האותות שקיבל שאול בהמלכתו

קוד: האותות שקיבל שאול בהמלכתו בתנ"ך

סוג: כלל_אזור

מאת: ע"פ הרב וינר

אל: פירושים וסימנים 2

[רוב הרעיונות בסעיף זה לקוחים משיעור ששמעתי מהרב מנשה וינר]

כששמואל ממליך את שאול הוא נותן לו שלושה אותות:

בכל אות שאול פוגש יותר אנשים:

• בהתחלה הוא מדבר רק עם שמואל (אדם 1);

1. אח"כ הוא פוגש 2 אנשים;
2. אח"כ הוא פוגש 3 אנשים;
3. אח"כ הוא פוגש "חבל נביאים" שיש להם 4 כלי נגינה (נבל, תוף, חליל, כינור).

• ואז הוא נעשה מלך על כל ישראל.

יש כאן סדרה עולה: 1 -- 2 -- 3 -- 4 -- כולם.

בכל אות נפתרת אחת מהבעיות שהיו לשאול ולנערו ביום הקודם, לפי הסדר:

1. הבעיה הראשונה היתה האתונות - ואכן 2 האנשים אומרים להם " נמצאו האתונות אשר הלכת לבקש".
2. הבעיה השניה היתה שנגמר להם הלחם ("והלחם אזל מכלינו" - ט7), ואכן 3 האנשים נותנים להם " שתי לחם" (לו ולנערו).
3. הבעיה השלישית היתה שהם לא מצאו את הנביא - ואכן בגבעת-האלהים הם פוגשים לא נביא אחד אלא " חבל נביאים".

שאול הולך מהצפון לדרום (ע' מפה): הרמתיים צופים (עירו של שמואל) -- צלצח (בגבול הצפוני של בנימין) -- אלון-תבור (ליד בית אל) -- גבעת הא-להים (היא גבעת-בנימין). בכל אות נרמז אחד מהתפקידים שיהיו לשאול כמלך: כששאול מגיע לצלצח, הוא פוגש שם " 2 אנשים עם קבורת רחל ", כלומר - שני אנשים שנמצאים עכשיו (בזמן השיחה של שמואל ושאול) ליד קבר-רחל, בבית-לחם שבנחלת יהודה. שני האנשים האלה הולכים מגבול יהודה צפונה, ושאול ונערו הולכים מגבול אפרים דרומה, וכך הם נפגשים באמצע הדרך - " בגבול בנימין" . המשמעות של זה היא: ששבט בנימין צריך לגשר בין שני השבטים הגדולים של עם ישראל - שבט יהודה ושבט אפרים. זהו אחד מתפקידיו של שאול, שהוא משבט בנימין: לאחד את עם ישראל. כששאול מגיע לאלון-תבור, הוא פוגש " 3 אנשים עולים אל הא-להים בית-אל ". האוכל שהם נושאים ( 3 גדיים, 3 ככרות לחם, נבל יין ) מזכיר את האוכל שהביאה חנה, אמו של שמואל, לבית-האלהים בשילה, כאשר הקדישה את שמואל לה' (שמ"א א: חנה הביאה 3 פרים, איפה אחת [3 סאים] קמח, ונבל יין). המשמעות של זה היא: ששאול צריך להיות קדוש לה' ולהמשיך את דרכו של שמואל (דרך-אגב: בשמ"א א נאמר על שמואל: "כל הימים אשר היה הוא שאול לה'"!).

כששאול מגיע לגבעת-האלהים הוא מתנבא עם הנביאים, וגם זה רומז לו שהוא צריך ללכת בדרכו של שמואל הנביא.

{באותו זמן הוא הופך ל" איש אחר" - הוא כאילו נולד מחדש. וזה מסביר את מה שכתוב בשמ"א יג: " בן שנה שאול במלכו…  " - כנראה שעברה שנה מאז}.

אותו מקום הוא פוגש את "נציבי פלשתים", והמשמעות של זה היא: להזכיר לשאול שהוא צריך להושיע את ישראל מיד הפלשתים (ע' שמ"א ט16).

יש דמיון מסויים בין ביטויים שנזכרים באותות לבין ביטויים שנזכרים במסעו של יעקב מחרן לכנען, רק ששם הביטויים מופיעים בסדר הפוך:

1. בסוף המסע שלו (בר' לה 20-16) מתה רחל ונקברת (כמובן) ב" קבורת רחל".
2. לפני זה (בר' לה 15-1) יעקב מגיע ל בית אל, ושם מתה דבורה מינקת רבקה, ונקברת מתחת ל" אלון בכות" (אולי הוא אלון תבור ).
3. בתחילת המסע (בר' לא 27) לבן פוגש את יעקב ואומר לו: " … ולמה לא הגדת לי, ואשלחך בשמחה בשירים בתוף ובכינור ".