קוד: נחלת גד בתנ"ך
סוג: כלל_אזור
מאת: הרב אליהו מאלי
אל:
גד מקבל את הנחלה הדרומית ביותר בחזונו של יחזקאל. לעומת זאת בחלוקת הארץ בזמן יהושע גד נוחל בגבול המזרחי ולא הדרומי, אך זאת על פי בקשתו (במדבר לב19): "כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה
".
בחינת נחלת גד וראובן ביהושע מראה שהחלוקה בינהם לא היתה ברורה! חלק מערי גד נמצאים בתוך נחלת ראובן!:
גד גדוד יגודנו".
גד הוא בן הספר, גם בעבר וגם בעתיד. גד ניחן כמו דן אחיו (הקיצוני בצפון) בתכונה של גבורה ומלחמתיות, הראויה למי שמגן על גבולות הארץ. יעקב בברכתו אומר: "גד גדוד יגודנו והוא יגֻד עקב
". גם לגד יש את יכולת הערמה הצבאית, בדומה לדן - "והוא יגֻד עקב
". כשתופסים סוס או אדם בעקבו, הנתפס אינו מרגיש, ולפתע נכשל ונופל. כך נאמר אף בדן - "הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור
".
בדגלי המדבר מיקומו של גד בדרום (וכך לעתיד לבא) יחד עם שמעון וראובן. דגל מחנה ראובן דרומה לצבאותם (במדבר ב10) "והחונים עליו מטה שמעון... ומטה גד
". משה רבנו מברכו "ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד
". כמו דן שזכה לתואר "גור אריה יזנק מן הבשן
", כן גד זוכה לתואר "כלביא שכן
".
בני גד היו מבני "פמליא" של יהושע (ילקו"ש יהושע רמז לא). גד וראובן היו עם יהושע כל תקופת הכיבוש, ואפשר לומר שהם היו "הצבא הסדיר" של יהושע שכן היו מרוחקים מנשותיהם ומשפחתם, לעומת כל שאר ישראל שנעו במחנה יחד עם משפחותיהם.
לא רק גיבורים היו, אלא גם צדיקים. וכן מובא בתרגום יונתן: "ניכרים היו הרוגי גד (כלומר האויבים שהרג גד) שהיו מכין זרוע וקדקד בפעם אחת
"
(תרגום יונתן דברים לג 20. מבאר הגר"א
(אדרת אליהו שם): "אמרו רבותינו, סח בין תפילה של יד לתפילה של ראש - חוזר מעורכי המלחמה לפי שיש בה קצת עבירה. והורה לנו כי שבט גד היו צדיקים ביותר ונזהרים גם בזה. ולכך זכו להרוג הראש עם הזרוע בפעם אחת, דהיינו הזכות של הראש והזרוע.
"
לא רק בעניינים אישיים התבלטה צדקותו של גד, אלא גם בהתנדבותו לצאת לפני העם. "צדקת ה' עשה, ומשפטיו עם ישראל
". משה אמר לבני גד וראובן (במדבר לב 21-22): "ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה' עד הורישו את אויביו מפניו, ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו
". כלומר התנאי היה שהם ילחמו כל שבע שנות הכיבוש. ואילו בני גד השיבו: "...לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו
". כלומר הם קיבלו על עצמם להישאר גם בשבע שנות חלוקה וכך אמנם היה. אפשר שעל כן לא חשש יהושע לתת לגד נחלה בגבול המזרחי. (שלא כדן).
אמרו חז"ל על גד שיש בו מידת שלמות פנימית מעבר למדרגה המופיעה בו בחיים
("אילולי היה גד מבני השפחות הוי שעתא קימא ליה לאשלמא יתיר מכולא
". זהר ח"א רמד ב.). לפעמים אצל אנשים שעיקר עיסוקם בחיי המעשה מסתתרת חסידות פנימית מאחרי מסך של עשיה "מלוכלכת". המלחמה ושפיכות הדמים הם מסך בלבד. מאחוריו עומד לו שבט גד בטהרתו!
הרמ"ע מפאנו
(י' מאמרות חקור דין ח"ג פ"י)אמר שלידתו של גד היתה דומה ללידתו של ראובן. כשם שלא ידע יעקב שנכנסה אליו לאה במקום רחל, ומאותו לילה נוצר ראובן, כך לא ידע יעקב שזילפה נכנסה אליו במקום לאה, ומאותו לילה נולד גד. לאה הכניסה במקומה את זלפה ללא נטילת רשות מיעקב וללא ידיעתו. הרמז לכך בפסוקים הוא, שרחל כשהכניסה את בלהה אמרה ליעקב: "הנה אמתי בלהה בא אליה ואיבנה גם אנוכי ממנה
" ואילו בלאה נאמר "ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה
" ולא הודיעה לו על כך לפני כן. בלאה ובשפחתה מתגלה תכונה מיוחדת של בניין בית ישראל. משפחת ישראל נבנית כביכול ללא כוונה מיעקב. דווקא באופן זה, נוצר החלק המרכזי של האומה - לאה ובניה ושפחתה ובניה.