קוד: המלוכה בעם ישראל - מהתורה ועד דוד בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: אברהם מדי
אל:
בס"ד כו'.באב.תשס"ח 27/08/2008
נאמר בפרשת שופטים,"שום תשים עליך מלך.." למעשה רק לאחר 350 שנה מכניסתם לארץ החלה המלוכה,בספר שמואל נאמר: ויתקבצו,כל זקני ישראל,ויבאו אל שמואל הרמתה,ואמרו אליו וכו' שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים.וירע הדבר בעיני שמואל... "ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו", של שאול."וילכו כל העם הגלגל וימליכו את שאול וגו'". לאחר תקופה קצרה של מלוכה בידי שאול "ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו ממלוך על ישראל וג' ".וממשיך "מלא קרנך שמן ולך... אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך, שמואל מושך את דוד למלך על ישראל.והקב"ה מבטיח לדוד "והקימותי את זרעך אחריך וגו' ".וכוננתי את כסא מלכותך עד עולם.
בשורות הבאות אני אנסה להסביר.
1.משמעות מצוות " שום תשים עליך מלך "
2.למה עם ישראל מבקש מלך.
3.מהו משפט המלך.
4.מאפייני מלכות שאול ודוד.
בפרשת המלך בספר דברים יז יד-טו נאמר
כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך וירשתה וישבתה בה, ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו, מקרב אחיך תשיםעליך מלך…
תלמוד בבלי (סנהדרין כ:) נאמר:
" רבי יהודה אומר:ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך,ולכרית את זרעו של עמלק,ולבנות להם בית הבחירה".
הרמב"ם פוסק כמו רבי יהודה על שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ.
והרמב"ן גם סובר שיש כאן מצווה גמורה "ואמרת אשימה עלי מלך" היא מצוות עשה שיחייב אותנו לומר כן לאחר ירושה וישיבה.
מינוי המלך צריך להיות ע"י הנביא אשר יבחר ה' אלוקיך בו ובהסכמת העם.
התכונות הנדרשות ממלך
1.להלחם באויבים
2.לשפוט את העם משפט צדק.
3.איש חייל
4.יראי אלוקים.
5.אנשי אמת
6.שונאי בצע
כלומר המלך הנבחר,צריך שיהיה ירא שמיים וחרד על דבריו ויהיה נכנע לעובדי ה' יתברך ועל ירים לבבו מאחיו. כמו כן למלך יש זכויות רבות, מהטלת מיסים ועד לקיחת את ילדכם ובנותיכם לצרכיו הפרטיים.
כלומר מי שרוצה מלך בשר ודם,למעשה רוצה שליט בעל סמכויות וחלטות,שכולם עבדים לו.
נאמר בשמואל א פרק ח' פסוקים ד- ח.
ויתקבצו,כל זקני ישראל,ויבאו אל שמואל הרמתה,ואמרו אליו...וכו' שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים.וירע הדבר בעיני שמואל... ויאמר ה' שמע בקולם לא אותך מאסו,כי אותי מאסו ממלוך עליהם.
לפי מה שנאמר בספר שמואל הקב"ה אינו מרוצה מיישום מצווה זו.אם כך קשה הדבר מול הכתוב "שום תשים מלך".
חז"ל מנסים לתרץ את הסטירה כך,
נאמר בספר שופטים מספר פעמים את הביטוי "אין מלך בישראל ואיש היישר בעינו יעשה".
מסברים זאת,
1.אין מי שיכפה על האנשים לקיים את התורה.
2.אין מי שיעזור לשבטים לכבוש את נחלותיהם.
3.אין מי שישמור על הסדר בין אדם לחברו עד כדי מלחמת אחים.
מצב זה גרם לשפיכות דמים רבה.וזה נבע כנראה לפי המפרשים מהכלל:.
במסכת סנהדרין, אדם העובר עבירה אינו נענש אלא אם כן התרו בו.
דין התראה שייך רק לחייבי מיתות ולחייבי מלקות, לא שייך בממונות. על העובר עבירה לאשר את שמיעת ההתראה, קבלת ההתראה ויותר מכך עליו להתיר עצמו למיתה ולומר במפורש: "על מנת כן אני עושה".
הרמב"ם: מוסיף אף אם אמר יודע אני שאסור ויודע אני מה העונש הצפוי לי, למרות זאת אם לא אמר "על מנת כן אני עושה" אין מענישים אותו לא בעונשי מיתה ולא בעונשי מלקות. משום כך רבו הרוצחים בעם ישראל ולא היה אפשרות להענישם.
מבאר זאת, רבנו ניסים בהרחבה את כעסו של שמואל לבקשת זקני ישראל למלך.
אילו שאלו להם מלך בסתם, "שימה לנו מלך", אין בדבר זה עוון או חטא. חטאתם הייתה באומרם שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים, שרצו שיהיו משפטיהם נמשכים מצד המלכות לא מצד שופטי התורה. ומפני זה אמר ה' לשמואל: "לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם". כלומר כי הם בוחרים [יותר] בתיקון עניינם הטבעי משייחול עליהם עניין האלוקי.
בחברה שבה מרובים עוברי עבירה, אין אפשרות אלא להעמיד מערכת משפט חליפית, המחמירה מאד.
"משפט המלך". מנסח זאת הרמב"ם כך (הלכות מלכים ג י): "כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה, יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה, והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים, להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם ". המעבר ממשפט התורה למשפט המלך, משמעותו ויתור של העם על מדרגה רוחנית גבוהה, ובחירה בבינוניות נמוכה. וזה מסביר גם את הסיבה שרעה היתה הבקשה להמלכת מלך בעיני שמואל ובעיני ה'.
במה עסקו שאול ודוד לפני שמלכו?
שאול היה עובד אדמה. נאמר (שמואל א יא5): "והנה שאול בא אחרי הבקר מן השדה ויאמר שאול מה לעם כי יבכו ויספרו לו את דברי אנשי יביש ".
דוד לעומתו היה רועה צאן. נאמר " ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן ויאמר שמואל אל ישי, שלחה וקחנו כי לא נסב עד באו פה ".
קשה להימנע מהאסוציאציה של קין והבל (בראשית ד2):
עובד האדמה, חייב לתת את עיניו באדמה כשהוא חורש, כל הזמן.
רועה הצאן, מעבר להשגחה הכללית, שהוא משגיח על הצאן, פנוי הוא לנפשו. יכול הוא להתבונן בשמים ובארץ ובכל אשר בם.
דוד עיניו לשמים, ושאול עיניו לאדמה.
שמואל נצטוה לשמוע בקול העם ולהמליך עליהם מלך, והאיש שנמצא המתאים – שאול בן קיש מבני בנימין. "בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו, משכמו ומעלה גבה מכל העם". ועם זאת איש צנוע ו"נחבא אל הכלים".שאול למעשה נדחף ע"י שמואל למלוכה ונגרר וללא תכנון מוקדם ומבלי מודל לחיקוי..
המלכתו של דוד התמשכה על פני זמן רב. השלב הראשון מתרחש בבית לחם. שמואל מושך את דוד למלך בקרב אחיו. בשלב השני מתקרב דוד לחצר המלוכה, הוא מנגן בכינור בעת שתוקפת את שאול רוח רעה. לאחר מכן מתהדקים הקשרים בין שאול לדוד. כאשר הורג דוד את גלית, ממנהו שאול לשר בצבאו, ולבסוף מתחתן הוא עם מיכל בת שאול. דוד אינו נגרר למלוכה ויש בתקופתו מודל של מלך ובאפשרותו יכול לנתח את תפקידו ותיפקדו של מלך (פריוולגיה).
המוטיבציה של חיילי שאול וחיילי דוד
שאול מנסה לעורר מוטיבציה בחייליו במלחמה, נגד נחש העמוני נאמר (שמואל א יא7): "ויקח צמד בקר וינתחהו. וישלח בכל גבול ישראל ביד המלאכים לאמר, אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל, כה יעשה לבקרו ".
אף במלחמה נגד גלית מבטיח שאול (שמואל א יז25): "... והיה האיש אשר יכנו, יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל ". נמצאנו למדים, המוטיבציה בצבאו של שאול בנויה על אמצעים חמריים! או איום בקנס, או הבטחת פרס כספי ונישואין עם בית המלכות.
באותה מלחמה ובאותו מצב, מדבר דוד עם לוחמיו של שאול בשפה אחרת (שמואל א יז26): "ויאמר דוד אל האנשים העמדים עמו לאמר, מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל!..., כי חרף מערכות אלהים חיים ".
דוד מדבר על כבוד לאומי, על כבוד ה'. המוטיבציה של דוד להילחם, היא רוחנית, מסירות נפש על קידוש ה' ועל הצלחת האומה. רוח זו רוצה דוד להנחיל גם ללוחמיו.
הסכמה ציבורית.
אצל שאול הייתה הסכמה ציבורית להמלכתו אך הקב"ה הסירו ממלוך?
לאחר ששאול לא מילא את הצו האלוקי למחות את זכר עמלק.
אצל דוד המצב הפוך. מינוי למלך יש לו, אך הסכמת הציבור אין לו. מההתרחשויות בפרשת נבל הכרמלי נראה, שדוד התייחס לעצמו כאל מלך. אמר לאביגיל מורד במלכות הוא, וצריך להרגו - אמרה לו: עדיין שאול קיים.דוד בענותו הגדולה היה מסוגל לדון בדברים ללא פניות אישיות. כאשר ראה שהצדק עם אביגיל הודה ואמר לה: ברוכה את לה'.
על כל פנים אנו רואים, שדוד החשיב עצמו כמלך עד המפגש עם אביגיל.
מלכות נצח או לצורך השעה
מהו ההבדל בין שאול ודוד:
שניהם חטאו, שניהם הודו בחטאם לאחר שהוכיחו אותם.
מדוע נשאר דוד מלך, ואילו מלכותו של שאול הוסרה?
ועל כך משיבים הפרשנים:
המלך צריך שיהיה אכזר לזרים, ורחמן לעמו, ומוסר נפשו עליהם להצילם, כמו שדרך הרועה לסכן את נפשו ולהציל את הצאן.
שאול - חמל על אגג, והיה אכזרי על עמו, כי נוב עיר הכוהנים הכה לפי חרב.
ואילו דוד - להפך: את מואב הכה, אבל כשראה את מלאך המשחית אמר: "אנוכי חטאתי ואנוכי העוויתי, ואלה הצאן מה עשו? תהי נא ידך בי ובבית אבי".
חטאו של שאול היה בעצם מלכותו;
חטאו של דוד היה בתחום האישי של חייו.
שאול רצה להיות מלך, אבל יחד עם זאת התחמק מקבלת החלטות קשות ומייסרות, וכאשר נכשל ניסה להעביר את האחריות על אחרים ועל כן הודח ממלכות.
*.ומעניין מה שאמרו חכמי התלמוד על גדלותו של שאול. אמר רב יהודה אמר רב שמואל: "מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול? מפני שלא היה בה שום דופי. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו – אומרים לו: חזור לאחוריך"
-. יש להתפלל שה' ישלח לנו אדם שראוי להיות מלך, והמנהיגות הרוחנית תצביע על המועמד ותמליץ לציבור לקבלו ושיגרום לכולם לעשות את הישר בעיני ה'.
-. כל עוד אין אדם כזה, עדיף שלא יהיה מלך כלל.
-. אם רובו הגדול של העם מואס במלכות ה', ולא רוצה לעשות את הישר בעיני ה' - במקרה זה ייתכן שצריך לבחור שלטון כלשהו, כדי לשמור שאנשים לא יבלעו זה את זה.
גדי החתן והודיה הכלה או גדי המלך והודיה המלכה,
בשבת זו בפרשת שופטים צוונו למנות מלך,וחז"ל דימו את החתן למלך,ולמה? אם נזכר על מה דיברנו,שעל המלך מצווה התורה להוסיף עליו עוד עול מצוות לא ירבה,לא ישיב,לא יסור לבבו וכו',עם התפקיד באה אחריות וראינו זאת אצל דוד המלך עליו השלום.האדם המתגדל אינו מתגדל לצורך עצמו בלבד אלא יותר לצורך הכלל. גדי והודיה אתם כעת מתחילים לבנות ממלכה כמו המלך ומביא חיים חדשים.אני מאחל לכם שתבנו בית לתפארת ותורה לא יסור מעינכם כמו מהמלך.
שבת שלום