חח - חוח

קוד: חח - חוח בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: הרב אילן חיים פור

אל: אוצר ההפכים

המילה 'חח' נמצאת בכתוב במשמעות תכשיט: "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב" (שמות לה22). ופירש רש"י: "חח - הוא תכשיט של זהב עגול נתון על הזרוע, והוא הצמיד".

ואילו הראב"ע בפירוש הארוך ביאר: "חח - באוזן".
ובפירוש הקצר כתב הראב"ע: "חח - יש אומרים שהוא מושם באף".

מאידך, מצאנו 'חח' בפסוק בהוראה של שיר הבהמה: "וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ" (מל"ב יט28), ופירש רש"י: "חחי - כמין שיר הוא שמושכין בו בהמה שעסקיה רעים כמו ששנינו כל בעלי השיר יוצאין בשיר".
וכן ביאר גם מצודת ציון: "חחי - הוא הטבעת המושם בפי הבהמה שעסקיה רעים למושכה ע"י, וכן ונתתי חחים בלחייך (יחזקאל לח)".

לעומת זאת, רד"ק ביאר שהוא במשמעות קרס: "ושמתי חחי באפך - הוא הברזל כמין מחט וראשו כפוף נוקב אף הדג ולחיו ומעלין אותו מן המים, וכן ובחוח תקוב לחיו ונתתי חחים בלחיך".
לדברי רד"ק, יש להשוות בין חח לחוח שהוראתו קוץ. כמו שנמצא בכתוב: "הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ" (מל"ב יד9).

משמעות נוספת מצאנו בכתוב: "וַיְבִאֻהוּ בַחַחִים אֶל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (יחזקאל יט4), וביאר רד"ק: "בחחים - בשלשלאות של ברזל. וכן תירגם יונתן בשלשלן".