שכל הרואה אותה כועס על אשתו

קוד: שכל הרואה אותה כועס על אשתו בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: סיגל

אל: שיעור נח"ת ס'

"אמר רב יהודה אמר רב:

בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע- שאל ממני כל ספקות שיש לך.

אמר לו- רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי, "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל"! מיד תשש כוחו של יהושע, ונשכחו ממנו 300 הלכות, ונולדו לו 700 ספקות, ועמדו כל ישראל להורגו.

אמר לו הקב"ה- לומר לך, אי אפשר. לך, טורדן במלחמה, שנאמר "ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה'.."

.. אמר רבי אבהו- אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו שנאמר "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (הקטן ממנו) [ויתן לו את עכסה ביתו לאשה] " ולמה נקרא שמה עכסה? שכל הרואה אותה כועס על אשתו.

"ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה, ותצנח מעל החמור" מאי ותצנח?

אמר רבא אמר ר' יצחק: אמרה לו- מה חמור זה, כיוון שאין לו מאכל ביבוסו מיד צועק, כך אישה, כיון שאין לה מאכל בביתה מיד צועקת.

"ותאמר:תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני", בית שמנוגב מכל טובה. "ונתתה לי גולות מים", אדם שאין בו אלא תורה בלבד. "ויתן לה כלב גולות עיליות ואת גולות תחתיות", אמר לה- מי שדר בעליונים ובתחתונים יבקש ממנו מזונות.

… הוא עתניאל הוא יעבץ, ומה שמו? יהודה אחי שמעון שמו. עתניאל שענאו א-ל, יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל.

ומנלן שענאו א-ל? דכתיב "ויקרא יעבץ לא-הי ישראל לאמר: אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך (עמדי ועשה מרעתי) לבלתי עצבי, ויבא א-הים את אשר שאל."(דה"א ד')

" אם ברך תברכני" בתורה, "והרבת את גבולי ", בתלמידים, "והיתה ידך עמדי ", שלא ישתכח תלמודי מלבי, "ועשה מרעתי" שיזדמנו לי רעים כמותי. "לבלתי עצבי", שלא ישגבני יצר הרע מלשנות. אם אתה עושה כן- מוטב, ואם לא הריני הולך בנסיסי לשאול (=בעצב לגהנום). מיד: "ויבא א-הים את אשר שאל" … זו משנת ר' נתן.

ר' יהודה הנשיא אומר: "אם ברך תברכני" בפריה ורביה. "והרבית את גבולי", בבנים ובבנות. "והיתה ידך עמדי", במשא ומתן. "ועשית מרעתי" שלא יהא מחוש ראש ומחוש אזנים ומחוש עינים. "לבלתי עצבי" שלא ישגבני יצר הרע מלשנות. אם אתה עושה כן, מוטב, ואם לא הריני הולך בנסיסי לשאול. "ויבא לו א-הים את אשר שאל" …

(תמורה טז.)

ישנה כאן בקורת ברורה על יהושע, אשר בשל גאותו, נשכחו ממנו ההלכות. כיצד מתבטאת בקורת זו ע"פ פשט הפסוקים?

יהושע אף לא היה מסוגל להתמודד עם שכחת ההלכות, ונאלץ ל"טרדן במלחמה". יהושע, המצביא הדגול! למה אומרים עליו כך?

על שאלות אלו לא מצאתי תשובה, ואשמח לכל תשובה אפשרית. (אולי אפשר להבין שאין בכלל בקורת על יהושע?).

אשבל רצון: יש כאן מעבר של הנהגה, מהנהגת משה, אשר לכל בעיה ותקלה יכל לשאול את ה', להנהגת יהושע. יהושע דור המעבר, בן הנהגה ניסית להנהגה מלמטה, שבה כל אדם יכול להיות תלמיד חכם, ולפלפל בהלכה.

יהושע לא היה בדרגת משה, ולא היה כעתניאל. הוא לא היה מסוגל לפלפל בהלכה, כי כל חייו היה רגיל לדלות את פניני התורה מפי משה, ולכן נאלץ "למשוך את הזמן", עד תקופת עתניאל.

חז"ל השוואו תקופה זו לתקופת חורבן בית שני, אשר גם אז נוצר חוסר בקשר ישיר עם הקב"ה, ועתניאל כאן דומה לר' יוחנן בן זכאי שהעלה את חשיבות הלימוד (בניגוד לחשבות עבודת בית המקדש בעבר).

גם שבט לוי (משה) וגם שבט יהודה (עתניאל) היו ידועים בלימוד התורה שלהם ברבים. ע"פ הנצי"ב [1] , שבט לוי מלמד תורה כ"שפתי כהן ילמדו דעת", ע"פ השכינה, ואילו שבט יהודה לומד כ"מחוקק מבין רגליו", בפלפול הלכתי.

ע"פ סדר עולם רבה, ספור פלגש בגבעה היה בתקופת עתניאל (כנראה בתקופת שעבוד כושן ולא בתקופת שפיטת עתניאל, כי הרי בימים ההם אין מלך בישראל). אולי דבר זה מבוסס על ההנחה שזה קרה לפני שירת דבורה [2] .

יחס חז"ל לעתניאל הוא ממש מפרגן. עתניאל הוא המנהיג הראשון שמוקד חייו בארץ. ע"פ חז"ל הוא היה השופט הטוב ביותר, "ותהי עליו רוח-ה' וישפוט את-ישראל ויצא למלחמה..", הוא היחיד אשר צרף באופן מושלם את הצד החברתי-רוחני ואת הצד המדיני.

"הוא עתניאל הוא יעבץ". (זהו אחד המקרים שבו ניתן לומר שהם אכן אותו אדם, ולא רק בעלי תכונות דומות).:

ע"פ פשט הפסוקים, בקשת יעבץ אכן מתאימה למצב שבו היה נתון עתניאל.

"אם ברך תברכני והרבית את גבולי", מזכיר את בקשת עכסה לכלב "תנה לי ברכה" (ברצותה שדה) "והיתה ידך עמדי", מזכיר את "ותעז ידו על כושן רשעתים".

ישנה כאן בקשת מים, ואין מים אלא תורה.

רלב"ג על דה"א ד': "ידמה שיעבץ היה נשיא או אחד השופטים.. כי לא יתכן שירבה ה' גבול היחיד. ובזה האופן ידמה שהיה במלחמה ונדר דבר מה לה' יתברך אם יעשה לו כך, ולא פרש בזה המקום."

אך חז"ל בחרו להסתכל על כך ברובד אחר, רובד בית המדרש.

עתניאל גר בארץ הנגב, ו"כל הרוצה להחכים ידרים". הוא מנותק מן הגשמיות, נמצא במקום בו שמים וארץ נושקים. על יעבץ נאמר "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ.. המה הקנים הבאים מחמת אבי בית-רכב", וחז"ל דרשו עליו שהיה לו בית מדרש בדרום (בי קיני גרו בתחילה באזור יריחו, שופטים א/טז, ולאחר מכן, בתקופת עגלון, הם התפצלו, וחלקם עבר לאזור ערד, שמ"א טו/ו).

את נדר יעבץ רואה הגמרא בשני פנים, בקשה לאפשרות ללמוד, או בקשה להקים משפחה. יש כאן שאלה מוסרית: מהי תכלית החיים? ללמוד, לשקוע בעולם התורה, או להקים משפחה, לחנך ילדים, לגדל את דור ההמשך?

ע"פ השואת יעבץ לעתניאל, ניתן להסביר את יחסי עתניאל-עכסה בכמה פנים:

עתניאל בקש מה' שירבה את גבולו, ה' שלם לעתניאל, אך נתן לו ארץ נגב. משראה זאת עתניאל, לא העז לבקש עוד שדה מכלב, על אף הסתותיה של עכסה. הוא פתח מקום למוד במקום מושבו, והתנתק מן העולם.

ובהתאמה, עכסה מסמלת את הגשמיות, יש בה יופי ("שכל הרואה אותה כועס על אשתו" רש"י-מרוב יופיה. עכסה מלשון "עכס", תכשיט לרגל.). היא צונחת מעל ה חמור , וצווחת בשביל לקבל שדה ומזונות.

או שמא עכסה היא המעשית. היא יודעת על נדרו של עתניאל, ולא מזלזלת בו כהוא זה. היא יודעת שעל מנת שבקשות ימולאו צריך לעבוד, ולא מספיק להתפלל. עכסה היא מציאותית ומאמינה שללא עשיה עצמית לא ניתן לקבל גמול א-והי.

ניתן גם להבין שכלב לא נותן לה גולות, אלא אדם שגר בעליונים ובתחתונים, את עתניאל, על מנת שהוא יבקש מה' מזונות. עתניאל הוא המשלים בן רוחניות לגשמיות, בן מעשיות ללמוד. עכסה מבקשת מכלב מים, אך הוא עונה לה שבעצם כבר יש לה את כל אשר היא זקוקה, כי יש לה את עתניאל.

אם כך, באותה מידה שעכסה ניתנת לעתניאל, "ויתן לו את עכסה בתו לאשה", עתניאל יתן לעכסה, "ויתן לה את גולות עליות ואת גולות תחתיות" (=את עתניאל שבקי בעליונים ובתחתונים), ובנוסף לכך שהיא גם מקבלת נחלה מאביה, יש כאן נצני פמנסטיות ברורים …