עקר - עקר

קוד: עקר - עקר בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: הרב אילן חיים פור

אל: אוצר ההפכים

בפרשת בהר נאמר: "וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר" (ויקרא כה47).  ובתלמוד דרשו חכמים את הפסוק: "וכי ימוך אחיך ונמכר לך, לא לך אלא לגר שנאמר: לגר, ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר: גר תושב; משפחת גר - זה עובד כוכבים, כשהוא אומר לעקר - זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה!" (בבלי קידושין כ ע"א). לדברי התלמוד הוראת המילה 'עקר' היא עבודה זרה.

הרמב"ן בביאור הפסוק כתב מה טעם קרא הכתוב לעבודה זרה בשם 'עקר': "וקרא עבודת כוכבים 'עקר', בעבור שאדם חייב לשרש אחריה ולעקרה".

ביאור נוסף מובא בדעת זקנים מבעלי התוספות: "או לעקר משפחת גר. זו מלכות אדום שתעקר". דברים אלו שמזהים את מלכות אדום עם מלכות רביעית מבוססים על דברי המדרש: "או לעקר משפחת גר, זו מלכות רביעית" (תנחומא (בובר) בהר ס"ב).

על פי מדרש זה כתב גם רבינו בחיי: "וע"ד המדרש: לעקר, זו רומי, וקראהו עקר על שם שעתיד הקדוש ברוך הוא לעקרה, שנאמר: (דניאל ז, יא) "והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא". וזהו שאמרו במדרש: (תנחומא א) "וכי תשיג יד גר ותושב", גר, זה נבוכדנצר מלך בבל, ותושב, זו מלכות מדי, ונמכר לגר תושב עמך, זו מלכות יון, או לעקר משפחת גר, זו רומי". ביאורים אלו הם כאמור על פי מדרש הכתוב.

אולם לפי פשוטו של מקרא הוראת המילה 'עקר' הוא צאצא או זרע, כמו שתרגם אונקלוס: "ויזדבן לערל תותב דעמך או לארמי מזרעית גיורא". וכן פירש גם הראב"ע: "או לעקר כמו שרש, והטעם ששב לדת ישראל והוא ממשפחת גר ואין ריע לו, רק הוא כמו מלת ושרשך (תהילים נב, ז) הפך, וכן ואת סוסיהם תעקר (יהושע יא, ו)." כלומר, המילה 'עקר', שהיא מילה יחידאית במקרא, שייכת לעולם המילים בעלות משמעויות הפוכות. ומשמעות המילה היא שורש.

לעומת המילה 'עָקָר' שמשמעו אדם או בעל חיים משולל כח ההולדה, כמו שכתוב: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית יא30).