המיפקד בימי דוד - בני ישראל נענשו על כך שלא שילמו כופר

מסקנות לימינו

בימינו מתקיים מפקד אוכלוסיה בערך פעם בעשר שנים (המפקד האחרון היה בסוף ה'תשנ"ו). כדי שלא יהיה נגף, כל הנפקדים צריכים לתת כופר נפש לבניין המקדש. פניתי בעניין זה לרבנים, והנה תגובותיהם:

• אין צורך / הרב יעקב אריאל -> שו"ת בית אל
• יש דרך הלכתית להשתתף במפקד בלי כופר, אבל הרעיון חשוב / הרב יובל שרלו -> שו"ת מורשת
• ההערה חשובה, אבל פוסקי הדור התירו להשתתף במפקד / הרב משה עמיאל -> שו"ת מוריה

פירושים נוספים

1. יש מפרשים שהחטא הוא של דוד, שלא לקח כופר, ולא של העם: "אמר ליה הקב"ה לדוד: מסית קרית לי? הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב (שמות ל) כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו וגו' מיד (דברי הימים א כא) ויעמוד שטן על ישראל וכתיב (שמואל ב כד) ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל, וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר, דכתיב (שמואל ב כד) ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד" (על-פי רבי אלעזר, תלמוד בבלי, ברכות סב:).

2. ויש מפרשים, שגם דוד וגם העם חטאו באותה מידה - דוד חטא בכך שמנה את העם בלי לקחת כופר, והעם חטא בכך שלא נתנו את הכופר מעצמם, או בכך שעוד לפני כן התעצלו מבניית המקדש: "...וכן אמר דוד:

שמואֶל ב כד17: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם, וַיֹּאמֶר: הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאֶתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי".

והיה העונש ההוא על העם גם בחטאם, שהיה להם לתת השקלים מעצמם, אם העונש ההוא על זה כדברי רבותינו. כי לא צוה אותם המלך שלא יתנו השקלים, כי הוא לדעת המנין בלבד היה חפץ, וענשם וענשו בזה שוה הוא.  

ועוד, כי מלבד המנין היה עונש על העם מתחלת דבר, כדכתיב (שמואל ב כד1) ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם. וכתב שם רש"י לא ידעתי על מה. ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ, ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר (דברים יב5) לשכנו תדרשו ובאת שמה, עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך, שנאמר (שמואל ב ז1-2) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה. והנה, דוד, מנעו השם יתברך מפני שאמר (דברי הימים א כב8) כי דמים רבים שפכת ארצה לפני, ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואילו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה, היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר, לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר והוא אשר הכין הכל היה הוא הבונה, והוא איש משפט ומחזיק במדת הדין ולא הוכשר בבית הרחמים, ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בענשם ובמגפתם. והכתוב ירמוז כל זה, שנאמר (שמואל ב ז 6-7) כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך וגו' בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי את ישראל לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים. הרי יאשים הכתוב, כי השכינה מתהלכת בכל ישראל מאהל אל אהל וממשכן אל משכן ולא היה אחד בכל שופטי ישראל הרועים אותם מתעורר בדבר. ואמר הכתוב עוד, כי גם השם רחק מהם ולא דבר לאחד מכולם לבנות הבית, רק עתה שנתעוררת הטיבות כי היה עם לבבך, ואצוה עתה לבנותו על יד שלמה בנך שיהיה איש שלום." (רמב"ן על במדבר טז 21).