קוד: מדוע לא היה מלך בתקופת יהושע והשופטים בתנ"ך
סוג: מניעים2
מאת: הרב אליהו מאלי
אל:
יהושע בן נון, משרת משה וממלא מקומו, מונה על ישראל בידי משה על פי ה'. "ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות. קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו. וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד" (דברים לא יד).
מנויו של יהושע היה כפול! גם לראש הסנהדרין, וגם למנהיג העם.
"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" (אבות א א), זהו המינוי לראשות הסנהדרין.
כותב הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה: "... אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה, למדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים. ואלעזר ופנחס ויהושע, שלשתן קבלו ממשה. וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו, מסר תורה שבעל פה וצוהו עליה".
יהושע מונה גם למלך. "אין מעמידין מלך בתחילה, אלא על פי בית דין של שבעים זקנים, ועל פי נביא. כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו" (רמב"ם הלכות מלכים א ג). מקור הדברים מצינו בספר יהושע. "כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת" (יהושע א יח). מפסוק זה נלמדה ההלכה שמורד במלכות דינו מיתה.
יש גם דעה בחז"ל שמשה רבינו היה מלך (שמות רבה פרשה מח ד"ה ד), "ויעש להם בתים, ומה היו הבתים? בית הכהונה ובית המלכות. יוכבד נטלה כהונה ומלכות, אהרן כהן גדול, משה מלך שנאמר (דברים לג) ויהי בישורון מלך.
ובמקום נוסף אומרים חז"ל: "אתה מוצא כשעלה משה למרום, הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן, ואמר לו כך וכך עשה, ועשית מנורת ועשית שלחן ועשית מזבח. כך כל מעשה המשכן, בא משה לירד, סבור שהוא עושה אותו, קרא לו הקב"ה א"ל משה מלך עשיתיך אין דרך המלך לעשות דבר, אלא גוזר ואחרים עושים.אף אתה אין לך רשות לעשות דבר אלא אמור להם והם עושין".
ליהושע לא מונה ממשיך. בנים לא היו לו (מגילה יד ב), והוא עצמו לא מינה מלך שימשיך אחריו. האם היו סיבות עקרוניות לדבר? או שמא לא נמצא האדם המתאים לכך? שאלה זו מצריכה דיון רחב, ותתבאר בדיון על תקופת השופטים.
כל תקופת השופטים עומדת בסימן: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". תקופה זו מתמשכת על פני כשלוש מאות וחמישים שנים, ומסתימת בבקשת העם משמואל שימנה להם מלך.
תקופת השופטים ארכה כשלוש מאות שנים. בתקופה זו הכה העם שרשים בנחלתו ונלחם על קיומו. המלחמות בכל תקופה זו, מתאפינות במימד השבטי. כאשר קם כובש זר ומשעבד את ישראל כולו או את חלקו, לוקח שופט את היזמה, מוציא מספר שבטים למלחמה, ומגרש את המשעבד. אין צבא מסודר של כל העם, אין הנהגה מרכזית, אין מלך.
לאחר נצחונו של גדעון את מדין, אנו מוצאים בקשה מפורשת של העם למלך. "ויאמרו איש ישראל אל גדעון, משל בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך, כי הושעתנו מיד מדין. ויאמר אלהם גדעון לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם, ה' ימשל בכם (שופטים ח כב-כג).
איננו מוצאים בכתוב בקשה נוספת למלך לפני זמן שמואל, אולם חז"ל מספרים על בקשות נוספות שהיו ולא נענו. "אמר רב מנשיא משל הם הדברים הללו. הלוך הלכו העצים אלו ישראל. ויאמרו לזית, מלכה עלינו, זה עתניאל בן קנז,שהיה משבט יהודה. שנאמר זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך. ומה אמרלהם עתניאל, החדלתי את דשני. הלכו אצל דבורה, ויאמרו לתאנה מלכי עלינו, החדלתי את מתקי, ותשר דבורה. ויאמרו לגפן זה גדעון משול בנו גם אתה אמר להם החדלתי את תירושי, לא אמשול אני בכם..." (ילקו"ש שופטים סה).
ניכר כאן יחס שלילי של הנביאים למלוכה. בפועל ארכה תקופת השופטים כשלוש מאות וחמישים שנים, ובכל אותה תקופה לא קם מלך לישראל. היחיד שניסה לתפוס את השלטון בכוח הזרוע, היה אבימלך בן גדעון ונסיונו לא עלה יפה.
כל ספר שופטים מתאפין בכותרת הקצרה "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כא כה). בפסוק זה בחר שמואל לסיים את ספר שופטים. במבט הפשוט נראה שהוא בא לציין את החסרון, שניכר אז בעם ישראל. חסרון שבא לידי ביטוי במיוחד בפרשת פלגש בגבעה, ובפרשת פסל מיכה.
ההיתה תקופת השופטים, כשלון הסטורי של עם ישראל?
בהתבוננות מעמיקה יותר, נראים הדברים אחרת.
עם ישראל מורכב משנים עשר שבטים. לא בכדי אמר יעקב בשמעו כי טרוף טורף יוסף, "כי ארד אל בני אבל שאולה". יעקב ידע שהאומה צריכה להיבנות דוקא באופן של י"ב שבטים. ואם חסרה אבן בנין אחת לעם ישראל, הבנין לא יעמוד! על כן מרגיש יעקב, כי לא מילא את המשימה להעמיד גוי קדוש, והוא אומר: "כי ארד אל בני אבל שאולה".
בישראל, הכלל מורכב מפרטים. פרטים אלו, הם השבטים. השלמות של הכלל נבנת מתוך השלמות של הפרטים. לכל שבט יש אופי מיוחד, יש כשרונות מיוחדים, נחלה מיוחדת, ואפילו תפילות מיוחדות (מג"א או"ח סי' מ"ח - בגירסת הירושלמי: "אעפ"י ששלחנו לכם סדרי מועדות וכו' בתפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם". ומדברי המג"א (שם) בשם האר"י: המנהגים שנהגו בשרשי התפלות אין לשנות ממנהג מקומו כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג. [שו"ת פסקי עזיאל בשאלות הזמן סימן ב ד"ה אולם בספר]).
היה צורך בתקופה מיוחדת, שבה ניתן לכל שבט זמן מסוים, שבו הוא משל בכיפה. בזמן הזה, היה השבט יכול להוציא מהכח אל הפועל את כל כוחותיו וכשרונותיו המיוחדים, ללא שיהיה לו מתחרה כלשהו.
"אמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל, שלא העמיד ממנו שופט" (סוכה כז ב). המנהיג הוא הקובע בכל ענין בממלכה. גם בעניני החומר וגם בעניני הרוח. רוח השבט ותכונותיו המיוחדות, מופיעים באופי השופט. על כן צורת הנהגתו את האומה, מטביעה בה, את סגולותיו המיוחדות של שבטו. בעת הזו חפשי הוא השבט, להנהיג את האומה בדיוק לפי תפיסתו ותכונתו, בלי שיצטרך להתחשב בכוחות אחרים ונטיות אחרות בעם, נטיות שגם להם יש תפקיד חשוב.
בתקופה זו מגיע כל אחד מהשבטים לשלמותו. רק אחר כך מוכשר הוא להתחבר באופן שלם עם שאר חלקי העם.
זוהי תקופת השופטים, המוגדרת על ידי רמח"ל: "תקופת היסוד, הקודמת לתקופת המלכות".
".... אך בתחלה לא זכו ישראל שיהיה להם מלך, כי עדיין לא נתקנו הדברים כראוי, רק שופטים עמדו להם מצד היסוד, כי כך צריך להנהגה..." (אגרות ותעודות עמ' לד)
תקופת השופטים היא אם כן תקופת היסוד בחיי האומה. בתקופה זו, הולכים ונבנים אבני היסוד של האומה. שנים עשר השבטים הולכים ומשתלמים במלא צביונם. בתקופה זו, צוברת האומה את כל שפע החיים בכל רבגוניותם ממקורותיה השונים, אל אוצר הרוח והתרבות הכללי שלה. ומכינה את עצמה לקראת השלב הבא – המלכות. (ע' אורות הקודש ח"ב עמ' שע)
מתוך כך מובן שלא היה צריך לקום מלך באותה תקופה. העדר ממשיך ליהושע בן נון, לא היה מקרי. כך הוא הסדר האלוקי הדואג לבנין השלם של האומה.