האם ירמיהו לא האמין שתבוא הגאולה?

קוד: מבנה ירמיהו לב בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: אראל

אל: כפית ה'תשס' אייר

[ירמיהו לב]

רקע ומבנה הפרק

• [01 - 15]   השנה העשירית לצדקיהו מלך יהודה, שנה אחת לפני חורבן הבית. ירושלים נתונה במצור כבד. החרב, הרעב והדבר מכלים את תושבי העיר. וה' ציווה על ירמיהו שיקנה שדה מאת בן-דודו. ירמיהו הבין היטב את משמעות המעשה – זה היה מעשה סמלי שנועד לסמל שבעתיד יחזרו בנ"י לחיים רגילים בא"י, וכך אומר ירמיהו הנביא בעצמו (לב15): כי כה אמר ה' צ', אלוהי ישראל: עוד ייקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת.
• [16 - 25]   אבל בפסוק הבא נראה שירמיהו לא הבין כלום: ואתפלל אל ה’, אחרי תיתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה, לאמור: 'אהה, ד' ה’, הנה אתה עשית את השמיים ואת הארץ בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה, לא ייפלא ממך כל דבר. עושה חסד לאלפים, ומשלם עוון אבות אל חיק בניהם אחריהם: האל הגדול הגיבור, ה’ צבאו-ת שמו. גדול העצה ורב העלילייה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה, ובישראל ובאדם; ותעשה לך שם כיום הזה. ותוצא את עמך את ישראל מארץ מצרים -- באותות ובמופתים וביד חזקה ובאזרוע נטויה ובמורא גדול. ותיתן להם את הארץ הזאת, אשר נשבעת לאבותם לתת להם - ארץ זבת חלב ודבש. ויבואו ויירשו אותה, ולא שמעו בקולך ובתורתך לא הלכו - את כל אשר ציווית להם לעשות לא עשו; ותקרא אותם את כל הרעה הזאת. הנה הסוללות באו העיר ללוכדה, והעיר ניתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר; ואשר דיברת היה, והנך רואה. ואתה אמרת אליי, ד' ה’, קנה לך השדה בכסף והעד עדים?! והעיר ניתנה ביד הכשדים!!! ' כל התפילה הזאת של ירמיהו מאד מוזרה: הוא מודה שה' מסוגל לעשות הכל, אבל עדיין לא מבין למה ה' אמר לו לקנות את השדה – כאילו שהוא לא מאמין שה' יקיים את דברו! מה בדיוק חשב ירמיהו? איפה היתה הטעות שלו? ולמה ירמיהו מספר לה' את כל ההסטוריה של עם ישראל בתפילה שלו?
• [26 - 44]   התשובה של ה' לירמיהו היא: הנה אני ה’, אלוהי כל בשר - הממני ייפלא כל דבר ? לכן, כה אמר ה’: הנני נותן את העיר הזאת ביד הכשדים, וביד נבוכדראצר מלך בבל--ולכדה. ובאו הכשדים, הנלחמים על העיר הזאת, והציתו את העיר הזאת באש, ושרפוה; ואת הבתים אשר קיטרו על גגותיהם לבעל, והסיכו נסכים לאלוהים אחרים--למען הכעיסני. כי היו בני ישראל ובני יהודה אך עושים הרע בעיניי מנעורותיהם: כי בני ישראל אך מכעיסים אותי במעשה ידיהם, נאום ה’. כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת, למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה -- להסירה מעל פניי. על כל רעת בני ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעיסני, המה מלכיהם שריהם כוהניהם ונביאיהם, ואיש יהודה ויושבי ירושלים. ויפנו אליי עורף ולא פנים; ולמד אותם השכם ולמד, ואינם שומעים לקחת מוסר. וישימו שיקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו -- לטמאו. ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הינום, להעביר את בניהם ואת בנותיהם למולך, אשר לא ציוויתים ולא עלתה על ליבי לעשות התועבה הזאת -- למען החטיא את יהודה. {ס} ועתה לכן כה אמר ה’ אלוהי ישראל אל העיר הזאת -- אשר אתם אומרים ניתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר. הנני מקבצם מכל הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול; והשיבותים אל המקום הזה, והושבתים לבטח. והיו לי לעם; ואני אהיה להם לאלוהים. ונתתי להם לב אחד ודרך אחד, ליראה אותי כל הימים -- לטוב להם ולבניהם אחריהם. וכרתי להם ברית עולם, אשר לא אשוב מאחריהם, להיטיבי אותם; ואת יראתי אתן בלבבם, לבלתי סור מעליי. וששתי עליהם להיטיב אותם; ונטעתים בארץ הזאת באמת -- בכל ליבי ובכל נפשי. {ס} כי כה אמר ה’:כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת -- כן אנוכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנוכי דובר עליהם. ונקנה השדה בארץ הזאת -- אשר אתם אומרים 'שממה היא מאין אדם ובהמה, ניתנה ביד הכשדים'. שדות בכסף יקנו, וכתוב בספר וחתום והעד עדים, בארץ בנימין ובסביבי ירושלים ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפילה ובערי הנגב: כי אשיב את שבותם, נאום ה’. {פ} גם התשובה מאד לא ברורה – היא מאד ארוכה, אבל נראה שאין בה שום דבר חדש שירמיהו לא ידע כבר קודם: בתחילתה חוזר ה' על דברי ירמיהו ("לא ייפלא ממך כל דבר"), בהמשכה חוזר ה' על הנבואה שירושלים תיכבש ותישרף ועל פירוט חטאי עם ישראל, ובסיומה חוזר ה' על אותה נבואה שירמיהו כבר ניבא ("עוד ייקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת...").

הטעויות של ירמיהו

כדי להבין את המשמעות של ה'ויכוח' בין ה' לבין ירמיהו נשתמש בשיטה שעוזרת להבין הרבה פרשיות בתנ"ך: השוואה בין פסוקים דומים ומציאת ההבדלים. נראה שלושה הבדלים בין דברי ירמיהו לתשובת ה' - כל טור מראה הבדל אחר:

• שני הפסוקים שבטור הראשון נראים דומים, אבל יש ביניהם הבדל: ירמיהו (17) מדבר על הכוח האינסופי של ה' בשמיים ובארץ, כלומר בטבע; וה' (27) מדבר על הכוח שלו ב"כל בשר", כלומר בלב האדם { גם הלב של האדם עשוי מבשר, כמו שכתוב (יחזקאל יא19): " ונתתי להם לב אחד, ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסירותי לב האבן מבשרם, ונתתי להם לב בשר. " }.
• גם שלושת הפסוקים שבטור השלישי נראים דומים, אבל יש ביניהם הבדל: בדברים שאמר ירמיהו לאחר קניית השדה (15) נזכר רק שבעתיד יקנו בתים, אבל בשאלה שהוא שאל בתפילתו הוא הביע תמיהה דווקא על האנשים שנדרשו להיות עדים לעסקה, וגם ה' בתשובתו הדגיש שבעתיד יבצעו עסקאות בנוכחות עדים.
• הטור השני מראה הבדל כללי יותר: ירמיהו בדבריו הזכיר כמה פעמים את העיר : הסוללות באו העיר ללכדה, והעיר נתנה ביד הכשדים... והעיר נתנה ביד הכשדים! . ה' פתח את דברי הנחמה שלו ב ועתה לכן כה אמר ה’ אלוהי ישראל אל העיר הזאת -- אשר אתם אומרים ניתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר , אבל אחר-כך בכלל לא דיבר על העיר אלא על העם ועל הארץ: הנני מקבצם מכל הארצות... והשיבותים אל המקום הזה ... ונטעתים בארץ הזאת באמת... כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת -- כן אנוכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנוכי דובר עליהם. ונקנה השדה בארץ הזאת -- אשר אתם אומרים 'שממה היא מאין אדם ובהמה, ניתנה ביד הכשדים'...  

מתוך ההבדלים האלה ניתן להבין במה טעה ירמיהו. היו לו שתי טעויות:

1. הטבע לעומת האדם

ירמיהו הבין שה' יכול לעשות נסים ונפלאות בטבע, וחשב שה' מתכוון עכשיו להכות את הכשדים הצרים על ירושלים ולהציל את ירושלים מידם, כמו שהכה את מצרים ( אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה ). אבל הוא לא הבין למה – באיזו זכות ה' יעשה לישראל נס כל-כך גדול? הרי הם היו כל-כך כפויי טובה – ויבואו ויירשו אותה, ולא שמעו בקולך ובתורתך לא הלכו -- את כל אשר ציווית להם לעשות לא עשו;... : הרעה שבאה עליהם ממש הגיעה להם: ...ותקרא אותם את כל הרעה הזאת! ועוד: הרי כל אנשי ירושלים ראויים למות – אז מה הטעם להעיד עדים על קניית השדה? העדים ממילא ימותו בעוונם!

ה' עונה לירמיהו שהוא בכלל לא התכוון לעשות נסים ונפלאות בטבע – אלא בלב האדם. הטבע לא ישתנה – ירושלים תיכבש ותישרף. אבל לאחר מכן יקבץ ה' את כל בנ"י בחזרה אל א"י, ואז יעשה את הנס הגדול ביותר – " ונתתי להם לב אחד ודרך אחד , ליראה אותי כל הימים -- לטוב להם ולבניהם אחריהם... ואת יראתי אתן בלבבם, לבלתי סור מעליי. " ה', "אלהי כל בשר", ייתן לבנ"י "לב אחד", וכולם ייראו את ה'. ואז – לא רק הכלכלה והחקלאות יתחדשו, אלא גם מערכת החוק המשפט: שוב יקנו שדות בנוהל המשפטי המקובל, ושוב יהיו עדים כשרים שיוכלו להעיד על קניית השדה.

כאמור, ירמיהו בתפילתו הדגיש שכל הרעה הזאת באה על בנ"י בצדק (כי ה' הוא גדול העצה ורב העליליה... לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ), כי הם היו מאד כפויי טובה כלפי ה', ולכן לא מגיע להם שה' יעשה להם נסים ונפלאות וישנה עבורם את הטבע.

ה' השיב לו, שדווקא בגלל שבנ"י התנהגו בצורה כל-כך מייאשת – הוא לא ייתן להם להמשיך כך אלא יתערב וישנה את ליבם: כי היו בני ישראל ובני יהודה אך עושים הרע בעיניי מנעורותיהם: כי בני ישראל אך מכעיסים אותי במעשה ידיהם, נאום ה’... . כל הדרכים הרגילות לקרב את בנ"י ליראת ה' לא הועילו: ויפנו אליי עורף ולא פנים; ולמד אותם השכם ולמד, ואינם שומעים לקחת מוסר. אפילו בית-המקדש, שנועד לקרב את בנ"י אל ה', לא הועיל: וישימו שיקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו -- לטמאו. לכן 'אין ברירה' אלא לתת להם לב חדש.

2. העיר לעומת הארץ

כאמור, ירמיהו בתפילתו הדגיש את החשיבות של " העיר ":הוא לא האמין שעמ"י יכול לחיות חיים נורמליים בא"י בלי שהעיר בנויה. איך אפשר לקנות שדות אם "העיר נתנה ביד הכשדים"?! ה' בדבריו הסביר לירמיהו שהעיר אינה העיקר. הבתים שבעיר חייבים להישרף, כי קיטרו על גגותיהם לבעל, והסיכו נסכים לאלוהים אחרים -- למען הכעיסני. גם העיר עצמה חייבת להישרף, כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת, למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה -- להסירה מעל פניי. על כל רעת בני ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעיסני, המה מלכיהם שריהם כוהניהם ונביאיהם, ואיש יהודה ויושבי ירושלים... ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הינום, להעביר את בניהם ואת בנותיהם למולך, אשר לא ציוויתים ולא עלתה על ליבי לעשות התועבה הזאת -- למען החטיא את יהודה.   [2] בעתיד ישיב ה' את בנ"י אל המקום הזה אבל לא יבנה להם מחדש את העיר – הם יחיו חיים כפריים פשוטים. רק לאחר מכן, בתקופה מאוחרת יותר, יבנה ה' גם את העיר ואת הבתים, כמו שכתוב בפרק הבא (לג4): כי כה אמר ה' אלוהי ישראל על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה ... אשר הכיתי באפי ובחמתי; ואשר הסתרתי פניי מהעיר הזאת על כל רעתם. הנני מעלה לה ארוכה ומרפא, ורפאתים; וגיליתי להם עתרת שלום ואמת. והשיבותי את שבות יהודה ואת שבות ישראל; ובניתים כבראשונה ...