נדב, אביהוא והגדה של פסח

קוד: נדב, אביהוא והגדה של פסח בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: משה הר נוי

אל:

(לפרשת שמיני)

היה זה היום השמח בתולדות עם ישראל. בפעם הראשונה שכן כבוד ה' על המשכן. הבטחת ה' לעם ישראל טרם בניית המשכן "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" החלה להתממש. המשכן אמור להיות סמל לקשר בין הבורא לעמו.

אך עד מהרה הפך אותו יום ליום צרה. נדב ואביהוא לקחו איש מחתתו ושמו עליה קטורת אשר לא ציווה ה', ומיד יצאה אש מלפני ה' ושרפה אותם במיתה נוראה.

נקל לשער את ההלם בו היה שרוי עם ישראל, אשר ברגע הקודם היה בשיא פסגתו, ולאחר רגע הוא שקוע באבל כבד על מיתת צדיקים.

המדרשים מנסים להבין מה היה אותו החטא שבגינו מתו נדב ואביהוא. נתעכב על שתיים מן הדעות:

1. וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן, אמר לו נדב לאביהוא: אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור? אמר להן הקדוש ברוך הוא: הנראה מי קובר את מי. (סנהדרין נב.)

2. דרש ר' ישמעאל: לא מתו שני בני אהרן אלא על ידי שנכנסו שתויי יין. (ויקרא רבה יב)

המפרשים מציעים לנו דרכים אחדות להבנת הדברים התמוהים הללו. למרות הסיום הנורא של חייהם, הרי בכל זאת מדובר בשני צדיקים קדושי עליון, אשר זכו לעמוד במתן תורה גבוה מכל העם. היתכן כי הם יהלכו אחרי אביהם ודודם, ויאמרו " אימתי ימותו?" או היתכן כי " שתויי יין " נכנסו למשכן?

כותב רבי אברהם אל סבע (ממגורשי ספרד, ועיין בהקדמה לספרו, וראה את סיפור חייו הנורא), בספרו " צרור המור ", כי נדב ואביהוא עשו דבר שלא יעשה: הם ניסו לדלג מדרגות בעבודת ה', ורצו להיות כאהרן אביהם כבר מיד ביום השראת השכינה.

יין הוא משל לענין זה. אדם השותה יין לפי כוחו מגיע לשמחה – "ויין ישמח לבב אנוש" (תהלים קד טז), אך אם יגזים וישתה מעל לכוחו, יפול שיכור ויפסיד את עצמו לגמרי.

כך נדב ואביהוא. דווקא עקב היותם בדרגה גבוהה חשבו לקפוץ ישר למדרגת משה ואהרן, אך מכיוון שלא הייתה להם ההכנה המתאימה נפלו ופרחה נשמתם.

לדעתי דברים אלה קשורים לליל הסדר ולמצוות " והגדת לבנך ". התורה דברה כנגד ארבעה בנים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. מן הראוי היה, לכאורה, שעל כל שאלה של אחד הבנים נענה לו את תשובת הבן החכם. מדוע שלא נשאף שכל בנינו יהיו חכמים?

אלא שהתורה הקדושה גילתה לנו את אשר אמרנו לעיל. לא כל הילדים הם חכמים מיד עם היוולדם. אם ישיב האב תשובה חכמה לבנו הרשע או לבנו התם בהחלט יתכן כי הוא יאבד אותם, בלי יכולת להשיב את הגלגל אחורנית. לכן ציוותה התורה לדבר עם כל אחד מן הבנים " בגובה העיניים ", ולהשיב לו לפי דרגתו העכשווית, בתקווה כי כבר בשנה הבאה יהיה הבן הזה – חכם, אם ידעו הוריו ומוריו לגשת אליו בדרך המתאימה לו.

והואיל ואתא לידן נימא בהו מילתא (הואיל וכבר עסקנו בנושא זה נוסיף עוד דבר הקשור בו). התורה דיברה על ארבעה בנים, ובעל ההגדה שייך כל קטע בתורה לאחד מהם. רבים הם הפרשנים המנסים למצוא כיצד כיוון בעל ההגדה כל קטע לבן מסויים. נקרא תחילה את הפסוקים:

1. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח… וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם: וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְדֹוָד לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת : וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם : וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַידֹוָד אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ: (שמות יב)

2. וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְדֹוָד לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. (שמות יג)

3. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְדֹוָד מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. (שמות יג )

4. כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְדֹוָד מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה: וַיִּתֵּן יְדֹוָד אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. (דברים ו)

רבי יצחק אברבנאל כותב כי לפי רצינות התשובה יכול אתה לדעת מיהו הבן השואל. התשובה לבן התם נאמרת במשפט אחד, בעוד שהתשובה לבן החכם מובעת באריכות רבה. התשובה לבן הרשע היא תקיפה מאוד, בעוד שהתשובות לתם ולחכם הן תשובות נינוחות ושלוות.

דעתו של רבי שלמה אפרים לונטשיץ, ה " כלי יקר ", אינה נוחה מתשובה זו. הוא מתבטא במילים: "וכל רואיו יאמרו: מה זאת?" (פארפראזה על שאלת התם). תשובתו שונה לחלוטין:

מתוך שלושת הבנים השואלים (" שאינו יודע לשאול " אינו שואל, ובכך הוא מקשה את העבודה על אביו, שהרי תשובה לשאלה נקודתית היא יחסית פשוטה, בעוד שלספר לאדם שאינו שואל מסובך ביותר, כי צריך להתחיל בא ' ולסיים בת' - "א - ת פתח לו "), בשתי שאלות כתוב " מחר ", ובשאלה אחת – לא כתוב.

הרשע, כותב ה " כלי יקר ", אינו מוכן לחכות למחר. הוא רוצה תשובה הרגע, ואם לא יקבל אותה – לא יעשה את המצווה. הוא אינו מאמין מספיק כדי לעשות רק מכיוון שכך ציווה הבורא. החכם והתם מעוניינים גם הם בתשובה, אך הם מוכנים לקיים כרגע את המצוה בלי להבינה, ודי להם לשאול ולהבין רק " מחר ".

אך ישנו הבדל פנימי בין החכם לבין התם. החכם הוא איש אמת, והוא רוצה לדעת אותה על בוריה. התם הוא איש של נוחות, וכל עוד לא מציקים לו הוא כלל אינו טורח לברר את האמת.

שאלת התם מופיעה בתורה לאחר ציווי " פדיון הבן " ו " פטר חמור ". כל עוד קיבל התם לאכול מקורבן פסח, כלל לא עלו בו שאלות ותהיות. אבל כאשר מבקשים ממנו לפתע לשלם לכהן חמישה סלעים כ " זכר ליציאת מצרים ", או לערוף פטר חמור, הוא כבר מתחיל לשאול ולתהות.

החכם, לעומתו, רוצה את האמת, ולכן אפילו כאשר נותנים לו לאכול מקורבן הפסח, הוא שואל: "מה העדות, החוקים והמשפטים אשר ציווה ה ' אלוקינו אתכם ".

התורה הקדושה דרשה מאתנו לאבחן את הילד שלנו על פי האמור בתורה ובהגדה. לאחר שאנו יודעים את מקומו של ילדנו עלינו להכין לו תוכנית קידום המתאימה אך ורק לו, לילד הזה, בלי קפיצת מדרגות. חינוך אמיתי דורש השקעה, בחינות תקופתיות וצעידה איטית לקידום ילדנו למדרגת " חכם, מה הוא אומר?".