקיפאון . והיה יום אחד , הוא ייוודע לה’ -- לא יום ולא לילה ; והיה לעת ערב , יהיה אור . והיה ביום ההוא , ייצאו מים חיים מירושלים , חציים אל הים הקדמוני , וחציים אל הים האחרון : בקיץ ובחורף , יהיה . והיה ה’ למלך , על כל הארץ ; ביום ההוא , יהיה ה’ אחד -- ושמו אחד . ייסוב כל הארץ כערבה מגבע לרימון , נגב ירושלים ; וראמה וישבה תחתיה למשער בנימין , עד מקום שער הראשון עד שער הפינים , ומגדל חננאל , עד יקבי המלך . וישבו בה , וחרם לא יהיה עוד ; וישבה ירושלים , לבטח . { ס }

[ יד 12 - יד 21] וזאת תהיה המגפה , אשר ייגוף ה’ את כל העמים , אשר צבאו , על ירושלים ; המק בשרו , והוא עומד על רגליו , ועיניו תימקנה בחוריהן , ולשונו תימק בפיהם . והיה ביום ההוא , תהיה מהומת ה’ רבה בהם ; והחזיקו , איש יד רעהו , ועלתה ידו , על יד ריעהו . וגם יהודה -- תילחם , בירושלים ; ואוסף חיל כל הגויים סביב , זהב וכסף ובגדים -- לרוב מאוד . וכן תהיה מגפת הסוס , הפרד הגמל והחמור , וכל הבהמה , אשר יהיה במחנות ההמה -- כמגפה , הזאת . והיה , כל הנותר מכל הגויים , הבאים , על ירושלים ; ועלו מדי שנה בשנה , להשתחוות למלך ה’ צ’ , ולחוג , את חג הסוכות . והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ , אל ירושלים , להשתחוות , למלך ה’ צ’ -- ולא עליהם , יהיה הגשם . ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה , ולא עליהם ; תהיה המגפה , אשר ייגוף ה’ את הגויים , אשר לא יעלו , לחוג את חג הסוכות . זאת תהיה , חטאת מצרים ; וחטאת , כל הגויים , אשר לא יעלו , לחוג את חג הסוכות . ביום ההוא , יהיה על מצילות הסוס , קודש , לה’ ; והיה הסירות בבית ה’ , כמזרקים לפני המזבח . והיה כל סיר בירושלים וביהודה , קודש לה’ צ’ , ובאו כל הזובחים , ולקחו מהם ובישלו בהם ; ולא יהיה כנעני עוד בבית ה’ צ’ , ביום ההוא . { ש }

---

סיכום חלקי של דיון עם אורי גלייזנר, שבת נח"ת אולפנת סגולה ניסן ה'תשס"ג

בזכריה ט, אין כלי מלחמה , אבל בני - ישראל עצמם נמשלים לכלי מלחמה : " כי דרכתי לי יהודה " - מלשון דרך , כלי רכב ( כמו " דרך כוכב מיעקב " - עלה בדרך ); " קשת מילאתי אפרים "; " ועוררתי בנייך ציון " - חנית , כמו " עורר חניתו "; " ושמתיך כחרב " - ציון עצמה תהיה כמו חרב .

פירוש אחר ל " דריכת קשת " ( נריה קליין ) - כדי ליצור קשת , צריך - באופן חד פעמי - לדרוך על הענף כדי להחזיק אותו במקום , ורק אז לקשור את המיתר . ( דוגמה : " דרך קשתו כאויב " - איכה ).