קוד: בית שני לעומת בית ראשון בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: הרב אליהו מאלי
אל:
כחודש של עבודה עבר. העם עבדו במרץ רב, והבנין התחיל להתרומם. דוקא עתה נופלת חולשה על הבונים. הפער העצום בין החלום לבין המציאות, טופח על פניהם ומפיל את רוחם.
החלום נשאר מהבית הראשון אשר בנה שלמה, בית שהרהיב עין ביופיו. שלמה היה עשיר מאוד ואת בית המקדש בנה יפה ומפואר כיד עשרו הגדול.
הבונים עתה מוגבלים מאוד ביכולתם ובחומרי הבנייה והתוצאות ניכרות בשטח. אף שהם מלאים ברצון טוב, הם חשים את דלותם וחוסר יכולתם לפאר את בית האלהים.
רבים מהם חשים את תחושת ראשי האבות והזקנים במעמד התחלת הבנייה (עזרא ג 8-13): "ובשנה השנית לבואם אל בית האלהים לירושלם בחדש השני החלו זרבבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק … ויסדו הבנים את היכל ד’ ויעמידו הכהנים מלבשים בחצצרות והלוים בני אסף במצלתים להלל את ד’ על ידי דויד מלך ישראל… ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בכים בקול גדול ורבים בתרועה בשמחה להרים קול: ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם כי העם מריעים תרועה גדולה והקול נשמע עד למרחוק
".
הצעירים שמחים על ההתחלה החדשה. הזקנים משוים לעבר ובוכים, ולא ניכר קול השמחה מול קול הבכי. מעמד זה שייך להתחלה הראשונה של בנין המקדש.
נבואת חגי הנוכחית מאוחרת בשמונה עשרה שנה לאותו מעמד! חגי מנבא ואומר: אל תתבוננו אל ההווה. הכל ישתנה. המצב הפוליטי העולמי ישתנה וכל הכסף והזהב החסרים יגיעו לבית האלהים מכל קצות הארץ. הבנין החדש יהיה גדול והדור מכל שלפניו.
גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָאוֹת, וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת"
האם התקיימה נבואה זו? אם כן, במה היה גדול כבוד בית שני מבית ראשון?
האם בית שני הוא האחרון? הרי מצפים אנו לבית שלישי? (יש להעיר. משמעות המלה "
אחרון " במקרא, אינה מלשון: "סופי", אלא מלשון "
אחרי ". אם כן משמעות הביטוי "
הבית האחרון ", היא הבית שאחרי [הבית הראשון].
דוגמא לדבר (דברים כד3): "ושנאה האיש האחרון
", פירוש, האיש שאותה אישה נישאה לו לאחר שגירש אותה בעלה הראשון. וכן: בעז אומר לרות המואביה (רות ג10): "היטבת חסדך האחרון...
". אין הכוונה שזהו החסד האחרון שרות תעשה, אלא הכוונה החסד השני שנעשה לאחר הראשונים. וכן (בראשית לג2): "וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשנה ואת לאה וילדיה אחרנים ואת רחל ואת יוסף אחרנים
". על כן למרות הביטוי: "הבית הזה האחרון", עדיין יכול להיבנות הבית השלישי.).
1-2. חז"ל סוברים כי נבואה זו התקיימה! הם חולקים בשאלה במה היה גדול כבוד הבית השני מהראשון: "... ומנלן דהוה גבוה טפי [מנין לנו שבית שני היה גבוה יותר מבית ראשון?] דכתיב גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. רב ושמואל ואמרי לה ר' יוחנן חד אמר בבנין [רש"י: שהיה גובהו מאה אמות כדתנן במסכת מדות (פרק ד מ"ו)] וחד אמר בשנים [רש"י: בית ראשון עמד ד' מאות ועשר ובית שני ד' מאות ועשרים] ואיתא להא ואיתא להא
" (בבלי בבא בתרא ג.). המסקנה היא ששני הדברים נכונים. בית שני היה גדול יותר במימדיו, וכן האריך שנים יותר מבית ראשון.
3. המשך הדברים של הנבואה מורה על היופי והפאר של בית המקדש. בית שני בתחילתו לא היה מרשים, אולם לאחר תקופה ארוכה שופץ בית המקדש ונבנה מחדש על ידי הורדוס. הבית שבנה הורדוס היה כה יפה עד שאמרו עליו חז"ל: "מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה [מימיו]. במאי בנייה? אמר רבה באבני שישא ומרמרא [שיש ירוק ולבן]. איכא דאמרי באבני כוחלא שישא ומרמרא [יש אומרים שיש כחול ירוק ולבן] אפיק שפה ועייל שפה כי היכי דנקביל סידא. סבר למשעייה בדהבא. אמרו ליה רבנן: שבקיה, דהכי שפיר טפי, דמיחזי כי אידוותא דימא [הוציא שורה והכניס שורה והיה נראה כגלי הים רצה הורדוס לצפותו בזהב אמרו לו חכמים הניחהו, כך נראה הוא יפה יותר, שנראה הוא כגלי הים].
" (בבלי בבא בתרא ד.)
כמה שנים עמד בנין הורדוס? בספר יוסף בן גוריון נאמר כי בנין הורדוס עמד עשרים שנה בלבד. עובדה זו מעוררת קושי:
וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה… וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ".
חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים" (בבלי יומא כא:). מקדש ללא ארון הברית וללא השראת שכינה גדול כבודו ממקדש שבו שרתה השכינה?
גם סיום הנבואה: "ובבית הזה אתן שלום
", מעורר את השאלה האם התקיימה נבואה זו בימי בית שני?
רד"ק טוען: "אף על פי שהיו מלחמות רבות בזמן בית שני, זמן רב היה שלום בארץ
".
אולם ראב"ע מעלה אפשרות אחרת: "... ורבי משה אמר כי זה היה על תנאי. אילו היו צדיקים גמורים [היה מתקיים היעוד – גדול יהיה הבית האחרון], כאשר אמר זכריה: "והיה אם שמוע תשמעו
"". לדעת ר' משה לא התקיימה הנבואה. היא היתה על תנאי שיהיו צדיקים, ומשלא עמדו בתנאי נדחה קיום הנבואה עד עת קץ.
מוסיף המלבי"ם: "ויש לפרש שתואר - "האחרון", מוסב על שם - "כבוד", לא על הבית, ר"ל הכבוד האחרון של הבית הזה יהיה גדול מן הכבוד הראשון, כי שם בית, חל עליו אף בחורבנו! שמצייר אותו כאילו הוא עומד,… כי הבית השני היא התחלה לבית השלישי וקדושתו לא בטלה אף שנחרב בינתים ור"ל הכבוד שיהיה לבית הזה באחרונה יהיה גדול מכבוד שהיה לו בראשונה, ולפ"ז הוא יעוד עתידי על אחרית הימים
". המלבי"ם חידש שהביטוי ראשון ואחרון אינו מתיחס לבית ראשון ולבית שני, אלא לכבוד הבית השני, בתחילתו ובסופו. "הבית", אינו העצים והאבנים שהוא בנוי מהם, אלא הצורה הרוחנית שלו. צורה זו קיימת גם בחורבנו של בית המקדש.
רמח"ל (ספר משכני עליון עמ' 36)מוסיף ומבאר כי בית המקדש בנוי משני חלקים: רוחני וגשמי. על הבנין הגשמי של המקדש, יורד המקדש הרוחני מהשמים ושורה עליו. בזמן בית שני היה קיים בית המקדש השלישי הרוחני בשמים, וצורתו היתה כצורת בית המקדש שעליו ניבא יחזקאל. לעומת זאת הבנין הגשמי של בית שני היה בנוי בחלקו כמקדש יחזקאל ובחלקו כמקדש שלמה. היות והם היו שונים זה מזה, לא היה יכול לרדת המקדש הרוחני מהשמים, ולשרות על הבית הגשמי. על כן לא היתה שכינה יכולה לשרות בבית שני. הנבואה: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון", מוסבת על הצורה הרוחנית שהיתה כבר קימת בזמן חגי והיא באמת בית המקדש השלישי - האחרון.
לסיכום, נחלקו הראשונים בשאלה האם התקיים יעוד זה. יש הדוחקים ומסבירים שמצדדים שונים היה גדול בית שני מבית ראשון. ויש אומרים שעדיין ממתינים אנו לקיום נבואה זו.
פירוש חדש מפרש הרב קוק: "מבנין הבית השני יצאה אורה לאומות העולם יותר מאשר מהבית הראשון, ועל זה נרמז: גדול יהיה כבוד הבית האחרון, שזהו ביחש לתקון אומות העולם. והנה נקבע שיהיו ישראל בגלות כדי לתקן את אומות העולם, כמו שכתוב בספר באר הגולה, וכל זה היה מפני שלא נתגדלה כל-כך זכותן של ישראל עד שיהיו ראויין אומות העולם להדחות לגמרי, על כן מתעכבת הישועה עד שיהיו גם-כן המובחרים שבאומות העולם ראויין. וזהו שנרמז במה שנמסרה אסתר תחת יד ערל, ועל ידה ניצל גם הוא, וגם היתה תשועה לאומות העולם, כי על-ידי כורש שיצא ממנה נבנה הבית, ועל ידו היה אור לאומות העולם באור דעות טהורות הכלולות בתורה הקדושה
" (מאורות הראיה חנוכה עמ' רלז).
הרב קוק מבאר, שכוונת הנביא באומרו: "הבית האחרון", איננו בנין בית המקדש. הבית האחרון הוא כינוי לכל תקופת בית שני. הכבוד של הבית השני הוא הרושם שיצר עם ישראל באנושות בכל תקופת בית שני. ההשפעה הרוחנית על כל האנושות, התבטאה בהתפשטות המוסר הישראלי ורעיונות התורה בכל החברה האנושית.
מבחינה זו השפעת עם ישראל על האנושות בתקופת בית שני, היתה גדולה מהשפעתו בבית ראשון:
א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניה נחש לכמה מיעבר ומוליד? א"ל לשב שני. והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת? הנהו מיעברי הוו מעיקרא ד' [שנין]. והא קמשמשי שמושי? אינהו נמי משמשי כאדם. והא חכימי אינהו? אנן חכימינן מינייהו. אי חכימת זיל זכינהו ואיתינהו לי...").
אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה. בעי לאיגיורי. אזל אסקיה לטיטוס בנגידא. אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא...").