שביעי של פסח - יום העצמאות של עם ישראל

קוד: שביעי של פסח - יום העצמאות של עם ישראל בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: רפאל בר אשר חגבי

אל: פרי החג

מבוא:

התורה מצוה (מצוה ש"א) לשבות ממלאכה ביום השביעי של פסח,שנאמר : " והקרבתם אשה לה'שבעת ימים ביום השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו" ( ויקרא, כ " ג, ח '). שביעי של פסח איננו חג נפרד מחג הפסח,אלא הוא היום האחרון של חג הפסח בלבד,לפיכך בשביעי של פסח אין אומרים הלל שלם ואין מברכים"שהחיינו".אך למרות זאת יום שביעי של פסח שונה מיתר ימי חול המועד,בכך שהוא יום טוב כמו היום הראשון של פסח. בניגוד לחג הפסח עצמו התורה אינה מפרשת מדוע יש לחגוג את שביעי של פסח כיום טוב נפרד,וכן מצאנו ש הציווי הראשון על חג הפסח נאמר בטרם יציאת מצרים וקריעת ים סוף,והוא כולל בתוכו גם את יום שביעי של פסח,שנאמר: "וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם " (שמות, י"ב, ט"ז). גם כשהצווי על חג הפסח נזכר בשנית בעת יציאת בני ישראל ממצרים בטרם קריעת ים סוף,נאמר : " שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה'" (שמות, י"ג, ו'), דהיינו,התורה אינה מזכירה בפסוק זה את החג ביום טוב ראשון של פסח,אלא התורה מזכירה רק את החג ביום השביעי,בכדי ללמדנו שיום היציאה הסופי ממצרים נחשב החל מהיום השביעי של פסח.כלומר,התורה רמזה לעם ישראל במצוות חג הפסח על הנס העתידי של קריעת ים סוף,עוד בטרם התממשותו בפועל.לפיכך התורה לא פירשה לעם ישראל מדוע יש לחגוג את שביעי של פסח כיום טוב.בתקופה מאוחרת יותר פירשו חז"ל במכילתא כי תכנו של יום השביעי של פסח היה נס קריעת ים סוף,כמובא ברש"י : " איקטורין שלח עמהם,וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרים למצרים,באו והגידו לפרעה ביום הרביעי (מכילתא), ובחמישי ובששי רדפו אחריהם,וליל שביעי ירדו לים (פ"ק דסוטה), בשחרית אמרו שירה והוא יום שביעי של פסח לכן אנו קורין השירה ביום השביעי" (רש"י-שמות, י"ד, ה'). כלומר,עם ישראל לא אמרו שירה ביום ט"ו בניסן,משום שבעת תחילת יציאת ישראל ממצרים ביום ט"ו בניסן,עם ישראל השתחררו מעבדות מצרים בלבד,לפיכך רק ביום טביעת פרעה וחילו בים סוף,הובררה לעם ישראל חרותם ועצמאותם המעשית והרוחנית,דהיינו,גמר תהליך יציאת עם ישראל ממצרים הסתיים רק בעת קריעת ים סוף.על כן עם ישראל אמרו שירה רק ביום זה,משום שיום שביעי של פסח הוא יום העצמאות הראשון של עם ישראל. התבוננות מעמיקה במאורעות חג שביעי של פסח בעת יציאת עם ישראל ממצרים (בשנת ב"א תמ"ח), מגלה כי ישנם קווי דמיון בין חג העצמאות הראשון של עם ישראל,לבין יום העצמאות של"מדינת ישראל" (בשנת ה"א תש"ח) בימינו,כפי שמבואר להלן בהרחבה:

1. יום העצמאות – יום העצמאות של מדינת ישראל חל אותו יום בשבוע שבו חל שביעי של פסח.

2. עצמאות ישראל - מתבטאת בהעצמת העצמאות רוחנית אשר קיימה את ישראל אף בגלותם.

3. שלבי הגאולה – בזכות האמונה והבטחון בה'עם ישראל זכו לעצמאות מעשית ורוחנית.

4. שירת ישראל – קיומו הנצחי של עם ישראל מגלה כי יש בורא לעולם.

5. שירה ואמונה – עצם קיומו של עם ישראל הינו בבחינת נס תמידי.

6. ה'איש מלחמה – שמירת חרותם ועצמאותם של עם ישראל מתבצעת בתחכום ע"י ה',וזאת בתנאי שעם ישראל עושים את רצונו.

יום העצמאות:

מובא בשו"ע: "סימן לקביעת המועדים:א"ת ב"ש,ג"ר ד"ק,ה"ץ ו"ף,פירוש:ביום ראשון של פסח יהיה לעולם ט"ב ( תשעה באב), וסימן : ' על מצות ומרורים יאכלוהו' ( במדבר, ט ', י " א). ביום ב'בו שבועות,וביום ג'בו ר"ה,ביום ד'בו קריאת התורה שהוא שמחת תורה,ביום ה'בו צום כיפור,ביום ו'בו פורים שעבר" ( שו " ע, או " ח, סימן תכח, סעיף ג). לסימנים אלה חסרה המקבילה ליום שביעי של פסח,עד אשר נקבע משמים יום העצמאות של מדינת ישראל בשנת ה'תש"ח,ובכך הושלם החסר,דהיינו,יום העצמאות של מדינת ישראל חל באותו יום בשבוע שבו חל יום שביעי של פסח.כלומר,כשם שיום שביעי של פסח (בשנת ב"א תמ"ח) מבטא את יום עצמאותם של עם ישראל לאחר שיעבוד מצרים,כך יום העצמאות של מדינת ישראל שאירע אלפי שנים לאחר מכן (בשנת ה"א תש"ח), אמור לבטא את תחילתה של הגאולה עתידית השלמה.לפיכך כשם שסיבת חג שביעי של פסח הוסתרה בתורה,כך גם הוסתר יום העצמאות מסימני המועדים בהלכה.וכן ה"ספורנו"כתב: "וכמו שהיה משמר ומצפה לגאלת ישראל כל ימי גלותם במצרים,כן הוא משמר ומצפה לגאלת ישראל העתידה,כאמרו : ' ולכן יחכה ה'לחננכם' (ישעיה, ל', י"ח) , ' לכל בני ישראל לדרתם',כאמרם : ' בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל" ( שמות, י " ב, מ " ב). וכן נאמר במשנה : " בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים,שנאמר ( שמות, י " ג, ח ') : ' והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה'לי בצאתי ממצרים" ( פסחים, פ " י, משנה ה '). כלומר,כשם שה'יתברך גאל את עם ישראל ממצרים בעצמו,לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח,אלא כהרף עין וכנגד כל הסיכויים,כך גם עתידה להיות גאולתם העתידית של עם ישראל.כסימן לכך הקב"ה נתן לעם ישראל את יום העצמאות של"מדינת ישראל",אשר הוא מרמז על אופיה של הגאולה העתידית,שנאמר : " כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" ( מיכה, ז ', ט " ו). כלומר,גלות מצרים נמשכה מאתיים ועשר שנים,ואילו הגלות האחרונה נמשכת מזה 1942 שנים,לפיכך הגאולה מן הגלות האחרונה עתידה להיות בנסים הגדולים לאין ערוך,מאשר הנסים שארעו בעבור אבותינו בעת היציאה מגלות מצרים.

עצמאות ישראל:

עצמאותו של עם ישראל מתבטאת בעצמאות רוחנית אשר קיימה את עם ישראל לכל אורך הדורות אף ללא מדינה עצמאית,משום שעצמאותו המעשית של עם מתבטאת בעמידת העם ברשות עצמו ובאי תלותו באחרים.לפיכך בשל היות עם ישראל"המעט מכל העמים" ( דברים, ז ', ז '), תלותו ברצון ה'היא מוחלטת,על כן לא ניתן לעם ישראל להיות עם עצמאי ככל העמים.וכן מצאנו שהתורה אינה מצווה על עצמאות מעשית אלא רק על עצמאות רוחנית,כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפרשת מינוי מלך,שנאמר : " ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי" ( דברים, י " ז, י " ד), וכשעם ישראל בקשו בימי שמואל למנות עליהם מלך ככל הגוים, בקשתם נתקבלה הן ע"י הנביא והן ע"י ה'בבקורת וחוסר נחת.לפיכך התורה התנתה את מינוי המלך גם בתנאים מעשיים וגם בתנאים רוחניים,שנאמר : " לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול" ( דברים, י " ז, כ '). על כן הצגת עצמאות"מדינת ישראל"כבלם מפני שואה נוספת כדוגמת שואת יהודי אירופה,היא אינה מציאותית,שכן מצאנו שלמרות עצמאות מלכות בית דוד בארץ ישראל,עם ישראל גלו מארצם פעמיים בעקבות חטאיהם.

וכן כתב הרמב"ם ( הלכות תשובה, פ " ט, א - ב) : " הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה מדעת ונעסוק בהבלי הזמן,כענין שנאמר : ' וישמן ישורון ויבעט' ( דברים, ל " ב, ט " ו), שדיין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה שהן חזקו ידיהם לבעוט,ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא כדי שיאבדו ברשעם,הוא שכתוב בתורה : ' תחת אשר לא עבדת את ה '' וגו ', ' ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה'בך' ( דברים, כ " ח, מ " ז - מ " ח) ... ואם עזבתם את ה',ושגיתם במאכל,ובמשתה,וזנות ודומה להם,מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד,ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצות,כדי שתאבדו מחיי העולם הבא ונמצא שאבדתם שני עולמות ... ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח,כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן,וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא,לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת,שנאמר : ' כי מלאה הארץ דעה את ה' ( ישעיה, י " א, ט '), ונאמר : ' ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו' ( ירמיה, ל " א, ל " ג), ונאמר : ' והסירותי את לב האבן מבשרכם' ( יחזקאל, י " א, י " ט, ל " ו, כ " ו). מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה,ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעו,שנאמר : ' והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'בראש ההרים' ( ישעיה, ב ', ב '). וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון,הוא חיי העולם הבא,אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך,אלא שהמלכות תחזור לישראל,וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד".כלומר,ע"פ דברי הרמב"ם הנכונים גם לימינו,התנאי לעצמאות עם ישראל בימות המשיח הוא:מלך חכם ונביא כמשה רע"ה,אשר הוא נבחר ע"י ה'יתברך להוציא את עם ישראל מגלות מצרים,לפיכך הרמב"ם פסק ( הלכות מלכים, פי " א, ד ') : " ואם יעמוד מלך מבית דוד,הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה,ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה,וילחם מלחמות ה',הרי זה בחזקת שהוא משיח.אם עשה והצליח,ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל,הרי זה משיח בודאי,ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה'ביחד,שנאמר ( צפניה, ג ', ט ') : ' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'ולעבדו שכם אחד".

כלומר,כימי אז גם עתה,ראשית תהליך העצמאות עובר דרך שנים רבות של התחזקות רוחנית,שנאמר , " ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" ( שמות, י " ג, י " ז), דהיינו,למרות הנסים הגלויים והנפלאות שעם ישראל ראו בעיניהם,עדין עם ישראל היו זקוקים להתחזקות בתורה כנגד יצר הרע.וכן כתב הרש"י : " אם הלכו דרך ישר היו חוזרים!,ומה אם כשהקיפם דרך מעוקם אמרו : ' נתנה ראש ונשובה מצרימה',אם הוליכום בפשוטה על אחת כמה וכמה "!?. לפיכך מבואר במדרשים : " למה לא הביאן הכתוב דרך פשוטה לארץ ישראל אלא דרך המדבר?,אמר הקב"ה:אם אני מביא עכשו את ישראל לארץ,מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו והן בטלים מן התורה,אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה שיהיו אוכלים מן ושותים מי הבאר והתורה נבללת בגופן" ( מכילתא, פרשת בשלח, מסכת דויהי פתיחתא) . " משל למלך שהיה לו בן והיה מבקש ליתן לו ירושה,ואומר:אם נותנה לו אני עכשיו עדיין קטן הוא ואינו יודע לשמרה,אלא עד שילמד בני כתבין ויעמוד על עמקן ואחר כך אני נותנה לו.כך אמר הקב"ה:אם אני מכניס עכשיו ישראל לארץ,עדיין לא נתעסקו במצות ואינן יודעין עסקי תרומות ומעשרות,אלא אתן להם את התורה ואחר כך אכניסם לארץ" ( מד " ר, שמות, פר ' כ ').

וכן כתב "אבן עזרא" ( שמות, י " ד, י " ג) : " התיצבו וראו את ישועת ה '', כי אתם לא תעשו מלחמה רק תראו את ישועת ה'אשר יעשה לכם היום.יש לתמוה איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם?,ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?,התשובה:כי המצרים היו אדונים לישראל,וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה,ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו ?!, והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה.הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט,ולולי תפלת משה היה חולש את ישראל.והשם לבדו שהוא עושה גדולות ולו נתכנו עלילות,סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים,כי אין כח בהם להלחם בכנענים,עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות,והיתה להם נפש גבוהה". כלומר,אומנם כיבוש הארץ בימי יהושע נעשה כביכול בזכות כוחם של עם ישראל ותעוזתם,אולם נפילתם הרוחנית גרמה בהמשך להשתעבדותם לעמי הארצות.לפיכך עצמאותה האמיתית של"מדינת ישראל"תהיה רק כאשר עם ישראל יתחזקו ברוחניותם.

שלבי הגאולה:

גאולתם של עם ישראל ממצרים כללה שני שלבים: השלב הראשון התבטא בקיום הבטחת ה'לאבות להוציא את עם ישראל מהשעבוד המעשי של מצרים,שלב זה התרחש ביום הראשון של חג הפסח,וזאת למרות שעם ישראל היו שרויים עדין בשעבוד רוחני ובחוסר אמונה,כמאמר המדרש ( מד " ר, שמות, פר ' כא) : " בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן,אמר לפני הקב"ה:רבונו של עולם עד עכשיו היו אלו עובדים עבודת כוכבים ואתה קורע להם את הים "?, " אמר רבי אבהו אף על פי שכתוב כבר שהאמינו עד שהיו במצרים,שנאמר ( שמות, ד ', ל " א) : ' ויאמן העם',חזרו ולא האמינו,שנאמר ( תהלים, ק " ו, ז ') : ' אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך" ( מד " ר, שמות, פר ' כג). השלב השני של יציאת מצרים אירע בעת יציאתם הרוחנית של עם ישראל ממצרים,כאשר עם ישראל הוציאו את מצרים מתוכם ביום שביעי של פסח,לאחר שהאמונה בה'יתברך הלכה והתחזקה בעם ישראל במהלך שבעת הימים,כמובא בגמ ': " רבי מאיר אומר:כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה,זה אומר:אני יורד תחלה לים,וזה אומר:אני יורד תחלה לים,קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה,שנאמר : ' שם בנימין צעיר רודם',אל תקרי 'רודם'אלא רד - ים,והיו שרי יהודה רוגמים אותם,שנאמר : ' שרי יהודה רגמתם'.לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה,שנאמר : ' ובין כתפיו שכן'.אמר לו רבי יהודה:לא כך היה מעשה,אלא זה אומר:אין אני יורד תחילה לים,וזה אומר:אין אני יורד תחילה לים,קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה,שנאמר : ' סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל' ( הושע, י " ב, א ') ... באותה שעה היה משה מאריך בתפלה,אמר לו הקב"ה:ידידי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני?,אמר לפניו:רבונו של עולם,ומה בידי לעשות?,אמר לו : ' דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך" ( סוטה, לו.). וכן מובא במדרש : " כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב"ה היאך עושה משפט ברשעים,כמה דתימא ( דברים, ל " ב, מ " א) : ' ותאחז במשפט ידי',ושקע את מצרים בים,מיד ( שמות, י " ד, ל " א) : ' ויאמינו בה',ובזכות האמנה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה,הדא הוא דכתיב : ' אז ישיר משה ובני ישראל" ( מד " ר, שמות, פר ' כג).

נמצאנו למדים כי יום שביעי של פסח הוא למעשה יום הולדת צדיקותם של עם ישראל,וכשם שליום הולדת הצדיק ישנה סגולה לבטל גזרות רעות,כפי שמצאנו שיום הולדתו של משה רע"ה גרם לעם ישראל תשועה לאחר דורות רבים,כמובא בגמ ': " תנא:כיון שנפל פור בחודש אדר שמח ( המן) שמחה גדולה,אמר:נפל לי פור בירח שמת בו משה ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד" ( מגילה, יג:). כך גם ביום הולדת צדיקותם של עם ישראל,ה'יתברך קרע לפניהם את ים סוף וטיבע את מצרים בתוכו,ובעקבות זאת עם ישראל נגאלו סופית מגלות מצרים.

נמצאנו למדים כי עם ישראל נגאלו שתי גאולות ממצרים:בגאולה הראשונה עם ישראל נגאלו גאולה מעשית לשלושה ימים,בזכות הבטחת ה'לאבות,ובגאולה השניה עם ישראל נגאלו גאולה רוחנית ממצרים לעולם,בזכות מסירות הנפש והאמונה שעם ישראל גילו בעצמם בטרם שהים נבקע לפניהם.ע"י זה עם ישראל תקנו את דקות הפגם באמונת אברהם אע"ה,אשר היא גרמה לגזרת השיעבוד,כמובא בגמ ': " מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים ?... ושמואל אמר:מפני שהפריז ( תוס '- שהרבה להרהר) על מדותיו של הקב"ה,שנאמר : ' במה אדע כי אירשנה" ( נדרים, לב.). דהיינו,בזכות האמונה והבטחון בה',עם ישראל זכו לעצמאות מעשית ורוחנית.

נראה לכאורה שים סוף היה נקרע לפני עם ישראל גם ללא אמונתם ובטחונם בה'יתברך,כמובא במדרש ( מד " ר, בראשית, פר ' ה ') : " אמר רבי יוחנן:תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל,הדא הוא דכתיב ( שמות, י " ד) : ' וישב הים לאיתנו לתנאו שהתנה עמו".אלא שגזרת ה'יתברך מתקיימת:או במידת הרגזנות אשר היא מזיקה למקבלה למרות הטובה הגלומה בתוכה,או במידת הרחמנות אשר היא מועילה למקבלה וממצא את הטובה הגלומה בתוכה,לפיכך בכוחה של התפילה מתוך בטחון ואמונה בה'יתברך להבטיח שקבלת הגזרה תהיה במידת הרחמים,כמובא בגמ ': " הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים,א"ר יצחק:למה נמשלה תפלתן של צדיקים?,כעתר.מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום,כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות" ( יבמות, סד.). לפיכך תפילתם של עם ישראל בטרם קריעת ים סוף,גרמה לכך שעם ישראל יקבלו את מלוא הטובה הגלומה בקריעת ים סוף,דהיינו,גם עצמאות רוחנית וגם רווח כלכלי מביזת הים.על כן אמר רב שיזבי : " קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" ( פסחים, קיח.), ואמר ר'יוחנן : " קשה לזווגם כקריעת ים סוף" ( סנהדרין, כב.), דהיינו,למרות ש"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים" ( ביצה, טז.), ולמרות ש"ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת:בת פלוני לפלוני" ( סוטה, ב.), בכל זאת הקב"ה מתאווה לתפילתו של האדם,בכדי לתת לו את הנגזר עליו במדת הרחמים,כפי שהקב"ה ציפה לתפילתם של עם ישראל בטרם שהוא יבקע להם את הים,ע"מ שגזרתו על קריעת ים סוף תתבצע במדת הרחמים.וכן מובא במדרש (מד"ר, שמות, פרשה כא): אמר הקב"ה:לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם,שנאמר ( שיה " ש, ב ', י " ד) : ' יונתי בחגוי הסלע ... השמיעני את קולך', אותו קול ששמעתי במצרים ". מטעם זה הגמ'משווה בין קריעת ים סוף לבין מזונותיו וזיווגו של האדם,על כן כאשר האדם זוכה למזונותיו ולזיווגו במידת הרחמים,יש לו להודות על כך לה'יתברך בשירה.

שירת ישראל:

בעת שעם ישראל ראו בעיניהם את טביעתם של המצרים בים סוף,נכנסה בהם יראה מה'יתברך,ובעקבות זאת הם הגיעו גם לאמונה בקב"ה,שנאמר : " וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה'במצרים וייראו העם את ה'ויאמינו בה'ובמשה עבדו.אז ישיר משה ובני ישראל" ( שמות, י " ד, ל " א, ט " ו, א '). כלומר,עם ישראל לא שמחו על אובדנם של המצרים שהצרו להם,אלא הם שוררו לה'מתוך יראה ואמונה בכוחו לתת שכר ועונש,ומתוך כך עם ישראל הגיעו להכרה שתפקידם בעולם הזה הוא:לשבח לקב"ה על חסדיו ועל נפלאותיו משום היותם תכלית בריאת העולם.לפיכך שירתם של עם ישראל מבטאת את שירתו של כלל המין האנושי והיקום כולו,על כן שירתם של עם ישראל התקבלה ברצון לפני הקב"ה.לעומת זאת כשמלאכי השרת רצו לומר שירה לפני הקב"ה על אובדן המצרים,הקב"ה השתיקם,כמובא בגמ ': " ואמר רבי יוחנן:מאי דכתיב : ' ולא קרב זה אל זה כל הלילה '?, בקשו מלאכי השרת לומר שירה,אמר הקב"ה:מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה"? ( מגילה, י:). הטעם לכך הוא משום ששירת המלאכים נבעה מעמדתם בתחילת הבריאה,שנאמר : ' מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו',דהיינו,בעת בריאת העולם המלאכים סברו כי אין צורך בבריאת בני האדם,משום "שמעשיהם מקולקלים" ( סנהדרין, לח:), על כן ה'השתיקם עד שעם ישראל פתחו בשירה מתוך יראה ואמונה,לפי"שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים" ( מגילה, י:). כלומר,שירתם של עם ישראל הבאה מתוך אהבת מעשיו של ה'יתברך בעולם,היא מסנגרת על כלל הבריאה ומוכיחה את צדקת ה'אשר ברא את האדם והעמיד את היקום כולו לשרתו.לפיכך הקב"ה בחר בעם ישראל קודם שנברא העולם,כפי פירש הרש"י ( בראשית, א ', א '): "בראשית',בשביל ישראל שנקראו ראשית,שנאמר : ' ראשית תבואתו",דהיינו, משום שקיומם הנצחי של עם ישראל מגלה כי יש בורא לעולם,ועל כך עם ישראל משבחים את ה'בשירה.וכן הרמב"ם פסק : " והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?,בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים,ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ,מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול,כמו שאמר דוד : ' צמאה נפשי לאלהים לאל חי" ( הרמב " ם, יסודי התורה, פ " ב, ב).

שירה ואמונה:

מטרת השירה היא:לזכור את חסדי ה'מתוך שמחה,משום שבאמצעות השירה הקשר התמידי עם ה'יתברך מתחזק, וכן מובא בגמ ': " חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת,שישראל אומרים שירה בכל שעה,ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום" ( חולין, צא:). כלומר,משום שטבעו של האדם לזעוק לה'בעת צרה,ולאחר קבלת הישועה האדם מתרגל לטוב ה'עד שאין הוא מתלהב להודות לה'בכל יום על חסדו,אלא הוא מתרגל מהר לטובה,על כן חביבין עם ישראל לפני הקב"ה בעת אומרם שירה לה'בכל שעה.

משל למה הדבר דומה:לעני שהיה מחזר על הפתחים ומקבץ נדבות בעבור פת לחם,פעם אחת העני עבר לעת ערב ליד דוכן הגרלות ובקש נדבה מן המוכר,אמר לו המוכר:קנה לעצמך כרטיס הגרלה אחד בפרוטות אחדות,ובכך יהיה לך סיכוי לההפך לעשיר גדול באמצעות ההגרלה הגדולה.אמר לו העני:אין לי כסף לקנות לחם לילדי,ואיך אוכל לקנות כרטיס הגרלה?,בעל הדוכן הפיס ריחם על העני ונתן לו במתנה כרטיס הגרלה.העני לקח את כרטיס ההגרלה בפנים זעופות,משום שהוא היה מעדיף שבעל הדוכן יתן לו את שוויו של כרטיס ההגרלה,ובפרוטות אלה יתאפשר לו לקנות פת לחם.ביום ההגרלה יצא כך שכרטיס ההגרלה אשר בעל הדוכן נתן לעני,זכה לבדו בסכום הענק של ההגרלה.בעל הדוכן חיפש את כתובתו של העני ע"מ לבשר לו כי הוא הפך להיות עשיר גדול.לאחר שעות חיפוש ארוכות בעל הדוכן הגיע לכתובתו המרוחקת של העני,אשר גר בקצה שכונת עוני מחפירה,בעל הדוכן נקש על דלתו של העני,וכשהעני פתח את הדלת הוא בישר לעני על זכייתו בהגרלה הגדולה,ועל היותו לעשיר גדול מכאן ואילך.מיד העני צרח על בעל דוכן ההגרלות:איך אינך מתבייש להעיר עשיר גדול בשעה כה מאוחרת בלילה ?!.

הנמשל הוא לעם ישראל אשר הם זעקו לה'שיצילם משעבוד מצרים בלבד,אך ה'ברחמיו גם הוציאם משעבוד מצרים לחרות עולם,וגם נתן להם את ביזת מצרים ואת ביזת הים.מטבע הדברים עם ישראל היו צריכים להיות בשכרון חושים והתלהבות ממצבם החדש,עד כדי שכיחת מקור הטוב,אולם בהיות עם ישראל חדורי אמונה בקב"ה,הם פצחו מיד בשירת הים המבטאת את אמונתם ובטחונם בה'וברוב חסדיו.וכן מובא במדרש: "ויסע משה את ישראל מים סוף',אמר רבי אבא בר כהנא:הסיען מחטאו של ים סוף,שכיון שאמרו שירה מחלה להם השירה על שחטאו בים" (מד"ר, שמות, פר' כד, ג).

לפיכך עיקר תוכנו של חג שביעי של פסח הוא:חג לציון שירתם המתמדת של עם ישראל על ניסיו ונפלאותיו של ה'יתברך עם בני ישראל בכל עת,ובמיוחד על מאורעות קריעת ים סוף אשר הם אפשרו לעם ישראל לשורר לה'בחופשיות עד לביאת המשיח,בבחינת"שירה חדשה שבחו גאולים".וכן כתב רבינו בחיי (שמות, ט"ו, ב') : " וכן שירה'הזאת'נקראת שירה בלשון נקבה,על שם שעתיד לבא אחריה גלות,כשם שהנקבה מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת,אבל לעתיד מצינו שיר בלשון זכר,הוא שכתוב ( תהלים, צ " ח) : ' שירו לה'שיר חדש כי נפלאות עשה'וגו',וכתיב ( ישעיה, כ " ו) : ' ביום ההוא יושר השיר הזה". לפיכך עם ישראל נוהגים לקרוא בליל שביעי של פסח את"תיקון שביעי של פסח",אשר הוא עוסק בענייני גאולת עם ישראל ובביאת המשיח, ובתפילת שחרית קוראים"השירה ביום השביעי" (רש"י-שמות, י"ד, ה'). הבעש"ט כתב כי יום שביעי של פסח הוא יום של"התגלות אורו של משיח",על כן החסידים נהגו לקיים ביום שביעי של פסח אחרי תפילת מנחה סעודה,אשר היא נקראת"סעודת משיח".בנוסף לכך בכל יום תמיד עם ישראל קוראים את שירת הים בתפילת שחרית,ומודים לקב"ה בשלוש תפילות לפחות,באומרם : " מודים אנחנו לך:שאתה הוא ה'אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד ... נודה לך ונספר תהלתך:על חיינו המסורים בידך,על נשמותינו הפקודות לך,על נסיך שבכל יום ויום,ועל נפלאותיך שבכל עת", משום שעצם קיומו של עם ישראל לאורך כל הדורות הוא בבחינת נס תמידי.

ה' איש מלחמה:

ה'ציוה את משה רע"ה לבקש מפרעה לצאת"דרך שלשת ימים במדבר"לזבוח לה '" (שמות, ג', ח', ה', ג', ח', כ"ג), בנוסף לכך ה'יתברך ציוה על עם ישראל לשאול מן המצרים כלי כסף וכלי זהב,דהיינו,ה'נקט כנגד פרעה בתחבולה ומרמה כביכול,משום שמשה רע"ה היה יכול לדרוש מפרעה:שיחרור מוחלט ופיצוי כספי גדול,ואם הוא לא יעשה כן,ה'יהרוג את כל מצרים ולא רק את בכוריהם.פרעה מלך מצרים לא היה יכול לסרב לדרישה כזו,במיוחד לנוכח מצבו לאחר מכת בכורות,פרעה הרשע היה מסכים לכל תנאי של משה רע"ה.אולם ה'יתברך חפץ להפרע מפרעה במידה כנגד מידה,משום שפרעה לא הסכים מיד בתחילה לשחרר את עם ישראל אפילו לשלושה ימים,אלא הוא נקט בתחבולות ומרמה כנגד משה ועם ישראל. וכן מצאנו שלפני יציאת מצרים נאמר : " שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה'" (שמות, י"ג, ו'), דהיינו,ה'יתברך רמז לעם ישראל בפסוק זה על התכנית האלהית להטביע את פרעה וחילו ביום שביעי של פסח.לפיכך תורה אינה מזכירה בפסוק זה את החג ביום טוב ראשון של פסח,אלא רק את החג ביום השביעי בלבד,ע"מ ללמדנו שיום יציאת מצרים נחשב החל מהיום השביעי של פסח, משום שה'יתברך איחר את עונשם של פרעה וחילו,כי הם גרמו לשיעבודם הישיר של עם ישראל עד היום השביעי של פסח,על כן פרעה וחילו לקו על הים פי חמש יותר מכות מאשר בארץ מצרים,ואף ה'יתברך נפרע מכל אחד מהם כגודל רישעותו,כמובא ברש"י : " הרשעים הולכים ומטורפין עולים ויורדים,בינוניים כאבן,והכשרים 'כעופרת'שנחתו מיד" (רש"י-שמות, ט"ו, ה'). מטעם זה כספם המושאל של המצרים נועד לגרות את המצרים לרדוף אחרי עם ישראל,בכדי שה'יתברך יפרע מהם במידה כנגד מידה.וכן נאמר בהגדה : " אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים דיינו".כלומר,אילו היו המצרים נותנים לעם ישראל את כספם וזהבם במתנה או בתמורה לשעבוד,המצרים לא היו רודפים אחרי עם ישראל,וממילא נס קריעת ים סוף לא היה מתרחש כביכול.

וכן מצאנו שגם קיצור תקופת השיעבוד מארבע מאות שנה למאתים ועשר שנה,נועד בין היתר להטעות את פרעה וחרטומיו,דהיינו,ה'יתברך התחכם למצרים כשם שפרעה והמצרים התחכמו לעם ישראל,כמתואר במדרש (מד"ר, במדבר, פר' טו) : " בשעה שאמר פרעה ( שמות, א ') : ' הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים',קבץ את כל ישראל ואמר להם:בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה,היינו דכתיב : ' ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך',בפה - רך.נטל סל ומגריפה,מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה?,מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כחן,לפי שהיו בעלי כח וגבורים,כיון שחשכה העמיד עליהם נוגשים ואמר להם:חשבו את הלבנים!,מיד עמדו ומנו אותם,ואמר להם:כזה אתם מעמידים בכל יום ויום.מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל,והשוטרים התמנו על יתר העם".כלומר,פרעה ניצל את תמימותם של עם ישראל,והשתמש בה בכדי להרע להם.יתרה מזאת,פרעה אף נסה להתחכם על ה'כמובא ברש"י ( שמות, א ', י ') : " נתחכם למושיעם של ישראל לדונם במים,שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם".לפיכך ה'יתברך נהג עמו באותה מידה של התחכמות,כמאמר רבי אלעזר : " בקדירה שבישלו בה נתבשלו" ( סוטה, יא.), וכן אונקלוס תרגם : " ובמימר פומך חכימו מיא" ( שמות, ט " ו, ח '). דהיינו , " כאלו התחכמו המים כאשר קמו נד אחד להמציא בים דרך לעבור גאולים,ולנער את המצריים בתוכה אחרי כן כשישובו כבתחלה לאיתנם" ( רבינו בחיי).

על כן משה רע"ה הבטיח לעם ישראל : " ה'ילחם לכם ואתם תחרשון" ( שמות, י " ד, י " ד), דהיינו , " לא לשעה זו בלבד ילחם לכם,אלא לעולם ילחם כנגד איביכם" ( מכילתא, בשלח, פר ' ב '). לפיכך לאחר שהמצרים טובעו בים סוף"משה אמר : ' ה'איש מלחמה',וישראל אומרים : ' ה'שמו" ( תנחומא, בשלח, י " א). וכן מובא במדרש ( תנחומא, בשלח, ט " ו) : " כשהן עושין רצונו'ה'ילחם לכם',אין עושין רצונו'ויהפך להם לאויב' ( ישעיה, ס " ג, י '), ולא עוד אלא הופך רחמנותו לאכזריות : ' היה ה'כאויב בלע ישראל' ( איכה, ב ', ה ') , ' תרעץ אויב'לעתיד לבא,וכן הוא אומר : ' בזעם תצעד ארץ' ( חבקוק, ג ', י " ב) . ' תרעץ אויב'זה אדום,שנאמר : ' יען אמר האויב עליכם האח" ( יחזקאל, ל " ו, ב '). נמצאנו למדים מכאן כי שמירת חרותם ועצמאותם של עם ישראל מתבצעת בתחכום ע"י ה'יתברך,וזאת בתנאי שעם ישראל עושים את רצונו.

לסיכום:

נמצאנו למדים מן אמור לעיל כי שמחת יום טוב שביעי של פסח גדולה מזו של שאר ימי חג הפסח,משום שביום השביעי של פסח הושלמה גאולתם של עם ישראל ממצרים,והחלה עצמאותם של עם ישראל והכנתם לגאולה העתידית.לפיכך ה'יתברך סיבב כך ש יום העצמאות של"מדינת ישראל",יחול באותו יום בשבוע שבו חל יום שביעי של פסח,על כן ניתן ללמוד מיום העצמאות הראשון של עם ישראל בעת צאתו ממצרים,את הדרכים להפיכת יום העצמאות של"מדינת ישראל"שבימינו ליום ה"אתחלתא דגאולה",דהיינו,ע"י ההתחזקות באמונה ובבטחון בה'אשר הם מביאים בכנפיהם עצמאות מעשית ורוחנית.כלומר,מטרת העצמאות האמיתית של עם ישראל היא:להמחיש את מציאותו והשגחתו של ה'בעולם,דהיינו,אין להסתפק בעובדה שעם ישראל זכו למדינה עצמאית,אלא יש צורך למלא את העצמאות המעשית בתוכן העצמאות הרוחנית ע"פ מצוות התורה,מתוך ההכרה העמוקה שקיומה של עצמאות ישראל היא בבחינת נס תמידי,אשר יש לשמרו ולהודות לה'יתברך על חסדו עם ישראל,משום ש שמירת חרותם ועצמאותם של עם ישראל מתבצעת בתחכום ע"י ה'יתברך,רק בתנאי שעם ישראל עושים את רצונו, שנאמר : " האל תמים דרכו אמרת ה'צרופה מגן הוא לכל החוסים בו.כי מי אל מבלעדי ה'ומי צור מבלעדי אלהינו" (שמואל-ב, כ"ב, ל"א, ל"ב). וכן מצאנו שהגאולה העתידית המובטחת לעם ישראל נאמרה בשתי לשונות,מחד גיסא נאמר במדרש (מד"ר, בראשית, פרשה צג, יב) : " ויתן את קולו בבכי',כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה,כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה,שנאמר ( ירמיה, ל " א, ח ') : ' בבכי יבואו ובתחנונים אובילם".ומאידך גיסא נאמר : " כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף" ( ישעיה, נ " ה, י " ב). כלומר,כשעם ישראל אינם עושים את רצונו של ה'יתברך אז"בבכי יבואו",אולם כשעם ישראל עושים את רצונו של ה'יתברך אז"כי בשמחה תצאון".

יה"ר שה'יתברך יזכנו לחגוג יום עצמאות מעשי ורוחני,ויתקיים בנו מקרא שכתוב : " ואת עם עני תושיע ועיניך על רמים תשפיל.מגדיל ישועות מלכו ועשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם" (שמואל-ב, כ"ב, כ"ח, נ"א).