קוד: ביאור:ישעיהו כב3 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ישעיהו כב3: "כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד, מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ; כָּל נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו, מֵרָחוֹק בָּרָחוּ
"
1. הפסוק מדבר ב"גנוּת השרים והקצינים, באומרו:
כל קצינייך נדדו יחדיו, מקשת אוסרו, רוצה לומר, שהקצינים שבהם, שהיה מוטל עליהם יותר להחזיק המלחמה, המה נדדו וברחו בראשונה; לא אחד מהם בלבד, אבל כולם, וזהו אומרו
נדדו יחדיו
"... "ולפי שהקצינים בעם היו כל כך חלושי הלב, בהכרח שאר העם הנמצא בירושלים יעשו כמותם... והוא אומרו:
כל נמצאייך אוסרו יחדיו מרחוק ברחו, רוצה לומר: כל הנמצאים בירושלים אוסרו על-ידי האויבים יחדיו כצאן, אם לא אותם שברחו מרחוק ולא קוו את יום המלחמה
"
(אברבנאל) - בריחתם של קציני הצבא מחלישה את העם וגורמת לכולם להיכנע.
"ועל חולשתם ומורך לבבם, אמר (בפסוק הבא)
על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי, רוצה לומר, על כן אמרתי לאוהביי ורעיי אלה פה:
שעו, הרפו
ממני,
ואמרר חיי
בבכי,
אל תאיצו לנחמני, רוצה לומר: אל תמהרו לנחם אותי
על שבר בת עמי
" - כשהנביא רואה את הקצינים הבורחים, הוא יודע שהחורבן בלתי נמנע, ועל כך הוא ממרר בבכי.
2. ולפי חכמי המדרש, הפסוק מתאר את הסיבה לפחד שנפל על הקצינים - מפני שהם "מרחיקים מלשמוע דברי תורה
"
(איכה רבה פתיחתא כד), לכן ברחו.
לאיזה אירוע מתייחס הנביא?
1. לפי רוב המפרשים, הכוונה לחורבן בית המקדש ע"י הבבלים: ""כל קציניך נדדו יחד" - צדקיהו ושריו שיצאו לברוח בלילה "מקשת אוסרו" - אשר מאימת המורים חצים בקשת היו נאסרים להסגר בתוך העיר וכל הנמצאים בו אוסרו יחד בזיקים ורובן מרחוק ברחו קודם לכן
"
(רש"י, וכן
מלבי"ם,
מצודות), "וכן היה, כי צדקיהו המלך ואנשיו, שהיה מוטל עליהם אומץ המלחמה, והיה כבודם למות בתוכה, הם ברחו ראשונה מירושלים, ורדפו אחריהם האויבים והשיגום, ויביאום אל נבוכדנצר בבלה, ואת עיני צדקיהו עיוור, ושחט את בניו לעיניו, ולא הועיל לו הבריחה, כי נלכדו בחצֵי קשתות האויבים, והוא אומרו: "מקשת אוסרו", רוצה לומר, מסיבת הקשת, ויהיה קשת שם כולל. ואפשר לפרשה: "מקשת אוסרו", שנפל פחד הכשדים עליהם כל כך, שמקשת אחת, שהיה מורה אדם אחד כנגדם, אוסרו כולם אלו את אלו, להיותם כולם אליו לעבדים, כדי שלא יהרגם בקשתו
"
(אברבנאל).
2. וע"פ דעת מקרא, הכוונה למצור האשורי על ירושלים בימי חזקיהו, שגם הוא גרם לפחד ולבריחה של קצינים רבים מן העיר.
""כל קציניך ", רואה עוד איך בסוף ימי המצור ברחו השרים והקצינים מן העיר ורק דלת העם נשארו לעמוד על נפשם ולהלחם, וזה ג"כ הפך הרגיל, ובזה רואה עוד איך נתהוה הפך הרגיל.
"הקצינים נדדו יחד ", מן העיר אבל לא הועילו מאומה, כי "מקשת אסרו ", מסבת רובי קשת אוסרו באזיקים והוליכום שבי לפני צר, כמוזכר, ירמיה נ"ב).
"כל נמצאיך ", הם ההמון "הם אסרו יחדיו ", ר"ל שנתקשרו בקשר אחד לעמוד על נפשם ולהלחם, ואח"כ כשגבר יד האויב "מרחוק ברחו ":
"אסרו ". מצאנו פעל אסר על המלחמה, מי יאסור המלחמה (מ"א כ' יד), ויען שפעל אסר נבדל מיתר פעלים המורים על הקשירה, במה שאסר יציין תמיד הנאסר בהכרח שלא ברצון, שבזה משתתף עם הפעל יסר מנחי פ"י שמורה על אסירת הנפש בהכרח כמו שבארתי במק"א, כן יבדל פעל אסר הנמצא אצל המלחמה, מפעל קשר, שכשאומר ויקשרו כולם יחדיו להלחם, הוא הקשר שעושים העם בעצמם ברצונם, ואוסר המלחמה הוא השר צבא שאוסרם בהכרח, ובזה המליץ פה שגם שהקצינים נדדו, ולא היה מי שיאסור המלחמה, מ"מ נמצאיך אסרו, היה כאילו היה מכריח ואוסר אותם להלחם, כי לא יכלו לברוח, אחר שראו כי הקצינים הבורחים נלכדו:
"יחד, יחדו ". יחדו מורה התאחדות או השתוות הפועלים יחד, לכן בהנדידה אמר יחד, בזמן אחד נדדו, ובקשר המלחמה אמר יחדיו שהתאחדו יחדיו בשוה:
" (מלבי"ם)
""מרחוק ברחו" - אשר ברחו למרחוק מצאום האויב ואסרום
"כל נמצאיך" - את כל הנמצאים כולם יחדו אסרו
"כל קציניך" - צדקיהו ושריו אשר נדדו יחד וברחו הנה נאסרו מרובי הקשת כי כאשר ברחו דרך המערה הזמין הקב"ה צבי אחד רץ על המערה ממעל ורדפו אחריו רובי קשת וכשבאו לפתח המערה מצאו את צדקיהו ושריו יוצאים ותפשום ואסרום." (מצודות).