הלכות תפילה שלומדים מחנה

קוד: ביאור:שמואל א א13 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שמואל א א13: "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ, וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה"

חכמי התלמוד למדו מפסוק זה כמה הלכות הקשורות לתפילה:

• וחנה היא מדברת על לבה - מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו;
• רק שפתיה נעות - מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו;
• וקולה לא ישמע - מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו;
• ויחשבה עלי לשכרה - מכאן ששכור אסור להתפלל (רב המנונא, בבלי ברכות לא א; וכן דברים רבה ב א; וכן נפסק להלכה, ראו ערוך השולחן אורח חיים קא ד).

וכן למדו מכאן על שאלה באורים ותומים: "אין שואלין בקול... ולא מהרהר בלבו... אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה" (בבלי יומא עג א);

וכך נוהגים גם המלאכים: "אֲבָל יִחוּדָא דִילָהּ בִּנְקוּדַת שׁוּרֵ"ק וּ דְּאִיהוּ יְסוֹד חַ"י עָלְמִין, חַ"י בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתָא, בְּזִמְנָא דְאִינוּן בְּיִחוּדָא חֲדָא, צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְמֵיקַם בִּצְלוֹתָא בַחֲשַׁאי, וְרָזָא דְמִלָּה הָבִיאוּ לִי בַּחֲשַׁאי, וּבְגִין דָּא בְּעָמְדָם יִשְׂרָאֵל בַּעֲמִידָה, לְאַתְעָרָא לְגַבָּהּ חַ"י בִּרְכָאָן בַּחֲשַׁאי, לְאַרָקָא לָהּ בִּרְכָאָן, אִתְּמַר בְּחֵיוָן בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם, דְּלָא צָרִיךְ לְמִשְׁמַע גַּדְפַיְהוּ, כְּגַוְונָא דְחַנָּה דְאִתְּמַר בָּהּ וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ" (תיקוני זהר כה א)