קוד: חייו של אבשלום בתנ"ך
סוג: מניעים2
מאת: הדס ניצן
אל: כפית ה'תשס"ב שבט
\ הדס ניצן
הפעם הראשונה [1] בה אנו פוגשים את אבשלום היא ב שמואל ב' י"ג/כ'-כ"ט . אחרי שאמנון מענה את תמר. נראה ניגוד בולט מאוד בין תגובת דוד לתגובת אבשלום. דוד כועס על מה שאמנון עשה לתמר ואילו אבשלום מכניס את תמר לביתו, דואג לה ושנתיים לאחר מכן יוזם את רצח אמנון. אבשלום אינו מסכים עם דרך הטיפול של דוד בפרשה ולכן הוא מחליט לקחת את החוק לידיים ולרצוח את מי שחילל את כבודה של אחותו. הקשר בין תמר לאבשלום מאוד אישי, לכן חילול כבודה פגע בו כל-כך שהחליט לנקום בשמה. יחסית לנסיבות, רצח זה מובן לנו.
לאחר שהוא רוצח את אמנון, בורח אבשלום לתלמי מלך גשור (שם, ל"ז) . כשיואב מחזיר אותו משם, לבקשת דוד, הוא לא נפגש עימו במשך שנתיים. כשיואב מסרב להפגיש ביניהם מצית אבשלום את חלקת השדה של יואב. מעשה זה לא מובן לנו ונראה קיצוני מדי - לשרוף למישהו את מקור הפרנסה מסיבה כל-כך פעוטה: יואב לא יזם עבורו פגישה עם דוד. נכון שיואב הוא שר הצבא של דוד, אבל בכל זאת - למה לשרוף? (י"ד/כ"ג-ל') .
ואז הוא מורד. וכן, מרד זה מעשה קיצוני לכל הדעות, ולא ניתן לפרשו כ'קריזה רגעית', מה שהיינו אולי יכולים לומר על השרפה.
והשאלה מתבקשת - מה גרם לו למרוד? מה גרם לו לחצות את הקו האדום שבין מעשים יחסית מובנים (רצח אמנון) לבין מעשים שאף פעם לא נוכל להצדיק אותם (שריפת החלקה של יואב והמרד)? הרי את רצח אמנון עוד אפשר להבין - אמנון עינה את תמר וזה פגע באבשלום באופן אישי. זה לפחות הגיוני. אבל מה עם העובדה הפשוטה שדוד לא רוצה לראות אותו? ולמה יואב צריך לסבול בשל כך? ואיך הוא מעז לקום ולמרוד בדוד? זה הרי לא רק מרד במלך, זה גם מרד באבא שלו! מתי נחצה הגבול?
אז ככה: אבשלום בורח לגשור מכיוון שחי שם אדם חשוב מאוד שיכול לעזור לו - תלמי, סבו מצד אמו, מעכה (ראה שמואל ב' ג'/ג') . בדרך כלל אנשים בורחים כי מישהו רודף אחריהם והם רוצים להמלט ממנו. ואילו אבשלום - הוא מגיע ומתחיל לחיות בארמון עם סבא שלו המלך, ועם כל המשפחה של אמא שלו. בשבועות הראשונים הלב שלו בטח דופק בחוזקה בכל פעם שמישהו זר מגיע. הוא בטוח שהימים שלו בגשור ספורים כי שליחי דוד ימצאו אותו ויהיה עליו לתת דין וחשבון על הרצח. אך הנה, עוברים ימים, שבועות וחודשים ו... שום דבר לא זז. הוא חי בארמון המלך, אף אחד לא רודף אחריו בניסיון להעניש אותו על רצח אמנון. אין לו אפילו אות קלון של רוצח והוא לא צריך להתמודד עם נידוי של חברה וכדומה. הוא חי בגשור שלוש שנים וטוב לו שם. הוא רואה שבמשך שלוש שנים אף אחד לא בא להעניש אותו! שואל אבשלום את עצמו: לאן נעלמה מערכת המשפט של אבא שלי? למה הוא לא עושה דבר? מה, הוא לא רוצה צדק? הרי גם את אמנון הוא לא העניש! הוא מגיע למסקנה שאין דין ואין דיין. אין עונשים על כלום והכל מותר. ואין לו בעיה עם זה. הוא חי לו בשלום בגשור עם המציאות הנהדרת שהוא נקם באמנון ויצא נקי מכל העניין. לא יכול להיות יותר מצויין!
אבל אז יואב מגיע לגשור ומחזיר אותו לירושלים. לא בתור רוצח או בתור מישהו שעומד להענש וחייו הולכים להיהרס, אלא בתור הבן של אבא שלו שהתגעגע אליו וציווה להשיבו. אבשלום חוזר לירושלים. במשך שנתיים הוא לא ראה את פני המלך. הוא כבר לא מפחד לפוגשו, שהרי לא יענש, אבל שום דבר לא זז, גם לא כשהוא פונה לעזרת יואב. לכן הוא מצית את חלקת השדה של יואב. הרי אף אחד לא יעניש אותו, נכון? יואב אמנם כועס עליו ושואל אותו למה הוא שרף לו את השדה אבל אבשלום עונה לו את האמת - "למה באתי מגשור? טוב לי עוד אני שם, ועתה אראה את פני המלך ואם יש בי עוון והמיתני!" (י"ד/ל"ב) . אבשלום יודע שיש בו עוון: הוא הרי רצח, לא? אבל הוא גם יודע שאף אחד לא ישפוט ויעניש אותו ולכן לא מפחד להגיע אל דוד.
ההתפייסות בין דוד לאבשלום (י"ד/ל"ג) היא כמובן מזוייפת לחלוטין. הרי אבשלום מזלזל בדרכי המשפט של דוד ולדעתו, ככה לא מנהלים ממלכה. הוא מלכתחילה לא רצה בכלל לחזור לירושלים ולהתפייס איתו.
לאבשלום אומנם אין בעיה עם חוסר הצדק בממלכה אבל לעם דווקא יש. מסתבר שבאותה תקופה היתה בעיה כללית של חוסר צדק במשפט והעם היה ממורמר בעניין זה על דוד. אבשלום רואה את זה ומחליט לנצל את המצב לטובתו ופונה אל לב העם בסיסמת 'משפט צדק' (ט"ו/א'-ו') . כך הוא משיג אנשים רבים לצידו. הוא לא מפחד למרוד כי הוא יודע ששום דבר לא יקרה לו ושאין סיכוי שמישהו יחשוב להעמיד אותו למשפט.
הוא מתחיל את המרד. וזה מרד חזק. אפילו דוד מגיע למסקנה הזו ובורח כל עוד נפשו בו (ט"ו/י'-י"ד) . המרד מצליח לו - יש לו תמיכה המונית ואבא שלו נמלט מירושלים. נוסיף לכך את המראה הנאה שלו (י"ד/כ"ה-כ"ז) , דבר שבאופן פסיכולוגי ודאי תרם לאהדה כלפיו ונקבל מרד מושלם. אבשלום ממש מרגיש הוכחה לכך שמשמים הוא נועד לרשת את המלוכה עוד בחיי אבא שלו.
והשאננות הזו היא בדיוק מה שהכשיל אותו. אבשלום כ"כ משוכנע בצדקת דרכו שהוא לא חושד לרגע שחושי הארכי, שכל השנים היה נאמן לדוד ו"פתאום" נהיה נאמן לאבשלום, הוא פשוט מרגל (ל"ב-ל"ד) . אחיתופל, שהיה יועץ דוד עבר בלי שום בעיה למחנה המורד כך שלא מפתיע שאנשים נוספים יפנו עורף לדוד. כדי להוכיח לכל העולם שהוא המלך הבא הוא מקרב את אחיתופל וחושי, האנשים שהיו קרובים לדוד, ומראה כיצד פמליית דוד עוברת לבנו המורד בו.
אבל, כידוע, "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". הדברים לא הלכו לפי מחשבותיו של אבשלום. (י"ח/ז'-ט"ז) חושי מצליח לגרום לו לקבל תכנית מלחמה לא טובה, מודיע לדוד להתכונן לקרב ומציל בכך את חיי דוד. באותו קרב אבשלום, כידוע, מת.
מות אבשלום מוכיח לנו שדוד, עם כל השגיאות והחטאים שעשה, הוא עדיין מלך טוב וצדיק שיודע להנהיג את הממלכה בצורה טובה. אמנם יש כלפיו ביקורת בעניין יחסו הפסיבי לעינוי תמר ולרצח אמנון, אך בכל זאת הוא נשאר דמות דגולה. [2]
[1] המ ע רכת: מלבד הזכרת הולדתו (ג'/ג') והיותו אחי תמר (י"ג/א')
[2] המ ע רכת: בעקבות מאמרה של הדס, ראיתי את הדברים קצת אחרת ממנה. יתכן כי דברי הם רק חידוד נקודות מסוימות במאמר ויתכן כי הם שונים ממנו: א. ההבנה כי 'אין דין ואין דיין' לא רק נתנה לו יד חופשית לכל מעשה שירצה, אלא גם ובעיקר הביאה אותו לידי המרד, שהרי התעלמות חוזרת ונשנית מפשעיו (לאחר הרצח כשברח, כששב לי-ם, וכשפגש את דוד) לא מקובלת עליו כדרך להנהגה, וזו הסיבה למרד. ב. לא נראה לי נכון לומר כי היתה בעיה כללית המערכת המשפט באותה תקופה. אין הוכחות ממשיות בכתוב לכך וכמו-כן, דברי השכנוע של אבשלום אל 'כל האיש אשר יהיה לו ריב לבוא אל המלך למשפט' לא על בסיס זה אלא על בסיס שוחד של הצדקה במשפט ונשיקות, שהכתוב מגדיר כ'גנבת לב'. ג. לא נראה לי שמות אבשלום בא להוכיח צדקת דרך או נצחון האחד על השני, במיוחד לא כשאנו קוראים את המלים המרטיטות המתארות את בכיית דוד על אבשלום (י"ט/א'-ה'). בהתנגדותו לדרך של דוד לא הביא אבשלום דרך טובה הימנה, למרות המרד כנגדה, אלא ניצל אותה לטובת המרד. מעשיו של אבשלום הם בגדר התנגדות לממשל, ולא הקמת ממשל חדש שיתקן את עוולות הקודם.