קוד: חייו של יונתן בתנ"ך
סוג: מניעים2
מאת: הדס ניצן (הגהה: עופר לביא)
אל: כפית ה'תשס"א תמוז
יונתן נזכר בפעם הראשונה בשמ"א י"ג – "בן שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על ישראל. ויבחר לו שאול שלושת אלפים מישראל, ויהיו עם שאול אלפים במכמש ובהר בית אל ואלף היו עם יונתן בגבעת בנימין...ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע וישמעו פלשתים ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמור ישמעו העברים."
בעצם בשלב הזה עדיין איננו יודעים שהוא הבן של שאול כי זה נזכר רק בסוף המלחמה במכמש, המלחמה שיונתן היווה את החלק הפעיל בה - הוא הכה את נציב פלשתים, עבר אל "מצב פלשתים" וגרם למהומה במחנה שלהם. הוא זה שגרם בעצם לניצחון על הפלשתים. כשיונתן עושה את כל הפעולות האלו הוא עושה אותן על דעת עצמו. לא מסופר שהוא התייעץ עם שאול או שהוא הודיע לו מה הוא עומד לעשות, אלא פשוט קם ופעל. אנחנו רואים מדרך ההתנהגות הזאת שהוא לא היה מרוצה מהדרך של שאול ומהצורה שהוא ניהל את המלחמה. עובדה שהעניינים התחילו ל'זוז' רק אחרי שיונתן הכה את נציב פלשתים.
ולכן השאלה מתבקשת - איך יכול להיות שמספרים לנו על אדם שתרם כל כך הרבה לניצחון בלי לתת לנו כל פרטים על ש"במקרה" הוא הבן של שאול? האם אנחנו אמורים לנחש זאת? למה אומרים לנו מה היה הייחוס שלו רק בסוף? קודם שיהיה כתוב מיהו האדם ורק אז מה הוא עשה! למשל, עתניאל בן קנז - קודם כתוב "ויקם ה' מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל בן קנז אחי כלב הקטון ממנו" ורק אז מסופר מה הוא עשה – "ויצא למלחמה..." ויש עוד המון דוגמאות, אז למה עם יונתן זה שונה?
התשובה נמצאת בפרק יד, כד–כז. נאמר שם: "ואיש ישראל ניגש ביום ההוא ויואל שאול את העם לאמור ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב...ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבול אותה ביערת הדבש וישב ידו אל פיו ותארנה עיניו".
הקשר לשאלה של הייחוס הוא, שבגלל שיונתן אכל מיערת הדבש ונחרץ דינו למות בשבועת אביו, אנו מבינים שאפילו הבן של המלך חייב בשבועת המלך אפילו אם כרוך בכך מותו. הסיבה שדבר זה מוזכר בסוף המלחמה, זאת משום שהדבר קרה בסוף המלחמה, ולא הייתה כל סיבה להזכיר את ייחוסו של יונתן בהקשר לאביו מוקדם יותר מזה.²
הבנו? מצוין!
אז מה אנחנו רואים מכל הסיפור הזה? רואים שיונתן הוא אדם מאוד פופולרי - העם מאוד אוהב אותו ומוכן לפדות אותו כדי שלא ימות בגלל השבועה, ולא כל אחד זוכה ליחס כזה, הוא דמות חיובית, והוא יודע להסתדר עם אנשים. הפעם השנייה שיונתן נזכר היא בפרק י"ח א-ד, שם כתוב "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו יהונתן כנפשו... ויכרות יהונתן ודוד ברית באהבתו אותו כנפשו". אחרי שדוד חזר מהמלחמה עם גלית - יונתן ודוד כרתו ברית, והבטיחו לשמור אמונים זה לזה, בגלל האהבה החזקה שהייתה ביניהם.
הברית הזאת באה לידי ביטוי רק בפרק י"ט כאשר יונתן מספר לדוד ששאול רוצה להרוג אותו ומדבר עליו עם שאול. בגלל השיחה בין שאול ליונתן, שאול משתכנע שלא להרוג את דוד, כי הוא בעצם לא עשה לו כל דבר רע. זו כבר הפעם השלישית שאנו 'פוגשים' את יונתן.
רגע, אבל... מה בעצם היו המניעים של יונתן? מה גרם לו לקום ולעזור לדוד שאמור להיות האויב שלו? דוד הרי מאיים על זכות המלוכה שלו ובמקום להילחם בו, כמו שהיינו מצפים, הוא עוזר לו!
התשובה ההגיונית (לדעתי) היא, שיונתן קם לעזור לדוד משום שהוא ידע, כנראה, שדוד יהיה המלך הבא ולא הוא, ולכן כדאי להיות בצד שלו ולא לנסות להתכחש למצב. שאול, לעומתו, במקום להבין שדוד יהיה המלך הבא, כי הוא כבר לא ראוי למלוכה בגלל חטאיו (ולכן גם בניו לא ראויים לה), מנסה להרוג את דוד ובכך "להעלים" את הבעיה (מה שלא כל כך 'הולך' לו).
הפעם הרביעית היא בפרק כ'. כאן יונתן עוקף את שאול כשהוא מורה לדוד לברוח ע"י יריית החצים והמשמעות שהם מסמלים עבורם. שאול גם מתחיל לחשוד שיונתן מתנגד לו וכי יש קשר בין דוד ויונתן ולכן הוא כועס על בנו, כי הוא רואה שאם יונתן כבר אינו רוצה להיות מלך, והמשך קיום בית המלוכה של שאול נתון בספק: האם גם יונתן וצאצאיו ישבו על כס המלוכה. להם בעצם הוא דואג. וכאן שאול רואה שיונתן, יורש העצר העתידי, מעדיף בכלל שדוד ימלוך, זה שמפחיד את שאול - העובדה שליונתן לא אכפת שלא להיות מלך, ואז אחרי מותו (של שאול), דוד ישב על כסא המלוכה ואף אחד לא ימנע זאת ממנו, אפילו לא יונתן.
הגענו למסקנה - שאול ויונתן הולכים בדרכים מנוגדות. אף אחד מהם אינו מרוצה מהדרך של השני וכל אחד מהם מנסה להצליח ב"משימה" שלו למרות שהשני מפריע לו מאוד. לשאול יש משימה להרוג את דוד, שאם לא כן, לא תהיה למלוכה של בית שאול המשכיות, וליונתן יש משימה להציל את דוד, כי הוא יודע שזהו רצון ה', שדוד ימלוך במקום שאול ולא הוא.
עכשיו נעזוב שנייה את יונתן ושאול ונעבור לנקודת המבט של דוד. איך דוד רואה את יונתן?
יונתן הוא בעצם ה"מושיע" שלו. הוא הידיד הטוב ביותר שלו והוא תמיד מנסה לתווך בין שאול לדוד. ייתכן מאוד שהיו לדוד הרבה ידידים בין העם אבל איננו שומעים על כמעט אף אחד מהם, וייתכן שזאת משום שהם ידעו ששאול המלך, האדם החשוב ביותר בממלכה, שונא אותו ולכן הם פחדו לעזור לו (הם יודעים רק על אחימלך שרצה לעזור לו ונהרג בגלל זה, והאנשים שנאספו אליו אחרי שהוא ברח - "איש מר נפש…" וכו'). לדוד העזרה של יונתן היא ממש גמילות חסדים, כי אף אחד אחר לא יכול לעזור לו כמו שיונתן עוזר לו. אפשר לומר, שהרבה פעמים הוא ממש הציל את חיי דוד, ואנחנו רואים שדוד אינו שוכח זאת וגומל חסד לצאצאיו של יונתן.
אנו 'פוגשים' את יונתן בפעם החמישית ב-כ"ג, טז-יח. "ויקם יהונתן בן שאול וילך אל דוד חורשה ויחזק את ליבו באלוקים. ויאמר אליו אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי ואתה תמלוך על ישראל ואנוכי אהיה לך למשנה וגם שאול אבי יודע כן". בין בריחה לבריחה של דוד משאול יונתן הולך אל דוד ומעודד אותו. הוא אומר לו שהוא יהיה מלך ישראל וכי שאול יודע זאת.
דווקא באותו זמן זה חשוב לדוד לשמוע זאת, כי כשרודפים אחרי מישהו אפשר לשער שאין לו הרבה מצב רוח וכל מה שהוא רוצה זה להישאר בחיים ולחיות בשלווה. יונתן בא באותו זמן ומבטיח לו שזה בדיוק מה שיקרה. הפעם האחרונה שאנחנו שומעים על יונתן - כשדוד מקונן על שאול ויונתן שמתו במלחמה בגלבוע. אנחנו רואים שהאהבה בין דוד ליונתן הייתה באמת חזקה כי אפילו כשדוד שומע ששאול מת, והוא ידע שהדרך למלוכה פתוחה בפניו, הוא בכל זאת זכר את החסדים שיונתן עשה אתו. לסיכום – יונתן הוא דמות מאוד חיובית. הוא כריזמטי ופופולרי. הוא מכבד ואוהב את שאול כמו שכל בן אוהב ומרגיש כבוד כלפי אביו, אבל הוא הולך בדרך המנוגדת לו ביותר ועומד על שלו כשהוא יודע שהוא צודק. ונסיים בפסוק שמראה זאת בצורה החזקה ביותר - "שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם, ובמותם לא נפרדו…"