חורבן מצרים

הדבר אשר דיבר ה’ אל ירמיהו הנביא – לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצריים.

למצריים, על חיל פרעה נכו מלך מצריים, אשר היה על נהר פרת, בכרכמיש -- אשר הכהנבוכדראצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן יאשייהו מלך יהודה.

הגידו במצריים והשמיעו במגדול, והשמיעו בנוף ובתחפנחס; אמרו, התייצב והכן לך--כי אכלה חרב, סביביך.

ערכו מגן וצינה, וגשו למלחמה. אסרו הסוסים, ועלו הפרשים, והתייצבו בכובעים, מרקו הרמחים, לבשו הסריונות.

מדוע נסחף אביריך ?: לא עמד, כי ה’ הדפו... {שכיריה בקרבה כעגלי מרבק, כי גם המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו : כי יום אידם בא עליהם, עת פקודתם.}

מדוע ראיתי המה חתים נסוגים אחור, וגיבוריהם יוכתו, ומנוס נסו ולא הפנו ? -- מגור מסביב, נאום ה’.

1

הרבה כושל; גם נפל איש אל ריעהו , ויאמרו קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו, מפני חרב היונה.

אל ינוס הקל, ואל יימלט הגיבור ; צפונה על יד נהר פרת, כשלו ונפלו... {כי גיבור בגיבור כשלו, יחדיו נפלו שניהם. }

2

קראו שם: 'פרעה מלך מצריים שאון! העביר המועד!' חי אני, נאום המלך--ה’ צבאות, שמו: כי כתבור בהרים, וככרמל בים יבוא.

כלי גולה עשי לך, יושבת בת מצריים: כי נוף לשמה תהיה, וניצתה מאין יושב.

עגלה יפה פייה, מצריים; קרץ מצפון, בא בא. גם שכיריה בקרבה כעגלי מרבק, כי גם המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו: כי יום אידם בא עליהם, עת פקודתם.

מי זה, כיאור יעלה; כנהרות יתגעשו מימיו? מצריים כיאור יעלה, וכנהרות יתגועשו מים; ויאמר: 'אעלה אכסה ארץ, אובידה עיר ויושבי בה. עלו הסוסים והתהוללו הרכב, וייצאו הגיבורים —כוש ופוט, תופשי מגן, ולודים, תופשי דורכי קשת'.

והיום ההוא לד' ה’ צבאות, יום נקמה להינקם מצריו, ואכלה חרב ושבעה, ורוותה מדמם: כי זבח לאדוניי ה’ צבאות, בארץ צפון--אל נהר פרת.

עלי גלעד וקחי צורי, בתולת בת מצריים; לשוא הרבית רפואות, תעלה אין לך.

קולה , כנחש ילך: כי בחיל ילכו – ובקרדומות באו לה, כחוטבי עצים. כרתו יערה נאום ה’, כי לא ייחקר: כי רבו מארבה, ואין להם מספר. הובישה בת מצריים; ניתנה ביד עם צפון.

שמעו גויים קלונך, וצווחתך מלאה הארץ: כי גיבור בגיבור כשלו, יחדיו נפלו שניהם. {פ}