קוד: ביאור:מלכים א יד15 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
מלכים א יד15: "וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם, וְנָתַשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאֶת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם; וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר, יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם מַכְעִיסִים אֶת ה'
"
אחיה, הנביא שהמליך את ירבעם על עשרת שבטי הצפון, ראה איך ירבעם סוטה מהדרך והולך בדרך רעה, וניבא חורבן לממלכה החדשה.
קָנֶה הוא מעין עשב גדול הצומח במים רדודים. הקנה מסמל חולשה, והקללה של אחיה משמעה, שממלכת ישראל תהיה חלשה ולא יציבה.
מה משמעות הפועל ינוד?
1. רוב המפרשים פירשו שהכוונה
יתנודד, ינוע הלוך ושוב: "כאשר ינוד הקנה - אשר לרוב רכותו יתנודד במעט רוח, ויכה את עצמו בהעומד אצלו
"
(מצודות, ודומה לזה רד"ק; ובתרגום האנגלי - shaken), "ויהיה קיומם על אדמתם חלוש מאד, כקיום
הקנה במים,
שינוד במעט הסיבות, כן תנידם סיבה חלושה, עד שבסוף העניין יעקור ה' יתברך ישראל מעל אדמתם, ויפיצם מעבר לנהר...
"
(רלב"ג).
על-פי פירוש זה, מצאו חז"ל רמז לברכה בדבריו של הנביא: "טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע: אחיה השילוני קללן בקנה: אמר להם לישראל והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה: מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן, דממו הרוחות עמד הקנה במקומו! אבל בלעם הרשע בירכן בארז... מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין - אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית - עוקרתו והופכתו על פניו! ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים
"
(רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן,
בבלי תענית כ א,
בבלי סנהדרין קה ב). עם ישראל אמנם יהיה חלש וכנוע, ויצטרך לכופף את ראשו בפני הגויים שישפילו אותו במשך הגלות הארוכה, אולם הוא לא יאבד ולא יישבר, ובסופו של דבר יחזור אל ארצו.
2. אולם, בלשון המקרא, הפועל
ינוד משמעו
ינדוד, יתרחק. לפי זה, "לא אל קנה
מתנועע במים המשיל הנביא את עקירת ישראל מאדמתו ואת הגלייתו מארצו, אלא אל קנה הצף במים הזורמים
ומתרחק ממקום צמיחתו, לאחר שנעקר משם... אחיה השילוני לא היה רך כקנה אלא קשה כארז, כפי שהעיד על עצמו (פסוק 6): "ואנוכי שלוח אליך קשה "
"
(אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 88).
אחיה מנבא שבני ישראל יצאו לגלות מעבר לנהר פרת - מעבר לגבולה הצפוני של ישראל; ויש אומרים שהכוונה לנהר אחר: "מעבר לנהר - הוא נהר גוזן, כי לשם גלו, כמו שנאמר במלכים ב' (יז ו יח א) ובדברי הימים (א ה כו)
"
(מצודות).