קוד: עדי - עד - עדיא בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: הרב אילן חיים פור
אל: אוצר ההפכים
המילה 'עדי' משמעה תכשיט, כמו שנמצא בכתוב: "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן
" (שמו"ב א24). וביאר מצודת ציון: "עדי - ענין קשוט כמו תעדי עדי זהב (ירמיה ד)
".
וכן: "מַה תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב
" (ירמיהו ד30).
"רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים
" (יחזקאל טז7), כמו שפירש רד"ק: "ותבואי בעדי עדים - באת לעת שאת ראויה לעדי עדים, כנערה שהגיע זמנה להיות לאיש ראוי לעדותה בתכשיטין נאים. ופירוש בעדי עדים בטוב וביפה שבעדים
".
זאת לעומת המילה 'עד' בהוראה של בגד מאוס, כגון: "וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ
" (ישעיהו סד5), כפירוש רש"י: "וכבגד עדים - וכלבוש מרחק כבגד מאוס שהכל אומרים הסר, עדים תרגום של הסרה
".
בדרך זו הלך גם רד"ק, ואף שהביא בדבריו פרושים שונים למילה 'עד', מכל מקום הצד השווה שבהן שבכולם מדובר בדבר מאוס או בבגד מאוס, הן מחמת צרעת, טומאת לידה או נידה: "ונהי כטמא, עדים - מתרגום ספחת עדיא, ויש מפרשים מתרגום הרה מעדיא, כלומר כשתלד בגדיה מלוכלכים בדם, ויש לפרש בגד סמרטוט ובלוי, וכן בדברי רבותינו ז"ל המשמשת בעדים עד שהוא נתון תחת הכר, והענין אחד כי בגד מלוכלך הוא מוסר מהבריות, אמר אנחנו נשארנו בגלות כמו הדבר הטמא, או כמו בגד עדים שהוא נמאס. כן כל צדקותינו אפילו הצדקות שאנו עושין אינן רצויות אלא נמאסות כי אין אנחנו עושים אותם אלא להתפאר בהם ולהתגדל ולקנאת איש מרעהו
".
המילה 'עד' נמצאת, כאמור, גם בלשון חכמים במשנה: "המשמשת בעדים
" (עדויות פ"א, מ"א), וכן: "עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם
" (נדה פ"ח, מ"ד).
כדברי רד"ק שתרגום הרה הוא 'מעדיא' מצאנו: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ
" (בראשית ג16), ותרגם אונקלוס: "ועדויכי
".
וכן: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן
" (בראשית טז11), ואונקלוס תרגם: "הא את מעדיא ותלידין בר
".
אולם מלבי"ם פירש שהמילה 'עדים' בפסוק זה משמעה תכשיטים: "וכבגד עדים כל צדקתינו. גם המצות שאנו עושים דומים כבגד שנעשה רק לעדי ותכשיט, שאנו עושים רק להתפאר בהם לא להתלבש שיהיה קנין חזק בנפשנו
".
במקרים רבים בלשון הכתוב הוראת המילה 'עד' היא אדם הנוכח באירוע ונקרא למסור עדות בבית הדין. כגון: "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ
" (ויקרא ה1).
המילה 'עד' משמעה גם שלל, כמו שנמצא בפסוק: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל
" (בראשית מט27), כפירוש הראב"ע: "עד - תרגום שלל, וכן אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), ליום קומי לעד (צפניה ג, ח), בגד עדים (ישעיהו סד, ה)
".
וכן תרגום 'שלל' בארמית הוא 'עדיתא', כמו: "וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל
" (במדבר לא11), תרגם יונתן: "וּשְׁבוּ יַת כָּל עָדִיתָא
".
בלשון ארמית משמעות המילה 'עדיא' היא ספחת: "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת
" (ויקרא יג2), כמו שתרגם אונקלוס: "אנש ארי יהי במשך בשריה עמקא או עדיא או בהרא
".
כך גם נתפרש הכתוב: "תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ נֶגְדִּי
" (איוב י17), כמו שפירש רלב"ג: "עדיך - נגעיך ולו דמיון מה בלשון ארמי, כי הספחת נקראת עדיתא".
לאור ההוראות השונות של המילה 'עד', מצאנו ביאורים שונים לפסוק:
"מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם
" (איכה ב13).
כפי שנתבאר במדרש: "כמה נביאים העדתי בכם, רבי ור' נתן, רבי אמר נביא אחד בבקר ונביא אחד בין הערבים הדא הוא דכתיב (מל"ב יז) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה... דבר אחר מה אעידך, ר' יונתן אמר כמה ביזות נתתי לכם ביזת מצרים וביזת הים וביזת סיחון ועוג ביזת שלשים ואחד מלכים, א"ר לוי בערבייא צווחין לביזתא עדיתא... דבר אחר מה אעידך, רבי אומר כמה קישוטין קשטתי אתכם
" (איכ"ר פרשה ב).
הבה נעיין בפסוק: "וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה
" (בראשית ד19).
הנה רש"י פירש: "שתי נשים - כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה... עדה - היא של פריה ורביה, ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו. עדה תרגום של סורה
".
רש"י ביאר שהמילה 'עדה' נגזר מהסרה מאצלו, שכיון שהתעברה הרי היא מגונה בעיניו, כמו שכתב רש"י בביאור הטעם מדוע נקנסה מיתה על מעשה ער ואונן שלא רצו שתתעבר תמר: "כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה
" (בראשית לח, ז).
בעל פירוש כלי יקר בביאור השם 'עדה' הוסיף על דברי רש"י וכתב: "גם יתכן לפרשו לשון הריון שתרגומו ועדיאת
".
השם 'עדה' נמצא בכתוב עוד: "עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי
" (בראשית לו2).
ובמדרש: "עדה בת אילון החתי. עדה שהיתה מקשטת עצמה לזנות כד"א ותעד נזמה (הושע ב, טו).... דבר אחר למה נקרא שמה עדה, א"ר עזריה למדך הכתוב תפש עשו דרכן של אנשי דור המבול שכל אחד מהם היה לוקח שתי נשים אחת לפריה ורביה וא' לתשמיש, זו שהיתה לפריה ורביה היתה כאלמנה בזויה, וזו שהיתה לתשמיש היה משקה אותה כוס של עקרין שלא תלד והיתה אצלו מקושטת כזונה, הדא הוא דכתיב רועה עקרה לא תלד (איוב כד, כא). תדע לך שכן הוא, שהרי נאמר בלמך ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה (ד, יט) שהיתה מועדת מביתו, ושם השנית צלה, שהיתה יושבת בצלו. וכן עשו הרשע ולכך קראה עדה שנעדה מביתו. ויהודית בת בארי לקח לתשמיש לכך קראה הכתוב אהליבמה שהיהת יושבת באהלו, ולפי שהיתה כאלמנה היתה מקושטת ומתבשמת ועושה צרכיה ממקום אחר
" (בראשית רבתי פרשת וישלח עמוד 160).
בעוד שלפי הפירוש הראשון השם או התואר 'עדה' מבטא תכשיט, לפי המשמעות השנייה המובאת במדרש משמעות התואר היא הסרה והרחקה.