קוד: ביאור:ירמיהו נא21 בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: אלחנן, לאה פ, רועי, יעקבי, תמרה, אראל
אל: נח"ת שבת כסלו ס'; נ..נח..נח"ת מדור הצדק והאחווה
בנבואת פורענות על בבל נאמר:
ירמיהו נא20: "
"
מפץ אתה לי, כלי מלחמה; וניפצתי בך גויים, והשחתי בך ממלכות. וניפצתי בך סוס ורוכבו; וניפצתי בך רכב ורוכבו. וניפצתי בך איש ואישה, וניפצתי בך זקן ונער; וניפצתי בך בחור ובתולה. וניפצתי בך רועה ועדרו, וניפצתי בך איכר וצמדו; וניפצתי בך פחות וסגנים. ושילמתי לבבל ולכול יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון לעיניכם, נאום ה'.
בהמשך הנבואה (ירמיהו נא 57) כתוב: "
והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה, וגיבוריה, וישנו שנת עולם, ולא יקיצו: נאום המלך, ה'
"
צבאות שמו.
מדוע ה' מנפץ באכזריות את האנשים החלשים והתמימים - "
", "
זקן ונער
", "
בחור ובתולה
", אנשים שבוודאי לא גרמו נזק לאף אחד, ודווקא את השרים והגיבורים - שעשו הכי הרבה צרות ומעשים רעים - ה' ממית במוות קל ונוח "
רועה ועדרו
"! איפה הצדק? (אלחנן לוטוק)
וישנו שנת עולם ולא יקיצו
1. יש כאן מידה כנגד מידה! בבל ניפצה את החלשים בעם ישראל, כמו שכתוב בתהלים קלז: "
") וכנגד זה - גם היא קיבלה ניפוץ! (רועי, יעקבי).
אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו, אשרי שיאחז וניפץ את עוללייך אל הסלע
2. החטא הוא כללי - של כל עם בבל. הרועה לא תמיד היה עם עדרו - בזמן המלחמה גם הוא השתתף ופגע בחלשים. גם הזקן - כשהיה צעיר פגע בחלשים. וכו' (לאה).
הפסוק על ניפוץ העוללים בתהלים נאמר כתפילה, מתוך רגשות נקמה, אין שם נבואה על ניפוץ העוללים של בבל.
3. בקטע של ה'ניפוץ' מנפצים תמיד זוגות - תמיד "
". לכן אפשר לפרש שה'ניפוץ' הוא בעצם הפרדה של זוגות, ולא הרג אכזרי. כשמנפצים כלי מפרידים את החלקים שלו זה מזה, וכשמנפצים "איש ואישה", למשל, הכוונה היא שמפרידים ביניהם (אראל).
וניפצתי בך ____ ו____
4. הניפוץ הוא תוצאה טבעית - בגלל הצרות שיבואו על בבל, הזקן והנער יתפרדו, האיש והאישה יתפרדו, וכו' (תמרה).
הפסוק על ניפוץ העוללים בתהלים נאמר כתפילה ל'מידה כנגד מידה': הלואי שיבואו על בבל כל הצרות שבאו עלינו. התנ"ך (כמובן) לא מצווה עלינו להרוג את התינוקות של הבבלים בעצמנו!
בקשר למה שנאמר על השרים והגיבורים "
" - אין הכוונה להגיד שיהיה להם מוות קל, אלא שהם לא יוכלו לעשות כלום נגד הצרות שיבואו עליהם. יבוא עליהם גל גדול (כמו שכתוב "
וישנו שנת עולם ולא יקיצו
") והם יהיו כבולים - לא יוכלו להינצל.
עלה על בבל הים, בהמון גליו נכסתה
5. ייתכן שהניפוץ בפרק הוא ניפוץ כפשוטו (שבירה), כמו בתהלים קלז. וזו אכן 'מידה כנגד מידה'. בתנ"ך מתייחסים אל כל עם כאל גוף אחד. כמו בדין '
':כשאיש מוציא לרעהו עין - הדין הוא (ע"פ הפשט) שצריך להוציא את העין של האיש. גם כאן לכאורה אפשר לשאול: מה אשמה העין? הרי העין לא פצעה את רעהו - היד היא זו שפצעה! אבל אנחנו לא שואלים שאלות כאלו, כי אנחנו מבינים שהאיש הוא גוף אחד. כך גם בעמים. העם הבבלי פגע בחלשים מהעם היהודי, ולכן ה' יפגע בחלשים מהעם הבבלי. קשה לנו לקבל את זה, כי התפיסה המקובלת בימינו שמה את האדם הפרטי במרכז. אבל בתפיסה של התנ"ך - המרכז הוא העם (אראל).
עין תחת עין