קוד: נחלת דן בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: הרב אליהו מאלי
אל:
בתורה אנו מוצאים, שצד צפון הוא הצד של דן (במדבר ב25): "דגל מחנה דן צפונה לצבאותם
". בדגלי המדבר דן הוא ראש המחנה הצפוני, ועל דגלו אשר ונפתלי.
החלוקה של הארץ לעתיד לבא היא חלוקה לרצועות רוחב. כל רצועה רוחבה כ75- ק"מ. סך הכל ישנן שלש עשרה רצועות - שנים עשר שבטים ואחת של המקדש. נמצא שהרצועה העליונה די קרובה לגבולה הדרומי של טורקיה. הרצועה הצפונית ביותר היא של שבט דן (יחזקאל מח1).
מאד מעניין למצוא גם את אשר וגם את נפתלי בשתי הרצועות הצפוניות הבאות אחרי רצועת שבט דן! שלושת השבטים שהיו במחנה הצפוני במדבר, הם שלושת השבטים שלעתיד לבא נוחלים בצפון!
כבר בזמן יעקב אבינו אנו פוגשים את שלושת בני השפחות במחנה אחד (בראשית לג2) "וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים
": דן ונפתלי מבלהה, אשר מזילפה. נוסף אליהם כאן, גם גד בנה השני של זילפה. על טעמו של יעקב ננסה לעמוד עוד בהמשך.
התכונות המיוחדות לשבט דן הן דין וגבורה. יעקב אבינו בברכתו לדן אומר (בראשית מט16): "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל
", רמוזה תכונה זו בשמו. "יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור
". הנחש מציין את האויב המכה מכה אנושה מאחור בערמומיות בלא שהמוכה מרגיש בו. הנחש הוא בעל ארס. הוא הסמל להרס וחבלה.
משה רבינו בברכתו מדגיש שני דברים: את גבורתו של דן, ואת שייכותו לצפון! "דן גור אריה יזנק מן הבשן...
".
בתקופת השופטים, אחד המיוחדים שבשופטים הוא שמשון משבט דן. שמשון הוא שיא של גבורה גופנית. הוא משתמש בה על מנת להושיע את ישראל. שמשון בכוחו הגדול נאבק יחידי! מול כל מחנה הפלישתים ויכול להם. גבורתו של שמשון שמקורה בגבורה הכללית של שבט דן, נובעת מדבקותו באלוהים. מהצד הנזירי שבו - "נזיר אלוהים אני מבטן אמי...
" (שופטים טז 17). הוא נכשל רק כאשר אינו נאמן לנזירות אלהים שבו! כשמחלל הוא את סוד נזירות זו, מצליחה דלילה לדלדל כוחו.
אישיות נוספת משבט דן היא חושים בן דן. אף הוא ניחן בגבורה מיוחדת.
חז"ל מספרים (מסכת סוטה דף יג א): בשעה שבאו לקבור את יעקב במערת המכפלה, בא עשו וערער: יש מקום במערה לארבעה זוגות. אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה. נשאר מקום לזוג נוסף. יעקב קבר בחלקו את לאה והמקום שנשאר הוא שלי. אמרו לו יעקב קנה ממך את מקומך, שנאמר "בקברי אשר כריתי לי", כרה לשון מכירה. אמר להם הראו לי שטר מכירה, אמרו לו השטר במצרים, ילך נפתלי שהוא אילה שלוחה. רץ נפתלי למצרים, ובינתים התעכבה הלויה. חושים בן דן היה שם. כיון שהיו אזניו כבדות, לא שמע את כל המשא ומתן. שאל אותם מה זה? אמרו לו עשיו מעכב עד שיבוא נפתלי ממצרים. אמר להם ועד שיבא נפתלי ממצרים, יהי אבי אבא מוטל בבזיון? לקח מקל והכה בראשו של עשיו, נשרו שתי עיניו למרגלות יעקב... ומת עשיו.
אף בעת הויכוח של יהודה עם יוסף לאחר שנתפס בנימין עם הגביע בידו, מסופר על גבורתו של חושים בן דן. "א"ר יוחנן בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין... מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ארבע מאות פרס, עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה ושאגו שניהם וביקשה ארץ ליהפך, עליהם אמר איוב שאגת אריה וקול שחל". שאגת אריה זה יהודה שכתוב בו גור אריה יהודה, וקול שחל זה חושים בן דן ששניהם נמשלו כארי שנא' דן גור אריה..." (בראשית רבה צג ז)
מכל האמור לעיל אפשר להבחין שתכונתו המיוחדת של דן היא דין וגבורה ואמנם בזהר נאמר: "מחנה דן לקבל משיריא דגבריאל" (זהר במדבר קיח:). [מחנה דן בארץ מוצב מול מחנה גבריאל שבשמים].
גבריאל הוא המלאך הממונה על הדין והפורענות - מלאך של אש.
בספר חסד לאברהם כתב שסגולתו המיוחדת של שבט דן היא סגולת הכעס (חסד לאברהם מעין ד עין יעקב נהר יג)
תכונות אלו של דן, מתאימות אותו לחלקו שבצפון. כפי שנאמר לעיל, הצפון מקום שמוכן לדין ועושר.
אישיות נופסת משבט דן נזכרת בתורה היא אהליאב בן אחיסמך למטה דן. הוא ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה בחירי האמנים שנבחרו לבצע את מלאכת המשכן.
בנחלת דן ביהושע אנו נתקלים בדבר מפתיע! למרות שהמקום המתאים לדן מצד תכונותיו ומצד החלק שמשה מיעד לו מלכתחילה הוא צפון, למרות זאת הוא מקבל נחלה באיזור גוש דן! (יהושע יט40-48): "למטה בני דן למשפחתם יצא הגורל השביעי:ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול ועיר שמש:... ויהד ובני ברק וגת רמון: ומי הירקון והרקון עם הגבול מול יפו
": מצרעה ואשתאול שבמורדות המערביים של הרי ירושלים ועד יפו הירקון ובני ברק.
בסוף ספר שופטים (שופטים יח1) מסופר ששבט דן התקשה לכבוש את נחלתו [כנראה את החלק המערבי שליד הים] בגלל הפלישתים שישבו בו. על כן נשלחו אנשים לכיוון צפון, לחפש נחלה נוספת. האנשים מגיעים לליש שבצפון הרחוק ומדווחים לשבט שהארץ טובה מאד רחבת ידיים ואין שם מחסור מכל דבר אשר בארץ. בעקבות זאת יצא גדוד של שבט דן כבש את ליש וסביבתה והתישב שם. לדעת חז"ל, שבט דן הוא המקור לשמו של נהר הירדן! "א"ר יוחנן למה נקרא שמו ירדן מפני שיורד מדן א"ר יצחק לשם זו פמייס והירדן יוצא ממערת פמייס" (מסכת בכורות דף נה א).
נשאלת השאלה מדוע התנחל דן בשני מקומות?
אף ביהושע יט46 מתואר "ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותה...
".
בספרי נמצא רמז לנחלה כפולה זו בדברי משה רבינו: "יזנק מן הבשן", מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות כך שבטו של דן נוטל לו חלק בשני מקומות" (ספרי דברים לג22)
רד"ק מעלה שתי אפשרויות בביאורו לביטוי: "ויצא גבול בני דן מהם
":
1. הגורל של חלוקת הארץ נתן להם שני מקומות, האחד כבשו בזמן יהושע והשני בזמן פסל מיכה.
2. הגורל נתן להם רק את איזור גוש דן (של ימינו), מכיון שלא הספיקה להם נחלתם. עלו מעצמם וכבשו את לשם.
בשני הפירושים יש קושי. לפירוש הראשון הרי חילקו מראש את הארץ רק לשנים עשר תחומים? [לרד"ק חילקו לשלושה עשר] לפירוש השני נשארת קשה השאלה ששאלנו קודם, מדוע שונתה הנחלה ה"טבעית" של דן באיזור הצפון, שהיא גם הנחלה שלעתיד לבא, ובאופן זמני קיבל מידי יהושע נחלה במרכז הארץ? שאלה זו קשה גם לפירוש הראשון.
יכול להיות שיהושע או ההשגחה האלוקית, חששו שתכונת הגבורה של דן, תהפך לרועץ בהתרחקו לקצה הארץ, בהיותו מרוחק ממרכז הרוחניות שבירושלים והמקדש. אדם המלא בתכונות של אומץ וגבורה מקבל עידון על ידי קשור לתורה. ללא השפעה רוחנית אידאלית יכולות תכונות אילו להפוך לאכזריות וקושי לב. ההסטוריה מלמדת שאמנם כך קרה. אנשי דן שהלכו לליש, לקחו איתם את פסל מיכה והוא נשאר שם עד שגלו מן הארץ. עשרות שנים אחר כך הצטרף אליו גם אחד העגלים של ירבעם.
על כן בשלב הראשון נפל לדן גורל סמוך למרכז הארץ. סמוך לשבט יהודה וסמוך לירושלים ולמקדש. דן מחמת שאיפתו למקומו הטבעי הלך מעצמו וכבש לו את ליש.
לעתיד לבא כשכל האומה תתעלה ותתגבר על כל חולשות העבר, יכול דן לקחת חלק בצפון ללא חשש לנפילה רוחנית.