קוד: שיח - שיחה בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: הרב אילן חיים פור
אל: אוצר ההפכים
צער, נגע
תפילה
צמח מעוצה רב שנתי
דיבור בהיסח הדעת
חפירה באדמה
מצאנו את
המילה 'שיח'
במשמעות צער,
כגון: "הַקְשִׁיבָה
לִּי וַעֲנֵנִי אָרִיד בְּשִׂיחִי
וְאָהִימָה
" (תהלים נה3).
ופירש רש"י: "אריד בשיחי -
אתאונן בצערי...
ושיחי לשון שיח,
למי שיח (משלי
כג)
".
והראב"ע
פירש את המילה 'שיח'
בפסוק: "לְמִי אוֹי
לְמִי אֲבוֹי לְמִי מִדְיָנִים לְמִי
שִׂיחַ
" (משלי כג29),
בהוראה של נגעים.
וכן נמצא
בפסוק: "אַל תִּתֵּן
אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל
כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי
עַד הֵנָּה
" (שמואל א16).
כמו שפירש רש"י:
"שיחי -
יש מקומות שהוא
לשון אנינות לב".
לעומת 'שיח'
בהוראה של תפילה,
כגון: "אֶשְׁפֹּךְ
לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו
אַגִּיד
" (תהלים קמב3),
כבאור רד"ק:
"שיחי -
תפלתי".
המילה 'שיח'
נמצאת בכתוב גם
במשמעות צמח מעוצה
רב שנתי,
כגון: "וְכֹל שִׂיחַ
הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל
עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח
" (בראשית ב5).
מתוך עיון
במקורות מתברר שרבותינו היו מודעים לקשר
הפנימי שקיים בין השיח בהוראה של צמח,
לשיח בהוראה של
תפילה,
ששיח השדה מסייעין
לו לאדם בשיחו לפני קונו,
כפי שהובא בלקוטי
מוהר"ן: "דַּע,
כְּשֶׁאָדָם
מִתְפַּלֵּל בַּשָּׂדֶה אֲזַי כָּל
הָעֲשָׂבִים כֻּלָּם בָּאִין בְּתוֹך
הַתְּפִלָּה וּמְסַיְּעִין לוֹ,
וְנוֹתְנִין לוֹ
כּחַ בִּתְפִלָּתוֹ וְזֶה בְּחִינַת
שֶׁנִּקְרֵאת הַתְּפִלָּה שִׂיחָה,
בְּחִינַת
(בְּרֵאשִׁית
ב):
"שִׂיחַ הַשָּׂדֶה",
שֶׁכָּל שִׂיחַ
הַשָּׂדֶה נוֹתְנִין כּחַ וְסִיּוּעַ
בִּתְפִלָּתוֹ (שָׁם
כד):
"וַיֵּצֵא יִצְחָק
לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה"
שֶׁתְּפִלָּתוֹ
הָיְתָה עִם סִיּוּעַ וְכחַ הַשָּׂדֶה
שֶׁכָּל עִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה נָתְנוּ
כּחַ וְסִיּוּעַ בִּתְפִלָּתוֹ כַּנַּ"ל,
שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה
נִקְרֵאת הַתְּפִלָּה שִׂיחָה כַּנַּ"ל.
וְעַל כֵּן
בַּקְּלָלָה נֶאֱמָר (דְּבָרִים
יא):
"וְהָאֲדָמָה
לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ"
כִּי כָל יְבוּל
הָאָרֶץ צְרִיכִין לִתֵּן כּחַ וְסִיּוּעַ
בְּתוֹך הַתְּפִלָּה.
וּכְשֶׁיֵּשׁ
פְּגָם וְעִכּוּב עַל זֶה,
אֲזַי נֶאֱמַר:
"וְהָאֲדָמָה
לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ",
כִּי אֲפִלּוּ
כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל בַּשָּׂדֶה,
נוֹתְנִים גַם כֵּן
יְבוּל הָאָרֶץ סִיּוּעַ בִּתְפִלָּתוֹ
דְּהַיְנוּ כָּל מַה שֶּׁסָּמוּך אֶל
הָאָדָם,
כְּגוֹן אֲכִילָתוֹ
וּשְׁתִיָּתוֹ וְכַיּוֹצֵא רַק כְּשֶׁהוּא
בַּשָּׂדֶה,
שֶׁאֲזַי סָמוּך
לָהֶם בְּיוֹתֵר,
אֲזַי כָּל
הָעֲשָׂבִים וְכָל יְבוּל הָאֲדָמָה
נוֹתֵן כּחַ בִּתְפִלָּתוֹ כַּנַּ"ל.
וְזֶה יְבוּל
רָאשֵׁי תֵבוֹת:
וַיֵּצֵא יִצְחָק
לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה שֶׁכָּל יְבוּל
הַשָּׂדֶה הִתְפַּלְּלוּ עִמּוֹ
" (תניינא יא)
דבריו של
מוהר"ן
הולמים את דברי רבינו בחיי שכתב ששיח השדה
משבחים ומקלסים בתפילה לפני ה': "וכל שיח השדה.
היה ראוי לומר וכל
עצי השדה,
אבל אמר "שיח"
מלשון (בראשית
כד,
סג)
לשוח בשדה,
שדרשוהו רבותינו
ז"ל
(ברכות
כו ע"ב)
לשון תפלה.
ובא לרמוז כי כל
האילנות והצמחים משבחין ומקלסין להקב"ה,
כענין שדרשו רבותינו
ז"ל
(ר"ה
ח ע"א)
בפסוק:
(תהלים סה,
יד)
"יתרועעו אף
ישירו",
שהשבלים אומרים
שירה,
ושירתן זהו קלוסן,
כי רצה הקדוש ברוך
הוא להיות קלוסו עולה מכל המינים ואפילו
מבעלי נפש הצומחת
" (בראשית ב,
ה).
גם במדרש
נמצא קשר מעניין בין הצמח
לתפילה,
ולפי המדרש נקראו
שיחים על שם שיחת מלאכי השרת: "ותשלך את הילד
תחת אחד השיחים.
אילן רותם היה,
שכן דרך הרתמים
להיות גדלין במדבר,
ולמה נקראו השיחים,
א"ר
יוסי ששם הסיחו עמה מלאכי השרת,
ודומה לו לשוח בשדה
(בראשית
כד,
סג),
וכענין זה דרשינן
וכל שיח השדה (שם
ב, ה)
" (שכל טוב בראשית
פרק כא ד"ה
ויכלו).
הוראה נוספת
מצאנו בפסוק: "מָה אָהַבְתִּי
תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי
" (תהלים קיט97).
כמו שביאר המלבי"ם
בביאור המילות: "שיחתי.
השיחה הוא מה
שידבר מבלי כונה ובהיסח הדעת
".
ואילו שִׁיחַ
(בשין
ימנית)
משמעה שוחה,
חפירה באדמה,
כדאיתא במשנה: "בור שיח ומערה
" (ב"ק
פ"ה
מ"ה)