קוד: ביאור:ירמיהו טו1 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי, אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה! שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ!"
1. ייתכן שהסיבה היא, שמשה ושמואל השיבו את עם ישראל אל ה', ורק אחר-כך התפללו וביקשו רחמים על עם ישראל. אבל ירמיהו לא מצליח להשיב את עם ישראל אל ה', ולכן אין לו זכות להתפלל עבורם (רש"י).
לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר 'בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'? שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ! זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאֶת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם!"
כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוֹאִיל ה' לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם"
אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ, אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ"
נראה שהסיבה כתובה בהמשך הפסוק: "אין נפשי אל העם הזה
".
בימי משה ושמואל, ה"נפש" של ה' היתה בעם ישראל, כלומר היה להם קישור נפשי פנימי אל ה', ורק המעשים החיצוניים שלהם היו מקולקלים. משה ושמואל הצליחו, בכוח תפילתם, לחשוף את הנפש הפנימית של עם ישראל ו"לשכנע" את ה' שייתן להם עוד הזדמנות.
אבל בימי ירמיהו, ה"נפש" הפנימית כבר התקלקלה:
ירמיהו טו4: "וּנְתַתִּים לזועה[לְזַעֲוָה]
לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם
". מנשה בן יחזקיהו, שהכניס עבודה זרה לקודש הקודשים ומילא את ירושלים בדמם של מתנגדיו, הצליח לעקור ולמחוק מעם ישראל את הקישור הנפשי אל ה', ולכן כבר לא היתה להם תקוה, ואפילו תפילה בעוצמה כשל משה ושמואל כבר לא יכלה לעזור, הפתרון היחיד שנשאר הוא לזעזע אותם על-ידי חורבן וגלות.
שלח מעל פניי ויצאו" מזכיר את שילוח האדם מגן עדן: בראשית ג23: "
וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם". גם בני ישראל, כמו אדם וחוה, היו בגן עדן בארץ ישראל, עד שחטאו ושולחו משם (ר' אבהו, איכה רבתי פתיחה ד).