קוד: בזזנו - בזונו בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: הרב אילן חיים פור
אל:
בס"ד לע"נ אחייניתי הכלה הצנועה אביטל יהודית ז"ל בת יבלח"א הרב אייל חיון שליט"א
בזזנו - בזונו
1.ביזה חביבה
2.ביזה מאוסה
בכתוב נאמר: "רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ
" (דברים ב35). ואילו בפרק שלאחר מכן נאמר: "וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ
" (דברים ג7).
בביאור הפסוק כתב רש"י: "בביזת סיחון נאמר בזזנו לנו לשון ביזה, שהיתה חביבה עליהם ובוזזים איש לו, וכשבאו לביזת עוג כבר היו שבעים ומלאים והיתה בזויה בעיניהם ומקרעין ומשליכין בהמה ובגדים ולא נטלו כי אם כסף וזהב. לכך נאמר בזונו לנו, לשון בזיון. כך נדרש בספרי בפרשת (במדבר כה, א) וישב ישראל בשטים
" (רש"י דברים ב, לד).
מקור דברי רש"י נמצא במדרש: "באו ועשו מלחמה עם סיחון ועוג ונפלו בידן ונטלו כל מה שלהם... ובאו ישראל ועשו מלחמה עמהם ונפלו בידם ונטלו כל מה שלהם. אבל משנתמלאו ישראל בבזה התחילו מבזבזין את הבזה מקרעים כסות ומשליכים מעקרין בהמה ומשליכים, לפי שלא היו מבקשים אלא כלי כסף וכלי זהב, שנאמר וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו
" (ספרי בלק, קלא ד"ה וישב).
לאור דברי המדרש ורש"י, המילה 'בזזנו' שרשה בז"ז, לעומת 'בזונו' ששרשה בו"ז.
סימן לקורא בתורה לבל יחליף בין המילים הדומות פונטית וקרובות במשמעותן, נמצא במנחת ש"י: "רק הבהמה בָזַזְנוּ לנו, סימ' חילוף, קדמאה בזזנו, תניינא בַזוֹנוּ, וסי' עם זו
"ּ (מנחת שי דברים ב, לה).
רבי ידידיה שלמה רפאל ב"ר אברהם נורצי, בעל מנחת ש"י, נתן סימן לדבר במילה 'זו'. כלומר, אף שבסדר אותיות הא"ב האות ו' מקומה לפני ז', במקרה זה האות ז' קדמה, ולכן יש להקדים 'בזזנו' ל'בזונו' שיש בה האות ו' תחת האות ז'.
ניתן לעניות דעתי להציע סימן נוסף, הפסוק הראשון פותח במילה 'רק', וכלל לימדונו רבותינו בתלמוד: "אכין ורקין מיעוטין
" (ירושלמי ברכות פ"ט דף יד ה"ה). כלומר, המילים: 'אך' ו'רק' מבטאות מיעוט, ועל כן מאחר ונטלו רק מעט, היתה הביזה חביבה עליהם.
לעומת זאת, הפסוק השני פותח במילה 'כל' המלמד על ריבוי, ולמדונו חכמים ז"ל בתלמוד: "כל - לרבות" (פסחים מג ע"ב, סוכה כח ע"א, ועוד), ולכן, הואיל וזכו בשפע של שלל, הביא אותם הדבר לזלזל ולמאוס בו, כלשון הכתוב: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט
" (דברים לב15), ועל עקרון פסיכולוגי זה נדרש עוד רבות בתלמוד (ר' בבלי ברכות לב, ע"ב).