קוד: הסיום השני לספר יהושע בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: ע"פ מלבי"ם
אל: פו"ס 1
[יהושע כד01-27, ע"פ פירוש מלבי"ם; כדאי מאד לקרוא את המקור!]
בסיום תקופת יהושע מתחיל שלב חדש לגמרי בהסטוריה של עם-ישראל. הקב"ה בחר
בעם-ישראל כדי שיעבוד אותו ויקיים את תורתו בארץ-ישראל, ורק עכשיו –
סוף-סוף – עמ"י יכול להתחיל 'לקיים את היעוד שלו. כל הארועים שקרו לו עד
עכשיו היו רק 'הכנה' לכך; עכשיו הגיע שלב ה'ביצוע'. הדרישות שהקב"ה ידרוש
מעמ"י בתקופת הביצוע יהיו גבוהות יותר מאשר בתקופת ה'הכנה': עמ"י יידרש
לעבוד את ה'
(בשלמות, ללא 'שאריות' של עבודת-אלילים, אפילו לא במחשבה)
בתמים
('שלא על-מנת לקבל פרס', באופן אמיתי).
זוהי התקדמות בתחום הרוחני, וכמו כל התקדמות – היא קשה, ולכן כדי לעבור
לשלב ה'ביצוע' דרושה הסכמה של העם. יהושע רוצה לבדוק האם עמ"י באמת מוכן
ורוצה לעבוד לשלב החדש. לשם כך אוסף יהושע את כל שבטי ישראל:
ובאמת
.
ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה, ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולשופטיו ולשוטריו, ויתיצבו לפני הא-להים
יהושע מספר להם את תקציר ההסטוריה של עמ"י, מתקופת האבות ועד כיבוש
א"י. בתקציר הזה חסרים הרבה פרטים: לא נזכרים המעשים הטובים של האבות, אין
שום זכר למתן תורה, ולא נזכרים כל החטאים שעמ"י חטא במדבר ונענש עליהם.
למה יהושע בוחר להתעלם מהפרטים האלה? -- לדעתי, יהושע רוצה להציג את
ההסטוריה 'כאילו' שעד עכשיו הקב"ה לא דרש מעמ"י שום דבר: הוא בחר באבות
בלי קשר למעשים הטובים שלהם; הוא לא דרש מהם לקיים את התורה; ולא העניש
אותם על חטאיהם. הוא עשה להם טובות, נסים ונפלאות, ללא שום תנאים וללא שום
דרישות. לעומת זאת, עכשיו מתחיל מצב חדש לגמרי (פסוק 14 והלאה): עכשיו
לקב"ה כבר יש דרישות מעמ"י. אמנם, התאור ההסטורי הזה לא מדוייק: הקב"ה
בוודאי בחר באבות בגלל מעשיהם הטובים, והוא בוודאי הציב דרישות בפני עמ"י
גם בעבר, אבל בעבר הדרישות היו מינימליות, הן זניחות
לעומת הדרישות האמיתיות – שמתחילות עכשיו. יהושע מקצין את התיאור כדי
להדגיש את ההבדל בין המצב הקודם לבין המצב החדש.
הקב"ה סלח לבני יעקב על כך שהיו בהם אלהי-נכר (בר'
לה), סלח לבנ"י במצרים על כך שעבדו אלילים (יח' כ), וגם במדבר – העניש
אותם רק על עבירות שהיו עלולות לסכן את כל התוכנית שלו: כשהם רצו ללכת
אחרי 'עגל הזהב' במקום אחרי משה רבנו, וכשהם רצו לחזור למצרים. הדרישות של
הקב"ה מעמ"י ב'שלב ההכנה' מסתכמות במשפט אחד קצר: "לכו אחרי".
ואז הוא מציג בפניהם את האתגר החדש (14): "
זהו האתגר שעומד בפניכם, אם תסכימו לקבלו. אבל אם לא:
ועתה יראו את ה', ועבדו אותו
בתמים ו
באמת , והסירו את אלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים, ועבדו את ה'.
. אם בנ"י חושבים שהאתגר הזה קשה מדי – הם יכולים עדיין לבחור לא לקבל אותו.
ואם רע בעיניכם לעבד את ה' -- בחרו לכם היום את מי
תעבדון: אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר מעבר הנהר, ואם את אלהי האמרי
אשר אתם יושבים בארצם; ואנכי וביתי נעבד את ה'
בנ"י עונים, ללא כל היסוס, שהם בוחרים לעבוד את ה':
חלילה לנו מעזוב את ה' לעבד אלהים אחרים! כי ה' אלהינו הוא המעלה אתנו ואת
אבותינו מארץ מצרים מבית עבדים, ואשר עשה לעינינו את האותות הגדולות
האלה... גם אנחנו נעבד את ה' כי הוא אלהינו!
לכאורה, התשובה של בנ"י טובה מאד; אבל יהושע לא מרוצה ממנה. כי מהתשובה
הזאת משתמע, שהם עובדים את ה' רק בגלל הטובות שהוא עשה להם – וזאת לא היתה
הכוונה של יהושע; זה לא נקרא 'לעבוד את ה' בתמים ובאמת'. ולכן יהושע אומר
להם:
:
אם אתם בוחרים לעבוד את ה' מסיבות 'תועלתיות' – זה לא יחזיק מעמד: מתישהו
אתם תכשלו, תעבדו אלהי נכר, ואז ה' יכלה אתכם במקום להיטיב לכם. לא כדאי
לכם. אז תחשבו טוב אם אתם באמת רוצים לעבוד את ה'.
ויאמר יהושע אל העם: 'לא תוכלו לעבד את ה', כי
אלהים קדשים הוא,
אל קנוא הוא,
לא ישא לפשעכם ולחטאותיכם ; כי תעזבו את ה' ועבדתם אלהי נכר -- ושב והרע לכם,
וכילה אתכם אחרי אשר היטיב לכם'!
בנ"י חושבים טוב, ועונים:
– והפעם הם לא נותנים 'נימוקים' לבחירה שלהם: הם רוצים לעבוד את ה' ללא תנאי.
לא, כי את ה' נעבוד
בנ"י בחרו בדרך הקשה: הם בחרו לעבוד את ה' בתמים ובאמת. להחלטה כזאת דרוש אישור נוסף ('קריאה שניה'), ולכן יהושע שואל:
והם עונים:
עדים אתם בכם כי אתם בחרתם לכם את ה' לעבוד אותו?
.
עדים
ואז יהושע מצווה עליהם
(כלומר בלבכם, במחשבותיכם),
ועתה הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם
. והם מאשרים את החוק ב'קריאה שלישית', ואומרים:
והטו את לבבכם אל ה' אלהי ישראל
. – ללא תנאי.
את ה' אלהינו נעבד ובקולו נשמע
ההחלטה הזאת של עמ"י היא החלטה הסטורית
(כאמור); אפשר לראות בה כריתת ברית מחודשת בין ה' לבין עם-ישראל, ברית שמהווה העמקה של הברית הקודמת של מתן תורה (שנכרתה בשמות ל"ד).
יש הבדל משמעותי בין הברית של שמות לד ('הלוחות השניים') לבין הברית של יהושע כד: בברית של 'הלוחות השניים' ה' מציג את עצמו כ
ובברית הזאת:
אל רחום וחנון...
נושא עוון ופשע וחטאה...
(אין שום רחמים!): עד עכשיו ה' נהג עם עמ"י בסלחנות וברחמים, אבל עכשיו
מתחילה תקופה חדשה -- קשה יותר – של מידת-הדין. אולי הברית הזאת מהווה
חזרה אל הברית שנכרתה בשמות כ ('הלוחות הראשונים'), שבה גם-כן ה' הציג את
עצמו כ"
אל קנוא הוא...
לא ישא לפשעיכם ולחטאתיכם
אל קנא, פוקד עוון אבות על בנים...
".
וזה גם מה שכתוב:
. יהושע כותב את דברי-הברית בספר (
גם שתי הבריתות הקודמות נכתבו בספרים: ע' שמות כג, שמות לד.), ושם אותו בתוך אבן, מתחת לעץ-אלה שנמצא ליד מקדש ה':
ויכרת יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם
האבן הזאת, עם ספר-הברית שבתוכה, היא העדות לכריתת הברית:
ויכתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה'.
.
הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה פן תכחשון בא-להיכם
אולי זה רומז לכך, שהברית הזאת ממשיכה את שתי הבריתות
של מתן תורה, שגם בהן היו לוחות-אבנים ששמשו כעדות לברית ("לוחות העדות").
ואולי האבן ששם יהושע בשכם באה כתחליף ללוחות הראשונים שנשברו.