קוד: הבו לי או לו בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: הרב אילן חיים פור
אל:
בס"ד, לע"נ אחייניתי הכלה הצנועה אביטל יהודית ז"ל בת יבלח"א הרב אייל חיון שליט"א
הבו:
1. תנו לי
2. תנו לו
ההטעמה במילה עשויה לשנות במקרים רבים את משמעות המילה, כגון: "וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן" (בראשית כט6). לעומת: "עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן" (שם שם ט). בביאור פסוק ו' כתב רש"י: "באה עם הצאן - הטעם באל"ף, ותרגומו אתיא. (פסוק ט) ורחל באה, הטעם למעלה בבי"ת ותרגומו אתת. הראשון לשון עושה, והשני לשון עשתה
". כלומר, המילה 'באה' במלרע בזמן הווה, לעומת 'באה' במלעיל בלשון עבר.
וכן: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו5), המילה 'וְאָהַבְתָּ' במלרע, שנאמרת בלשון ציווי, לעומת השיבוש 'וְאָהַבְתָּ' במלעיל, שמשמעה בעבר.
כמו כן יש הבדל בין 'הבו' במלעיל ל'הבו' במלרע. במלעיל משמע תנו לי, לעומת 'הבו' במלרע במשמע תנו לו.
במקרים להלן 'הבו' במלרע:
זאת לעומת 'הבו' במלעיל ששמעה, כאמור, תנו לי:
לאור האמור, הבה נעיין בפסוקים הבאים: "וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף" (בראשית מז15-16).
'הבו' הטעם במלרע במובן תנו לו. כוונת יוסף שאת המקנה יתנו לפרעה, כשם שאת הכסף שקיבל יוסף מידי העם, העביר יוסף לבית פרעה, ככתוב: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה" (שם שם יד). אולם, נראה שהעם המצרי היטיב לקרוא את המפה הפוליטית, והעדיף להעביר את המקנה דווקא לידיו של יוסף, ככתוב: "וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף (שם שם יז). אולי בשל העובדה שיוסף נתפס בעיניהם השליט בפועל, לעומת פרעה שאיבד את מעמדו כשליט ונותר במעמד 'נשיא כבוד'.