אלישע - תלמידו המובהק של אליהו

קוד: אלישע - תלמידו המובהק של אליהו בתנ"ך

סוג: כלל_דמות

מאת: ברוריה בן-דוד (וייס)

אל:

אלישע / ברוריה בן - דוד ( וייס )

אלישע בן שפט היה נביא בישראל בימי יהורם בן אחאב, בימי יהוא, יהואחז ויואש מלכי ישראל. ובימי יהושפט, יהורם אחזיהו ויהואש מלכי יהודה. לפי חז"ל פרנס את ישראל יותר משישים שנה (סע"ר פ יט) יותר מכל נביא אחר. הכתובים ציינו לא רק את מקום מולדתו של אלישע, אלא גם את שם אביו. אלישע היה ממשפחת בעלי אחוזה באבל מחולה. כנראה שהיה אלישע ממשפחה עשירה: "הוא חרש שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר" (מ"א יט יט). והוא היה יכול להרשות לעצמו לערוך סעודת פרידה למשפחתו ולאנשי עירו. אלישע הוא הנביא היחיד שהכתובים ציינו את הפרידה שלו מאביו ואמו.

אלישע היה תלמידו המובהק של אליהו וממשיך פעולתו. יש הסוברים שגם הקרבה הגיאוגרפית היוותה גורם לקרבת הלבבות בין שני הנביאים, על סמך הדעה שאבל מחולה נמצאת בגלעד. לפי פסחים סח ע"א אלישע היה מעבר הירדן על סמך הפסוק: "ושפט בבשן" (דה"א ה יב), ושפט לדעת חז"ל הוא אביו של אלישע.

בצורתו החיצונית היה אלישע שונה מאליהו שהיה "בעל שער" (מ"ב א ח) ואלישע היה קרח (מ"ב ב כג).

אלישע נזכר לראשונה בקשר לחזון שראה אליהו בהר חורב (מ"א יט טו-יח).

בחזון זה הועד אלישע לנביא במקום אליהו, אלישע הוא הנביא היחיד שמפורשת בו משיחה לעניין של נבואה: "ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך". השליחות שהוטלה על אליהו להמליך את חזאל על ארם ואת יהוא על ישראל התמלאה אחר כך בידיו של אלישע.

אלישע הצטרף לאליהו כבר בימי נעוריו "ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו" (מ"א יט כא) "אלישע בן-שפט אשר יצק מים על ידי אליהו" (מ"ב ג יא). אלישע לא עזב את אליהו, אף שאליהו ביקש זאת ממנו (מ"ב ב ב ד ו). דבקות מעין זאת מצאנו ביהושע נער משה ומשרתו (שמ' לג יא; במ' יא כח; יהו' א א) שלא מש מתוך אוהל רבו (שמ' לג יא), ולכן נאמר על יהושע: "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה את ידיו עליו, וישמעו אליו בני ישראל" (דב' לד ט).

אלישע ראה עצמו בכור תלמידיו של אליהו, ולכן כששאלו אליהו: "שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך?" תשובתו הייתה: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" (מ"ב ב ט). פי שניים כירושת הבן הבכור (דב' כא יז). הבכור בין בניו

הרוחניים של אליהו. הכוונה שיעלה במעלת קדושתו על שאר הנביאים, כדי

שיוכל למלא את מקומו של אליהו. אחרים סבורים "פי שניים" האמור בנבואת זכריה (יג ח) שפירושה שני שלישים.

כאשר הסתלק אליהו מורהו הגדול קרע אלישע את בגדיו לשני קרעים מרוב צער ולאות אבל.

האצלת תפקידו הנבואי של אליהו לאלישע מתוארת בסיפור עליית אליהו השמימה. האדרת סגרה מעגל בין פגישתו הראשונה של אליהו עם אלישע עם זו האחרונה. בפגישה הראשונה השליך אליהו את אדרתו על אלישע לסימן שילך אחריו. ע"י השלכתה עליו נעשה אלישע לתלמיד מובהק של אליהו הקשור בו עד יום עלייתו של אליהו השמימה (מ"א יט יט), וכשהרים אלישע את האדרת שנפלה מאליהו בעלייתו השמימה וצרף לה תפילה נרגשת "איה ה' אלקי אליהו" עשה אלישע בעזרתה נפלאות כרבו (מ"ב ב יד). אלישע נהפך ליורשו הרוחני של אליהו וזכה לדרגה נבואית נעלה מאוד. בני הנביאים שראו את הנס שנעשה לאלישע הדומה ממש לנס שנעשה לאליהו, כאשר מי הירדן נחצו במכה שהכה אלישע את המים באדרת ועבר את הירדן בחרבה אמרו זה לזה: "נחה רוח אליהו על אלישע, ויבאו לקראתו וישתחוו לו ארצה" (מ"ב ב טו). קבלוהו כרבם במקום אליהו.

אמנם בימיו כבר פחתה עבודת הבעל בישראל אבל לא בטלה לגמרי, ולפיכך היה אלישע צריך להמשיך בפעולתו של אליהו. אלישע יירש מאליהו את קפדנותו וקנאתו לייחודו של ישראל.

בניגוד לאליהו שהופיע כנביא מתבודד שנדד ממקום למקום ופעל ביחידות, אלישע הלך דרך קבע ממקום למקום בדומה לשמואל "רבן של נביאים"

(ש"א ז טו-יז) ושהה זמן מה בכל מקום, לאחר מכן שב לביתו אשר בשומרון. מצאנו את אלישע שוהה בגלגל, בבית-אל, ביריחו, בהר הכרמל, בשונם, בדותן, וליד בית מדרשו החדש סמוך לירדן. מצאנו אותו גם במדבר אדום (מ"ב ג ח) ובדמשק. ברבים מן המקומות שהתהלך בהם נוסדו בתי מדרש לבני הנביאים,

וכמה מהם אף נעשו צרים מלהכיל את המבקשים לשמוע תורה מפיו. מדברי האיש

בשונם אנו למדים שהבתים שאלישע ביקר בהם במקומות השונים, שימשו בתי מדרש

לבני הנביאים ואף לגברים ונשים שהיו מגיעים לשם מדי שבת בשבתו ומדי חודש

בחודשו לשמוע תורה מפיו או מפי תלמידיו (מ"ב ד כב-כג). אלישע השרה מסמכותו

גם על בני הנביאים (מ"ב ט א-יב). כאשר רצה שתנוח עליו רוח הנבואה פנה לנגינה בבקשת השראה (ג טו).

אלישע ישב דרך קבע בבית משלו ששימש מעין בית התכנסות לגדולי ישראל

"והזקנים (גדולי ישראל) יושבים אתו" (מ"ב ו לב). אל ביתו הגיעו מלכי ישראל

(מ"ב ו לג; ז יז; יג יד). בפרק ו פסוק לג כתוב: "והנה המלאך ירד אליו".

"המלאך" הכוונה למלך כך עולה גם מן הכתוב בפרק ז פס' יז.

ראשית מעשהו היה מניעת מוות ושכול מבני יריחו (מ"ב ב כא-כב). אלישע הביא ברכה למקום שיהושע קילל את בוניו (יהו' ו כו; מ"א טז לד), כנראה בגלל שאירחו בקרבם חבורה גדולה של בני נביאים (מ"ב ב ה טו-טז), אבל בסמוך לאותו מעשה הביא שכול על הוריהם של נערים קטנים שהתקלסו בו (מ"ב ב כג-כד).

בתפקיד עצמאי מופיע אלישע לראשונה בימי מסעם של יהורם מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה נגד אחאב. בדעותיו היה אלישע נאמן לאליהו רבו. הוא היה תקיף ואמיץ כמותו ולא נשא פנים לשום אדם. אלישע כעס על יהורם בן אחאב על שנגרר אחרי נביאי אביו ונביאי אמו, נביאי השקר ואחרי הבעל והאשרה (מ"ב ג יג). אלישע התבקש ע"י יהורם להודיע לו את "דבר ה'" בנוגע לתוצאות המלחמה במואב, כשעמד בפני יהורם לא נמנע אלישע מלדבר אליו קשות, ובתחילה אף סירב להינבא לפי בקשתו, רק לאחר שהפציר בו יהורם ורמז לאלישע על הסכנה הנשקפת גם לשני בעלי בריתו מלך יהודה ומלך אדום (ג יא-יט), הסכים אלישע להינבא בזכותו של יהושפט מלך יהודה.

אלישע כעס על יהורם בן אחאב אבל אח"כ כבש את סערת לבו. "כל הכועס...אם נביא נבואתו מסתלקת ממנו" (פסחים סו ע"ב), רק בערוב ימיו מסופר שאלישע כעס על יואש. הוא קצף על יואש שיכה את ארם רק שלוש פעמים ולא ישמידו (מ"ב יג יט). אך לא היה זה כעס בגלל עברה, אלא ביטוי לצער על אכזבה מהזדמנות שאבדה להכות באויבי ישראל.

היחסים בין אלישע ובין יהורם מלך ישראל, כפי שהם מתוארים במלחמות בין ארם וישראל בימי יהורם היו יחסים תקינים. אלישע עמד לימין המלך והדריך אותו בעצותיו. מובלט רצונו של אלישע לעזור לעם ולמלכו בעת צרה.

כפי שהזכרנו אלישע חלק כבוד ליהושפט מלך יהודה. היה מקורב למלך ישראל והייתה לו אוזן קשבת אצלו. אנו לומדים זאת משאלתו את השונמית: "היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא?" (מ"ב ד יג). כמה ממלכי ישראל היו מעריציו. אחד מהם ביקש מגיחזי שיספר לו: "את כל הגדלות אשר עשה אלישע" (מ"ב ח ד). מלך אחר קרא לו בכינוי חיבה "אבי" (מ"ב ו כא). יואש קורא לו בכינוי שכינה אלישע את אליהו: "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו" (מ"ב יג יד).

אלישע קידש שם שמים כאשר סירב לקבל מנעמן השר הארמי שריפא אותו מצרעתו את "הברכה" (המנחה) שהביא לו, שיכול היה לכלכל בה את בני הנביאים הרעבים. אלישע העניש קשות את גיחזי שחמד את ממונו של נעמן (מ"ב ה כז).

בקהלת ט יח כתוב: "טובה חכמה מכלי קרב". אלישע נהג בחכמה ובאצילות כאשר אסר על מלך ישראל להכות את החיילים הארמיים: "לא תכה, האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה? שים לחם ומים לפניהם, ויאכלו וישתו וילכו אל אדניהם" (מ"ב ו כב). זוהי תביעה מוסרית שהנביא תבע במצב מלחמה. מלך ישראל עשה כמצוותו. "ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל"

(ו כג), מתוך יראת כבוד למעשה שאין דומה לו בדרכי מלחמה, כאשר ראו את כוחו הגדול של נביא ישראל.

אלישע היה הראשון לנביאי ישראל שגם הגויים הודו בגדולתו: "כי יש נביא בישראל" (מ"ב ה ח), "אלישע הנביא אשר בישראל" (מ"ב ו יב). מלך ארם חולק לו כבוד מלכים (מ"ב ח ח-ט; ה ה).

אלישע הוציא לפועל שתי מטלות שהוטלו על אליהו ושבימיו של אליהו לא הגיעה שעתן, משיחת חזאל למלך על ארם ומשיחת יהוא למלך על ישראל.

אלישע הוא הנביא הראשון שנשלח אל הגויים למשוח עליהם מלך בדמשק.

גם אצל אלישע כמו אצל רבו אליהו אנו מוצאים את הרגש האנושי הרחום בהיענותו למצוקת הפרט ולסבל כלל ישראל. אלמנת אחד מבני הנביאים זועקת באוזניו על האסון העומד לפקוד אותה, כאשר בשל עניה הנושה עומד לקחת ממנה את ילדיה לעבדים, הוא מושיע אותה ודואג לרווחתה.

סיפור נס לידתו של בן השונמית מותו והחייאתו של הילד הינם מופת לרגישותו לסבל היחיד. כאשר גיחזי ביקש להדוף את האישה השונמית כאשר חבקה את רגליו של אלישע, אומר לו אלישע: "הרפה לה, כי נפשה מרה לה" (מ"ב ד כז).

מתוך ייסורי נפש קשים פורץ אלישע בבכי כאשר הוא רואה בחזונו את התפקיד שחזאל מלך ארם עתיד למלא בתולדות ישראל וחייב לנבא עליו בעל כורחו. אלישע זוכה להכרת העם בטוב לבו ובתשוקתו הרבה לעזור לעניים ולנדכאים ולהקל מעליהם את סבלם.

יואש מלך ישראל בוכה כאשר אלישע חלה וקורא לו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו כי הנביא נחלץ לסבל עמו ומבקש להושיע לו. בדמותו של אלישע כמו של אליהו נחשפים מסתורין במעלות אישיותו. "ויפקח ה' את עיני הנער, וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע" (מ"ב ו יז).

האישה הגדולה משונם אמרה על אלישע: "איש אלקים קדוש הוא" (מ"ב ד ט).

אפשר לומר קדוש היה בחייו וקדוש אחרי מותו. אלישע עשה נפלאות גם לאחר מותו: "וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו" (מ"ב יג כא).