קוד: שמשון בתמנה בתנ"ך
סוג: מניעים2
מאת: ?
אל: שיעור בישיבת הר-עציון
התנהגותו של שמשון לאחר חתונתו (שופטים יד-טו) מוזרה ביותר:
מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק" - רק שמשון עצמו יכל לדעת למה הכוונה, כי הוא הרג את האריה ומצא דבש בגוייה שלו). למרות זאת הפלשתים הצליחו לפתור את החידה (לאחר איומים על אשתו של שמשון...). מה ההגיון לשאול חידה שאין אפשרות מעשית לענות עליה? ומה החכמה לפתור חידה ע"י איומים על האישה? איזה מין משחק זה?!
שוק על ירך, מכה גדולה". אם שמשון כעס על החותן, שנתן את אשתו למישהו אחר - למה הוא בא לנקום את נקמתו?!
מה ההגיון בכל הנקמות האלו?
תשובה א: אין הגיון, ולא אמור להיות הגיון. שמשון בסך-הכל חיפש סיבות ותואנות לפגוע בפלשתים. בכל פעם שפלשתי כלשהו עשה לו משהו - הוא ניצל את ההזדמנות כדי לפגוע בכל הפלשתים.
תשובה ב [בערך ע"פ רב מישיבת הר-עציון]: יש הגיון. נסביר את מעשיו של שמשון לפי הסדר.
מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק", כלומר - 'בסוף אנחנו, בני ישראל, נתגבר עליכם ונאכל אתכם, וזה יהיה לנו מאד מתוק'. שמשון גם טען שיש לו 'הוכחה' שהמשפט שאמר אכן נכון, ואת ההוכחה הזאת צריך למצוא בשטח. הוא הקציב לפלשתים שבעה ימים להסתובב בשטח ולמצוא את ההוכחה (הוא גם אמר להם בפירוש: "
אם תגידו... ומצאתם" - כלומר לא מספיק להגיד אלא צריך גם לחפש ולמצוא). הפלשתים לא ניסו בכלל למצוא את ההוכחה - הם רצו להראות לשמשון שהוא טועה, ולשם כך איימו על אשתו וגרמו לה לגלות את החידה. בכך הם רצו להראות לשמשון שהפלשתים שולטים גם בו, דרך אשתו, ואין לו סיכוי להתגבר עליהם.
ויהי מימים בימי קציר חיטים, ויפקוד שמשון את אשתו בגדי עיזים, ויאמר: 'אבואה אל אשתי החדרה'; ולא נתנו אביה לבוא. ויאמר אביה: 'אמור אמרתי כי שנוא שנאתה, ואתננה למרעך...": מתוך דבריו של החותן, הבין שמשון שהאישה אינה זונה כמו שחשב, אלא אישה צנועה. הוא בוודאי חקר את חותנו וגילה את האמת - האישה גילתה את הסוד כי הפלשתים איימו עליה שישרפו אותה באש! כעונש על האיום המרושע הזה, החליט שמשון לשרוף באש את שדותיהם של הפלשתים - מידה כנגד מידה.