יזח - מזח

קוד: יזח - מזח בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: הרב אילן חיים פור

אל: אוצר ההפכים

המילה 'יזח' מבטאת ניתוק, כמו שמצאנו בכתוב: "וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד" (שמות כח28), וכפי שפירש רש"י: "ולא יזח - לשון ניתוק, ולשון ערבי הוא, כדברי דונש בן לברט".

רש"י מבסס דבריו על דברי דונש שדרכו בביאור לשון הכתוב להשוות ללשון הערבית. אולם מנחם בן סרוק דחה את דברי דונש בן לברט, וכה הובא בתשובות תלמידי מנחם אבן סרוק: "וזה הבל ורעות רוח כי לא יתכן לדמות לשון עברית אל לשון הערב... והיה פתרון ולא יזח החשן מאשר מצאנו ושרשך מארץ חיים סלה (תהילים נב) מגזרת שרש, ועניינו יעקר שרשך". כלומר, כשם שמצאנו במילה 'שרש' דבר והיפכו, לשרש לעומת הכאת שורש, כך מצאנו במילה 'יזח' דבר והיפוכו, ניתוק לעומת החיבור.

הרמב"ן בפירושו כתב שיש לבאר את המילה 'יזח' בחילוף האות ז' באות ס': "והקרוב אלי כי הוא כמו יסח, מן בית גאים יסח ה' (משלי טו, כה), ובוגדים יסחו ממנה (שם ב, כב), ענין נתיצה ונתוק, בחלוף הסמ"ך והזי"ן". וכן כתב גם החזקוני: "ולא יזח לא יסח אותיות שמוצאיהם מקום אחד מתחלפות זו בזו כמו שפרש"י בפרשת קדושים".

כמו כן מצאנו את המילה 'יזוח' בלשון ארמית שמשמעה ירך, כפי שתרגם יונתן את הכתוב: "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם" (דברים כ3), וזה לשונו: "לָא יְזוּחַ לִבְּכוֹן".

מאידך, המילה 'מזח' משמעה חגורה וחיבור, כגון: "עִבְרִי אַרְצֵךְ כַּיְאֹר בַּת תַּרְשִׁישׁ אֵין מֵזַח עוֹד" (ישעיהו כג10), ופירש רש"י: "אין מזח - אין לך עוד חוזק ואזור לשנס מתנים, מזח לשון אזור כמו (תהלים קט) ולמזח תמיד יחגרה, וכל אזור לשון חוזק".

וכן פירש מצודת ציון: "מזח - ענין אזור וחגורה כמו ומזיח אפיקים רפה (איוב יב), ורצונו לומר חוזק וזרוז כי החגור במתניו הוא מזורז ביותר".

לעומת המלבי"ם בביאור המילות שביאר שהוא בהוראת הגבהה: "כמו "ולמזח תמיד יחגרה" (תהלות קט, יט), אזור החוגר את הגוף, וההבדל בינו לבין אזור ואבנט, כי מזח הוא החגור שחוגרים על הבגדים הארוכים להגביהם שיהיו כמדו, והוא מלשון ולא יזח החושן מעל האפוד שהוא ענין הגבהה, מזח מגביה בגדיו, ומזה נמצא בארמי זחוחי הלב". 

כדרך שמצאנו גם בתוספתא: "למה נברא (אדם) באחרונה (לכל הנבראים) שלא תזוח דעתו עליו אומרין לו יתוש קדמך במעשה בראשית" (סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"ח, ה"ח)