ויקרא - ויקר

קוד: ויקרא - ויקר בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: הרב אילן חיים פור

אל:

המילה 'ויקרא', המצויה לרוב בלשון הכתוב, מבטאת יחס של חיבה, כפי שנוהגים מלאכי השרת. כך שכתב רש"י על הפסוק: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א1). ופירש רש"י: "קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר (ישעיה ו3) וקרא זה אל זה, אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר (במדבר כג4) ויקר אלהים אל בלעם".

זאת בניגוד ללשון הגנאי והטומאה בה פנה ה' לנביא הגויים, לבלעם: "וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם" (במדבר כג4). וכן: "וַיִּקָּר ה' אֶל בִּלְעָם" (במדבר כג16). ופירש רש"י: "ויקר - לשון עראי, לשון גנאי, לשון טומאת קרי, כלומר בקושי ובבזיון, ולא היה נגלה עליו ביום אלא בשביל להראות חבתן של ישראל".

דברי רש"י מבוססים על דברי המדרש: "אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דבור היך מה דאת אמר (במדבר כג) ויקר אלהים אל בלעם, א"ר יששכר דכפר מנדי אין הלשון הזה ויקר אלא לשון טומאה היך מד"א (דברים כג) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה אבל נביאי ישראל בדבור שלם בלשון חיבה בלשון קדושה בלשון שמלאכי השרת מקלסין אותו, שנאמר (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו'" (ב"ר וירא פרשה נב סימן ה).

הביטוי 'חצי דבור' הנזכר במדרש משמעו נבואה שלא בדרך קבועה, אולי אף לעיתים רחוקות בלבד.
יתירה מזאת, עצמת הנבואה עצמה שנחשפה בפני בלעם, מצומצמת היתה באיכותה לאין שיעור לעומת נבואתו של משה אדון הנביאים.

מטעם זה מוכרחים אנו לומר שאין הוא נביא כלל וכלל, אלא מכשף היה וקוסם, כפי שבאמת כך כינה אותו הכתוב: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם" (יהושע יג22). כמו שפירש רד"ק: "להודיע כי לא נביא היה אלא קוסם, ונבואתו היתה לשעה או לכבוד ישראל בא אליו מלאך ה' לדבר הנבואות ההם".

כך ביאר גם הרמב"ן: "ויקר אלהים אל בלעם - בעבור שלא היה האיש הזה מגיע למעלת הנבואה על כן יאמר בו כלשון הזה, כי עתה בא אליו דבור השם דרך מקרה לכבוד ישראל, ולכך אמר בו (לעיל כב20) ויבא אלהים אל בלעם, כי הלשון הזה לא יאמר בנביאים, רק במי שלא בא במדרגה ההיא, וכן ויבא אלהים אל אבימלך (בראשית כ3), ויבא אלהים אל לבן (בראשית לא24). ואפשר שפירושו ביאת הרצון בדבור מן העליון אל השכלים אשר יחלימו, כי גם בלעם ביום נופל ותרדמה נפלה עליו וגלוי עינים".

אפשר לבאר את המילה 'ויקר' גם בדרך שנתבאר הפסוק: "וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת ה' לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ" (שמואל א ג1).

הנה רש"י ביאר את המילה 'יקר' במשמעות מניעה: "היה יקר - היה מנוע, וכן יקר רוח איש תבונה (משלי יז) מנוע דברים אדם מבין".
כך ביאר גם הרלב"ג: "והנה היה דבר ה' בימים ההם יקר רצה לומר שהנבואה היתה מגעת בקושי עד שלא היתה אז נבואה נפתחת, אבל היה ענין הנבואה סתום שלא ימצא אז מי שיתנבא".
לעומת מצודת ציון שפירש 'יקר' במובן חשוב: "יקר - חשוב כמו יקרה נפשי (שמו"א כו)".
כלומר, נבואת בלעם היתה מנועה, סתומה ונדירה. ולרוב שהיתה נדירה ורחוקה, חשובה היתה מאוד בעיניו.
כדרכו של עולם, שככל שדבר נדיר, אינו מצוי ואינו שכיח, כך עולה מחירו וחשיבותו בעיני הבריות.