קוד: ביאור:שמואל א א26 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אברבנאל
אל: פירוש שמואל א א26
וַתֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי, חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי, אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה'! אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי, וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת שאֶלתי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ.
וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לה', כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לה'' וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לה'"
פירשו המפרשים
"בי אדוני" = "בתחינה ממך שתתן עיניך על זה הנער ותלמדנו תורה, כי אנוכי האישה שהתפללה עליו, והאל נתנו אלי, ואנוכי החזרתי לו השאלה".
ורלב"ג כתב, שהיה עלי מרחיק לקחת הילד להישאר שם לילדותו, כי לא היה זה
מדרך הלויים הבאים לעבוד עבודה, כי אם שיבואו מבן 25 שנה, ולכן התחננה חנה
אליו שיישאר שמה הנער אצלו, לפי שהיה לידתו אנוס על-פי תפילתה, ונתנו אליה
על זה התנאי, ולכן היתה מעתה משאלת אותו להם.
ולשני הפירושים האלה, הנה יחסר העיקר בכתוב, שאמרה "
בי אדוני" = "אנוכי מתחננת לפניך..." ולא זכר הכתוב כלל מבקשתה!
ולכן אחשוב בזה, שלפי שאלקנה וחנה אשתו שניהם יחד הביאו את הנער אל
עלי, כמו שאמר, חששה חנה, שמא עלי יספק עליה... איך אלקנה לא עשה הנדר
להיות שמואל נזיר, ועשאתו חנה? בהיות, כפי הדין*, האיש מדיר את בנו בנזיר,
ואין האישה מדרת את בנה! לכן אמרה חנה: "אדוני, אל תחשוב שלפי ששנינו אנחנו בשוה מביאים זה הנער, שבשוה וערך אחד גם כן היינו שותפים בו, אלקנה אישי ואנוכי אשתו; אינו כן, כי
בעבורי ובסיבתי לבד נולד הנער, וזהו "
בי אדוני " רוצה לומר "בעבורי, אדוני, היה זה הנער הנזכר". וביארה, למה היה בסיבתה ולא בסיבת בעלה, ואמרה "
אני האישה הניצבת עמכה ב מקום
הזה,
להתפלל אל ה', וכיוון שאנכי הניצבת כאן ולא אלקנה, הנה אם כן, בי ובסיבתי היה הנער; וכמו שאנוכי ניצבתי במקום הזה ולא אלקנה, ככה
אל הנער הזה התפללתי אני, רוצה לומר, והוא, אלקנה, לא התפלל עליו, לא במקום הזה ולא בביתו או במקום אחר, ואם כן,
בי ובסיבתי היה גם כן הנער, מפאת התפילה.
עוד אמרה: "ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו
", רוצה לומר, האל יתברך נתנו
לי ולא נתן הנער לאלקנה אישי, ומזה הולידה תולדה המחוייבת, והיא "
וגם אנוכי השאלתיהו לה' ",
רוצה לומר, כמו שאנוכי נצבתי על משמרתי עליו, ואנוכי התפללתי עליו, והאל
יתברך לי בייחוד לבד נתנו, הנה אם כן יש יכולת בידי להדירו ולתתו לה',
וזהו "וגם אנכי השאלתהו לה' כל הימים
"....
ואמרה " השאלתיהו לה' ", בלשון השאלה, לומר שאינו במתנה גמורה לשיקחהו לו האלקים וימיתהו, כי אם בהשאלה לעבדו, ויהנו ממנו גם כן אביו ואמו. ולהעיר כי תמיד תישאר חזקתה עליו, להיותו בנה וחי, תאמר " השאלתיהו לה' ".
ומה נאה מאמר הדרש שאמרו ז"ל במדרש שמואל (פרשה ג) "באותה שעה, נצנצה בה רוח הקודש, ואמרה "כל זמן ששמואל קיים - שאול המלך קיים", וזהו " כל הימים אשר היה הוא שאול לה' "."
ואמרו " וישתחו ", רומז לאלקנה, שהודה בנדר חנה אשתו והשתחוה לה', או ירמוז לשמואל, שחנכו אותו להשתחוות לה'. וגם אפשר לומר, שעלי, בשמעו הנס הזה, הוא השתחוה לה'.