קוד: פלל - דין, ביעור, פיוס, מחשבה, תפילה בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: הרב אילן חיים פור
אל:
פלל:
1.דיןהשורש פל"ל נמצא בכתוב בהוראה של דין ומשפט. כגון: "אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים" (שמואל א ב25). כמו שפירש רש"י: "ופללו - לשון משפט כמו ונתן בפלילים" (שמות כא22).
וכן ביאר רד"ק: "ופללו אלהים - ישפטנו הדיין ויונתן תרגם: אם יחוב גבר לגבר הלא ייתון לקדם דיינא וישמע מליהון ויפלי ביניהון, נראה כי פירש פללו מתרגום ובערת ותפלי".
כלומר, לפי פירושו של רד"ק בביאור תרגום יונתן משמעות המילה 'ופללו' היינו ביעור שמשמעו כליון.
לעומתם, ביאר תוספות יום טוב בפירוש למשנה, שמשמעות 'ופללו' הוא מלשון פיוס: "והא דכתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים (שמו"א, ב) הכי קאמר ופללו לשון פיוס שפייס לחברו וריצהו האלהים ימחול לו" (יומא ח, ט).
מאידך, מצאנו שהוראת המילה הוא במשמעות מחשבה. כגון: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי" (בראשית מח11). כמו שפירש רש"י: "לא פללתי - לא מלאני לבי לחשוב מחשבה שאראה פניך עוד. פללתי לשון מחשבה, כמו (ישעיה טז3) הביאי עצה עשי פלילה".
אך הרשב"ם ביאר שמשמעות הכתוב 'פיללתי' הוא במשמעות דין ונקמה: "לא פיללתי - לא דנתי בלבי. כל פילול לשון דין. וכן ויעמוד פנחס ויפלל, עשה נקמה, כדכת' ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו וגו'. לשון נקמת דין".
ורד"ק פירושו שהוא מלשון תפילה: "ויש מפרשים פללתי ענין תפלה, כי לתפלת שוא הייתי חושב זאת התפלה, כי באמת הייתי חושב שאתה מת".
השורש פל"ל נמצא, כאמור, גם בפסוק: "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (תהלים קו30). אך בפסוק זה מבחין התלמוד בין לשון 'ויתפלל' ל'ויפלל': "ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה (תהלים קו), ואמר רבי אלעזר: ויתפלל לא נאמר, אלא ויפלל - מלמד שעשה פלילות עם קונו" (בבלי סנהדרין מד ע"א).
דרשת התלמוד נתבארה בפירוש 'תורת חיים', שההבחנה הזו שמבחין התלמוד בין הלשונות, נראה שיש לה בסיס בלשון בכתוב: "נראה דהיינו הא דכתיב גביה תחת אשר קנא לאלהיו. רש"י ז"ל פירש שם לאלהיו בשביל אלהיו ונראה שהכתוב החזיקה לו טובה על שקנא ועשה פלילות לאלהיו וחבטן לפניו".
מאידך, במקום אחר נדרש בתלמוד פסוק זה בהוראה של תפילה: "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם (בראשית יט), ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: ויעמוד פינחס ויפלל (תהלים קו) "(בבלי ברכות ו ע"ב).