קוד: מתי לא צריך לפעול למען אחדות ישראל בתנ"ך
סוג: משל
מאת: אראל
אל:
תגובה ל: מלכים ב יד שנכתבה ב13:08:23 13.07.2005
מלכים ב יד 8-10:
אָז שָׁלַח אֲמַצְיָה
[מלך יהודה]
מַלְאָכִים, אֶל-יְהוֹאָשׁ בֶּן-יְהוֹאָחָז בֶּן-יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:
'לְכָה, נִתְרָאֶה פָנִים'.
וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, אֶל-אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר:
'הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר 'תְּנָה-אֶת-בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה'; וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וַתִּרְמֹס אֶת-הַחוֹחַ. הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת-אֱדוֹם, וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ; הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ, וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה, וְנָפַלְתָּה אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ?'" (וכן גם דברי הימים ב כה17-19 ).
אמציה מלך יהודה רצה להיפגש פנים-אל-פנים עם יהואש מלך ישראל. המפרשים פירשו, שהוא רצה להילחם בו, וכן כתב למשל
רד"ק : "לכה נתראה פנים
- פי' למלחמה. והענין שרצה להלחם עמו, אומר
בדברי הימים , כי בלכת אמציהו להלחם באדום, שכר מישראל מאה אלף גבורים שילכו עמו, והניחם במצות הנביא ואמר להם שילכו למקומם, וחרה אפם, ופשטו בערי יהודה, והכו מהם ג' אלפים ובזו בזה רבה, ומפני זה רצה להלחם אמציה עם מלך ישראל".
אך לפי זה, לא ברור הקשר בין המשל של יהואש לבין הנמשל - מדוע יהואש ממשיל את המלחמה לנישואין ("תנה את בתך לבני לאישה
")?
1. ע"פ
רש"י (שמסתמך על מדרש תנחומא לפרשת וישלח), יהואש לא המציא משל חדש - הוא השתמש במשל קיים, שהיה מקובל בעם ישראל עוד מימי יעקב ובניו: "החוח אשר בלבנון
- שכם בן חמור:
שלח אל הארז
- יעקב:
ותעבור חית השדה
- בני יעקב באו על החללים; אף כאן אתה בא להתמשל אלי; ומשל בזיון הוא שדימהו לחוח ואת עצמו לארז:
ותעבור חית השדה אשר בלבנון ותרמוס וגו'
- לפי שנתגאות, אף אתה, ירמסוך גדודי חילותי."
2. ע"פ
רד"ק , דבריו של יהואש הם בסגנון "קל וחומר": "אפילו רצה להתחבר עמו דרך שלום היה נבזה בעיניו להתחבר עמו, כל-שכן דרך מלחמה".
3. ע"פ דעה ששמעתי פעם בשיעור נח"ת (נדמה לי שזה היה שיעור של שחר מיידנבאום, אבל אני לא בטוח), המשל של יהואש בכלל אינו מתייחס לדבריו של אמציהו "לכה נתראה פנים
", אלא להסכם-השכירות שהיה ביניהם לפני-כן - ההסכם המתואר בדה"ב כה 6: "
וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל, מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל--בְּמֵאָה כִכַּר-כָּסֶף" . ההסכם הזה גרם לצרות, כפי שכבר קראנו למעלה בפירוש רד"ק (דה"ב כה 7-13): "וְאִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלָיו לֵאמֹר 'הַמֶּלֶךְ, אַל-יָבוֹא עִמְּךָ צְבָא יִשְׂרָאֵל; כִּי אֵין ה' עִם-יִשְׂרָאֵל... וַיַּבְדִּילֵם אֲמַצְיָהוּ, לְהַגְּדוּד אֲשֶׁר-בָּא אֵלָיו מֵאֶפְרַיִם, לָלֶכֶת לִמְקוֹמָם; וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד בִּיהוּדָה, וַיָּשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם בָּחֳרִי-אָף. וַאֲמַצְיָהוּ הִתְחַזַּק, וַיִּנְהַג אֶת-עַמּוֹ, וַיֵּלֶךְ גֵּיא הַמֶּלַח; וַיַּךְ אֶת-בְּנֵי-שֵׂעִיר, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים... וּבְנֵי הַגְּדוּד, אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה, וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה, מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד-בֵּית חוֹרוֹן; וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה
". יהואש אומר לאמציהו: "אתה אשם במה שקרה - ביקשת ממני לשלוח לך 100 אלף חיילים, החיילים שלי הרבה יותר חזקים ותאבי-מלחמה מהחיילים שלך (כמו ההבדל בין בתו של הארז לבין בנו של החוח), והם הוציאו את תאוות-הקרב שלהם על ארץ יהודה". לפי פירוש זה, ייתכן ש"חית השדה אשר בלבנון" היא היא ביתו של "הארז אשר בלבנון", שהחוח רצה לקחת כאישה לבנו, ובסופו של דבר רמסה אותו. ובנמשל - מלך יהודה רצה לקחת 100 אלף חיילים מישראל ו"לשדך" אותם לצבא יהודה, אך בסופו של דבר החיילים האלה רמסו אותו. מטרת המשל היא להסביר לאמציהו שהוא אשם, כדי לשכנע אותו שאין לו הצדקה לצאת למלחמה.
4. לכן נראה לי, שאמציהו בכלל לא התכוון להילחם ביהואש - הוא רצה להיפגש איתו כדי לדון באיחוד הממלכות.
מלכי בית דוד היו תמיד בעד אחדות ישראל: מאז שהתפלגה הממלכה בימי רחבעם וירבעם, הם ניסו להביא לאיחוד. רחבעם רצה לעשות זאת במלחמה נגד ירבעם(מל"א יב 21-24), יהושפט ניסה לעשות זאת ע"י קשרי נישואין ומסחר עם בית אחאב (מל"א כב 41-51), ואמציהו ניסה לעשות זאת ע"י פגישת-פיסגה רשמית שבה יוכרז על איחוד.
יהואש מלך ישראל נעלב מההצעה - יהודה היתה ממלכה קטנה יחסית לישראל, והרעיון ליצור ממלכה מאוחדת, שבה לשתי הממלכות יהיה מעמד שווה, נראה לו מגוחך - כמו נישואין בין בתו של הארז לבין בנו של החוח.למרות זאת, הוא הסכים להיפגש עם יהואש, אך איים עליו ברמז, שבני ממלכת ישראל - "חיית השדה אשר בלבנון
" - עלולים לראות בכך עלבון, ולעלות למלחמה על יהודה.
כך אכן קרה בסוף הסיפור (מל"ב יד 11-14): "וְלֹא-שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ--וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים, הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה: בְּבֵית שֶׁמֶשׁ, אֲשֶׁר לִיהוּדָה.
וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ, אִישׁ לְאֹהָלָו.
וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בֶּן-יְהוֹאָשׁ בֶּן-אֲחַזְיָהוּ, תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל--בְּבֵית שָׁמֶשׁ; ויבאו (וַיָּבֹא), יְרוּשָׁלִַם, וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד-שַׁעַר הַפִּנָּה, אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה.
וְלָקַח אֶת-כָּל-הַזָּהָב-וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל-הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית-ה', וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת, בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת; וַיָּשָׁב, שֹׁמְרוֹנָה
".