קוד: ביאור:שמואל ב כג17 בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: אראל
אל: מכתב
שמ"ב כג 13: "ויירדו שלושה מהשלושים ראש, ויבואו אל קציר אל דוד -
אל מערת עדולם; וחית פלשתים חונה בעמק רפאים.
ודוד אז במצודה; ומצב פלשתים אז בית לחם.
" איפה היה דוד - במערה או במצודה?
שמ"ב כג 15: "ויתאוה דוד, ויאמר: 'מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער?' ויבקעו שלושת הגיבורים במחנה פלשתים, וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער, וישאו, ויביאו אל דויד; ולא אבה לשתותם, ויסך אותם לה'. ויאמר: 'חלילה לי ה' מעשותי זאת; הדם האנשים ההולכים בנפשותם?!' ולא אבה לשתותם;...
" נראה שדוד לא רצה לשתות את המים כי כעס על האנשים שסיכנו את חייהם לשווא - אבל הרי הוא עצמו סיכן את חייו כמה פעמים!
1. ייתכן שמעל מערת עדולם היתה מצודה: דוד היה במצודה והגיבורים באו אל המערה שמתחתיה. לפי זה ייתכן שדוד בכלל לא ראה אותם - הוא אמר לעצמו "מי ישקני מים מבור בית לחם
", והם שמעו את זה והלכו להביא לו מים כדי לעשות לו "הפתעה".
דוד סירב לשתות אותם לא משום שהאנשים סיכנו את חייהם לשווא, אלא דווקא משום שהוא ראה במים האלה קדושה מיוחדת: 'אנשים מסרו את נפשם על המים האלה - אני לא ראוי לשתות מהם; החיים שלי לא שווים יותר מהחיים שלהם. ראוי יותר להקריב ולנסך את המים האלה לכבוד ה''. וכך עשה, כמו שכתוב "וינסך אותם לה'
".