חסר משוגעים אני?!?

קוד: חסר משוגעים אני בתנ"ך

סוג: מניעים2

מאת: סיגל

אל: שיעור נח"ת י"ט אייר נ"ט

שמ"א כ"א/י"א-ט"ו.

שמ"א כ"ז/א-כ"ח/ב. שמ"א כ"ט.

שאלות על הקטע (באופן כללי):

" אמר לו הקב"ה: דוד, אצל אכיש אתה הולך, אתמול הרגת גלית.. ועדין לא נסתפג דמו, אתה הולך אצלו וחרבו בידך? (שוחר טוב ל"ד). כיצד אכיש לא מזהה את דוד בפעם השניה? מדוע אכיש מסכים לתת לדוד, שהרג את גלית, ונלחם בפלשתים בקעילה, את צקלג? למה דוד שקר לאכיש, הרי העמלקים הם גם שנואי פלשתים (שמ"א ל/י"ז)? מדוע דוד גרם לאכיש לחזור על דבריו פעמיים? ועוד..

דוד בורח מפני שאול גתה. [1] רוב הסיכויים הם ששאול לא יחפש אותו שם. דוד מודע היטב למעשיו. לפני שהיותו בגת, הוא לקח את חרב [2] גלית וכעת הוא נראה פלישתי לכל דבר. או שלא. עבדי אכיש תופסים אותו ומלשינים עליו ("באחוז אותו פלשתים בגת..." תהלים נו'). משום שבמצב שבו הוא נמצא, לאכיש אין צורך לכרות עמו ברית, אין לו ברירה אלא לחפש דרך אחרת. הדרך היחידה שבה הוא יכול לברוח, היא אותה דרך שבה הוא רואה את שאול מתחמק מאחריות, השגעון. דוד, מסתמך על העובדה שהפלשתים [3] ידועים בטוב ליבם, לוקח את הסיכון שאכיש אינו מעונין בהריגת משוגעים. ואכן, אכיש אומר שאין לו עכשיו צורך [4] (=חוסר) במשוגעים. "וילך דוד משם.."

גת לא הייתה כמו שאר ערי פלשתים, אשר התבססו בעיקר על תוצרת הים. בראש גת לא עמד סרן כי אם מלך. גת היתה מרוחקת למדי מחוף הים. היא היתה מחנה צבאי, שהתבסס מבחינה כלכלית על פשיטות. לאכיש כלל לא היה אכפת אם אדם שנלחם קודם כנגדו, יערוק לצידו. לכן, כאשר דוד עם שש- מאות אנשיו מבקשים עיר שדה לשבת בה, אכיש [5] לא מסרב. אין הוא רוצה להפסיד כח צבאי. (אפשרי גם שהפלשתים רצו לתת לדוד כח כדי לגרום לפיצול בממלכת ישראל. לאחר מכן, כאשר דוד מומלך על כל הארץ (שמ"ב ה/ י"ז),הם פותחים נגדו במלחמה.)

לדוד נמאסה הישיבה באפס מעשה. בהיותו בצקלג ניסה לסכסך בין העמלקים והפלשתים מצד אחד, ולהקל על עמ"י מצד שני. הוא לא רצה שאכיש ידע שהוא פושט על העמלקים, איתם יש לפלישתים "שלום קר". אם אכיש היה מגלה זאת, הוא היה מגרש את דוד, או נערך למלחמה כנגד העמלקים, דבר שמפחית את הפגיעה של העמלקים בפלשתים. דוד פשט גם משום שפשוט היה זקוק לאוכל בשביל 600 איש ומשפחותיהם.

דוד מכה את הארץ, "כי הנה יושבות הארץ אשר מעולם" ע"פ "ארץ אוכלת יושביה היא" [6] , דוד עושה זאת כנגד הענקים שבאותה ארץ, ילידי הרפה.

דוד גורם לאכיש לחשוב שהוא יהיה לו לעזר רב במלחמה, ומתכונן לצאת כנגדו ברגע האמת (ראו שמ"א י"ד/כ"א), אך ה' מפר את עצתו משום ששאול אמור למות באותה מלחמה. אם דוד היה יוצא למלחמה, ודאי היה הדבר מזיק לו.(כי עמ"י היה רואה בו הגורם למות שאול.)

היום הגורלי מגיע. להפתעת דוד, סרני פלשתים מביעים את חששם המוצדק שדוד יערוק לכוחות האויב. אכיש מכיר בו שהוא דוד, אך חושב שהוא הבאיש בעמו, ולכן יכול לעבור לצידו. סרני פלשתים לא מאמינים בו. הם קוראים לבנ"י -"עברים", ע"מ להזכיר לנו את מלחמת מכמש (שמ"א י"ד/כ"א) הם מדגישים שלדוד יש עדין אדון, שהוא רוצה למצוא חן בעיניו. 'אם אני לא נלחם, גם צבאי לא ילחם', חושב דוד, ומתמרן את אכיש כרצונו.(ע"פ המלבי"ם). [7]

זו היא דרך אחת לראות את אשר קרה לאכיש בגת.

חז"ל אמרו על "יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני"(שמ"ב כ"ג/ח') שהוא דוד, שהיה מקשיח עצמו כעץ ומעדן עצמו כתולעת. מדרש זה מציג את חיי דוד בפן אחר [8] . פעמים רבות רואים אצל דוד שני סיפורים דומים, השונים זה מזה בפרטים מעטים בלבד. פעמיים שאול מנסה להרוג אותו על ידי חנית. פעמיים הוא בורח למדבר זיף, הזיפים [9] מלשינים עליו, ושם הוא מוכיח לשאול את נאמנותו. פעמיים הוא מתחתן עם בת שאול (אלחנן לוטוק: ופעמיים לוקחים אותה ממנו). פעמיים יונתן כורת עמו ברית. פעמים ממליכים אותו, ועוד. אפשר לחלק זאת לדברים שקרו בפן המדיני ולדברים שקרו בפן הרוחני [10]

אכיש, בראותו את 'דוד הרוחני', אינו מאמין לדברי עבדיו שזהו אותו אדם המזוהה אצלו עם 'דוד המדיני', אך נאלץ לגרשו בראותו את שגעונו. כשהוא רואה את 'דוד המדיני', אין הוא מקשר בינו לבין 'דוד הרוחני' שממקודם. (יכול להיות ש'דוד המדיני' מזכיר לאכיש את 'דוד הרוחני', הוא כועס על עבדיו [13] שכמעט גרמו לו להרוג משוגע, ולכן הוא מתנהג לדוד בנחמדות שכזו.) סיפור דומה מתרחש אצל שאול, אשר אינו מקשר בין הנער הגיבור, החוזר מהמלחמה עם גלית, עם נגנו. מענין לראות שדווקא האנשים שמסביב למלך, עיניהם פקוחות לראות את המתרחש.

לאורך חייו, חוזר דוד ארבע פעמים על הביטוי "מה עשיתי?":

אפשר לראות שהתגובה לה אנו מצפים הפוכה מכפי שהיא באמת. אפשר להסביר זאת כך:

מלמד שהיה אכיש מרמז למלך המלכים, וסרניו מרמזים למשרתיו יתברך.

ופעמים, יש אדם שהוא טוב כמלאך הא-לוקים,

ומשום ששליחי מלך המלכים רואים בו שטן, סובל הוא צרות רבות וקשות. [14]

(הסבר: דוד סבל רבות לאורך חייו. פרק כ"ט הוא מין משל לכך שעצם הענין שאדם יכול לסבול ללא סיבה, אפשרי).

אם כך, שאלתו של דוד בגת, לא היתה שאלה בעלת אופי צבאי או אישי, אלא בעלת אופי סמלי כלשהוא.

אפשר לראות אצל דוד שבד"כ לדברים הרוחניים יש המשכיות, ואילו הדברים המדיניים הם לצורך השעה ותו לא.

חיי דוד מתאפיינים ברוח ומעשה שלובים זה בזה. שאול, לעומת זאת, מתקשה לשלב בין השנים [15] . העם בקשו את שאול מהסיבה הצבאית בלבד, וכאשר הוא נוהג בצורה אחרת, הם שואלים "הגם שאול בנביאים?". שאול נמנע מלהילחם בצורה הרוחנית (למשל: הוא דורש מהכהן-"אסף ידיך"), ואף עבודת ה' שלו מתבטאת בקורבנות בלבד(שגם עליה הוא נענש). דוד יודע ששאול לא יכול לנצח אותו בצורה הרוחנית, ולכן הוא בורח אל שמואל ולנוב. [16] רק לקראת הסוף שאול מכיר בדוד את הצד הרוחני שבו-"ויכר שאול את קול דוד ויאמר ה קולך זה בני דוד.."(שמ"א כ"ו/י"ז) [17] מכאן והלאה שאול יודע שאין הוא יכול לנצח את דוד, והוא עוזב אותו לנפשו.

בני שאול, מיכל ויונתן, נוטים כל אחד לצד אחר. מיכל היתה לדוד לעזר רב כאשר הבריחה אותו דרך החלון. לעומת זאת, כאשר ראתה את דוד רוקד ומכרכר, בזה לו בליבה. יונתן, אף כאשר בא לחזק את ידו בנדודיו, הוא מזכיר פעמים רבות את שם ה'.