קוד: היפים והתנכיים - אמנון ותמר בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: עידית (הגהה: עופר לביא)
אל: כפית ה'תשס"א שבט
פינת ההדרכה
-
היפים והתנ"כיים
הפעם אחרוג ממנהגי ואכתוב את שתי הפינות גם יחד. הדבר נובע מתוך מקרה שהיה:
העברתי שיעור במחוז ירושלים, בנושא אבשלום. מעבר לכך שהרגשתי לא טוב (שמעון יכול להעיד על כך, אחרי חיפוש ממושך של שקית, שאת תוצאותיו העגומות של החיפוש לא נעלה כאן, אך כן נגיד
תודה רבה!!!
), התפתח דיון (?! נכון יותר צעקות) בעניין מעשה אמנון בתמר. כולם מכירים את הסיפור, יופיה של תמר מסנוור את עיני אמנון, אחרת לא היו טורחים להזכיר את שתי העובדות היבשות זו בצד זו: "...ולאבשלום בן-דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן-דוד
" (שמ"ב י"ג, א).
(אמנם, מופיעה גם תמר, בת אבשלום, ויופיה, אך כנראה ירשה את יופיה מאביה, וכבר הראיתי בשיעור את הקשר בינה לבין תמר אחות אבשלום).
תמר ירשה, כנראה, את יופיה מדוד, כשם שקיבלו אבשלום.
מעשה אמנון בתמר נעשה רק בגלל שאמנון חמד את יופי אחותו. מיד לאחר המקרה נמצא הפסוק המעיד על כך: "וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה...
" (שמ"ב י"ג, טו). על אהבתו של אמנון לתמר, רק משום יופיה, אמרו: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה...איזו אהבה שהיא תלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר..." (אבות ה, י"ט).
יופיה של תמר קסם לאמנון, ברגע שהשיג את מבוקשו, פסק אותו יופי לעוור אותו. הוא חמד את היופי ולא אהב את תמר באמת, ולכן בסופו של דבר נשתנתה האהבה - שלא הייתה כלל אהבה - לשנאה.
עד כאן "על רגל אחת" עניין 'היפים והתנ"כיים'. עכשיו, נסו לדמיין לעצמכם את המצב האומלל שבו הייתה תמר. האנשים בשיעור הרימו גבה על צעקותיה של רותי וניסו בתמימות לעורר שאלה: "מה זה אונס?! זה לא כזה רציני. אי אפשר לעשות את זה לבת, אם היא לא רוצה בזה!!!, זה סה"כ שלוש שנים בכלא..." וכו'...היו עוד כמה הערות.
נראה לי, שאנשים לא ירדו עד סופם של הדברים, ואינם מבינים עד כמה חמור מעשה האונס, לא רק מבחינה מוסרית - שאין לשום אדם בעולם זכות להרע לחברו, אלא גם מבחינה נפשית מה זה עושה לאדם. אל תראו את מעשה אמנון רק כשהות לא כשרה עם תמר. דמיינו את החדר. חדר גדול, ורק שני אנשים בתוכו. אמנון מנסה לשכנע את תמר להיות איתו. הוא תופס אותה בידה, בזמן שהיא מגישה לפניו את האוכל, ואומר לה אותן המילים. והיא, מנסה לדבר אל מוחו, אל ליבו, להסביר לו. אולי מתחננת. אחיזתו יותר חזקה מאחיזתה. הרגישו את ההשפלה, איך אדם מפעיל עליכם כוח פיסי, ואין לכם יכולת להשתחרר.
חושו את כאב הלב ואת הניסיון לזעוק לעזרה. ואין מושיע ואין עוזר. והיא שם איתו, לבד בחדר, והוא עושה בה כרצונו.
והמחשבה הרודפת אותה, שאביה שלח אותה לכאן - האם יש לו יד בזה?!
והרצון רק לקום ולברוח, אבל אולי... אחרי כל הבושה, הוא גם ידאג להיות בן-אדם ולאסוף אותה אל ביתו. אך לא, לא מספיק כל שעשה לה, עוד הוא סילק אותה בבושת פנים ממנו.
היכנסו לדמות!!!
האם אתם, אחרי מעשה כזה הייתם יכולים להרים ראש ולהגיד: "אה...זה סה"כ אונס?!"
אם לא תצליחו לחוש את טעם דמעותיה של תמר, אפילו לרגע קט, הרי שלא הבנתם את מידת ההשפלה ואת מידת האכזריות. אך אם הצלחתם, לשבריר שנייה, לחוש את הכאב שפילח את ליבה התמים, הרי זכיתם ומעתה יש לכם הבנה עמוקה יותר של זו הדמות.
נראה לי שזה נכון, לקחת לפעמים את הדמות ולאמץ אותה אל לבכם, לנסות לחוש את הכאב שהיא חשה, או את השמחה, ולהוציא אותה קצת אל מעבר למילים הכתובות. לחוש אותה אנושית, וכך לחיות את ספר התנ"ך כולו... אמצו את עולם הדמיון, הוא עולם נפלא!
ואסיים בשיר על תמר, בתקווה שנפנים כולנו את המסר:
התיקח את ידי
אסופות בין ידיך?
התיקח, כך אותי
בשתיקה אליך?
ובעוד דמעותי יורדות
מול עיניך,
נשבעת לנקום נקמתי.
ואיך יכולתי לדעת,
כי כך אפול בפח?!
ואיך יכולתי להבין,
כי אהבתו אינה רק כאח?!
ומדוע לא סר אבי
וכעס?
ומדוע כה מר גורלי?
איך נתת את ידיך,
כך לידי.
איך ניצבת שומר בעדי.
רוב נח"ת,
עידית.