חלוקת ירושלים בנבואת זכריה

קוד: ביאור:זכריה יד2 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

זכריה יד2: "וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלַים לַמִּלְחָמָה; וְנִלְכְּדָה הָעִיר, וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תשגלנה [תִּשָּׁכַבְנָה]; וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה, וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר"

ויצא חצי העיר בגולה, ויתר העם לא ייכרת מן העיר

"הרמב"ם כתב בהלכות מלכים (יב ב), בעניין חזונות נביאינו: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהם, לא יידע אדם איך יהיו, עד שיהיו". כך הדבר בנבואה זו של זכריה: בנפול ירושלים העתיקה בחודש אייר ה'תש"ח בידי אויב, מחצית האוכלוסיה נשארה במערב העיר, והמחצית השניה יצאה לגולה שבויים ביד צר" (ע"פ הרב מאיר יהודה גץ, בספר "רב הכותל" בעריכת ר' שמחה רז, ה'תשס"ג).

ותשע-עשרה שנה לאחר שהתקיימה נבואת הפורענות, התקיימה נבואת הנחמה המשלימה, תהלים קכב3: "יְרוּשָׁלַים הַבְּנוּיָה, כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" (פירוט): "בחמלת ה' על עמו ישראל, וברצותו לנחמו, חיבר כיום הזה את ירושלים העתיקה והחרבה אל ירושלים הבנויה, והיו יחדיו לעיר אחת שלמה לנצח, "והנצח - זו ירושלים"" (שם).

הקבלות

אונס של נשים נשואות בתנ"ך.

פסוקים שבהם הקרי מתקן את הכתיב כדי לשמור על "לשון נקיה".