קוד: אסטרטגיה אלהית ואסטרטגיה אנושית, פרשת וישלח - וישב בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: ראובן זילברמן

אל:

פרשות וישלח וישב, יט כסלו תשעג 3.12.2012

המאמר מסביר את עקרון דמותנו וצלמנו, על הנושא: אסטרטגיה (להבנת המאמר, יש לקרוא לפניו את ההסבר על דמותנו וצלמנו).

פרשות וישלח וישב מכילות, טומנות בתוכן דוגמאות של אסטרטגיה ותכנון אלוהי, מול תכנון ואסטרטגיה אנושית.

בפרשת וישלח - המשותף הוא יעקב.

בפרשת וישב - המשותף הוא בני יעקב.

פרשת וישלח:

א . אסטרטגיה אנושית. (יעקב היוזם)

אחרי שיעקב נמצא בחרן 21 שנים, הוא מתכנן לפגוש את אחיו עשו. היוזמה היא שלו בלבד.

1. הוא שולח סיירים (בלשוננו) לבדוק את השטח: " וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל - עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.     וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:  כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם - לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד - עָתָּה."

האופן שהוא מתכנן יעקב לפגוש את אחיו, אפשר להגדירו כתכנון אסטרטגי למזער נזקים. יעקב מפחד מתגובותיו של אחיו עשו, מאחר ולא נפגשו 21 שנים. יעקב לא יודע מה מצבו של עשו, גם כלכלית וגם רגשית. הוא מתכנן לפי הרגש שעשו ממשיך לנטור אליו שנאה ויתקוף.

2. הוא חוצה לשניים את משפחתו ורכושו: " וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת - הָעָם אֲשֶׁר - אִתּוֹ, וְאֶת - הַצֹּאן וְאֶת - הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים -- לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.     וַיֹּאמֶר, אִם - יָבוֹא עֵשָׂו אֶל - הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ -- וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה.  "

3. מכין מתנות ומנחה לעשו, עם תכנון מפורט להגשת המנחה, על מנת לפתות אותו בדרכי נועם: “ וַיִּקַּח מִן - הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה -- לְעֵשָׂו אָחִיו.     עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים.     גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.     וַיִּתֵּן, בְּיַד - עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל - עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר.     וַיְצַו אֶת - הָרִאשׁוֹן, לֵאמֹר:  כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי - אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ.     וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב -- מ ִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם - הוּא, אַחֲרֵינוּ.     וַיְצַו גַּם אֶת - הַשֵּׁנִי, גַּם אֶת - הַשְּׁלִישִׁי, גַּם אֶת - כָּל - הַהֹלְכִים, אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר:  כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל - עֵשָׂו, בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ.     וַאֲמַרְתֶּם -- גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, אַחֲרֵינוּ:  כִּי - אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו , בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי , וְאַחֲרֵי - כֵן אֶרְאֶה פָנָיו , אוּלַי יִשָּׂא פָנָי.”

4. חוצה בין קבוצות לאה, ילדים ושפחות, ובין קבוצת רחל, ילדים ושפחות . נא לשים לב לסדר העדיפות. המשך הסבר בסוף: ” וַיַּחַץ אֶת - הַיְלָדִים, עַל - לֵאָה וְעַל - רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת.     וַיָּשֶׂם אֶת - הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת - יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת - לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת - רָחֵל וְאֶת - יוֹסֵף אַחֲרֹנִים ".   

מבחן זמן התכנות והבצוע הוא קצר יחסית, בין שבועות לחודשים ספורים. זאת אם ניקח בחשבון את הליכת המרגלים מחרן ( עיר קדוּמה, עוד מהתקופה ה שׁוּמֵרִית   ו האַכָּדִית, ששכנה במעלה   נהר   ה בַּלִיח ' שב טורקיה   של ימינו ליד הגבול   הסורי, סמוך ל פרת ( ויקיפדיה)), לאדום (ירדן) וחזרה, כולל הליכת איטית בגלל מספר רב של צאן בקר גמלים ציוד של משפחת יעקב המורחבת לכוון למעבר יבוק ( מַעֲבַר יַבֹּק   הוא שמו של מעבר מעל   נחל יבוק   ( נחל זרקא) שהינו אחד מיובליו של   נהר הירדן. דרך מעבר זה העביר   יעקב   את בני משפחתו בחזרתו מ חרן   ל ארץ ישראל   לאחר שברח מפני   לבן הארמי. (ויקיפדיה)).

אחרי שיעקב ומשפחתו עוברים את מעבר יבוק, יעקב פוגש את עשו אחיו, ואין שום עימות. הפגישה חיובית ושמחה:  " וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד - גִּשְׁתּוֹ עַד - אָחִיו.     וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל - צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ. "

בבחינה יותר מעמיקה, בתכנון ובחלוקת השבט לשניים, יעקב מביע את רגשות אהבתו לרחל. בדירוג השבטים, כולם רואים שרחל ממוקמת אחרונה, לפניה לאה, ואלו השפחות במעמד נחות יותר, השפחות ממוקמות בחזית, הן הראשונות שתיפגענה. ראה ציטטה סעיף 4. כל השבט רואה התנהגות זו של יעקב ומפנים אותה, ויש להתנהגות זו השלכות בעתיד.

" מעשה אבות סימן לבנים ". יוסף בן רחל נוהג להלשין, לדבר רעה על בני בלהה וזילפה, בגלל מעמדם הנחות בשבט. הוא לא מעיז לדבר רעה על ילדי לאה: יוֹסֵף בֶּן - שְׁבַע - עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת - אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת - בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת - בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת - דִּבָּתָם רָעָה, אֶל - אֲבִיהֶם.    וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת - יוֹסֵף מִכָּל - בָּנָיו -- כִּי - בֶן - זְקֻנִים הוּא ".

יעקב ועשו נפרדים וכל אחד הולך לדרכו.

זה היה תכנון ואסטרטגיה אנושי עם סבירות מסויימת לעימות, מבלי לדעת תוצאות ודאיות.

מתברר שכל התכנון היה לשוא.

ב. אסטרטגיה אלוהית (אלוהים מדבר ישירות)

בתוך סיפור פגישת יעקב עם עשו, מסתתר סיפור נוסף עם אסטרטגיה אלוהית , עם תוצאות ברורת.

תאור האסטרטגיה מצומצם במילים. הוא ברור וחד, אך ההשלכות שלו הן עד עצם היום הזה:

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.    וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף - יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף - יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.    וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם - בֵּרַכְתָּנִי.    וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה - שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.    וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ -- כִּי, אִם - יִשְׂרָאֵל:  כִּי - שָׂרִיתָ עִם - אֱלֹהִים וְעִם - אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.    וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה - נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, שָׁם.    עַל - כֵּן לֹא - יֹאכְלוּ בְנֵי - יִשְׂרָאֵל אֶת - גִּיד הַנָּשֶׁה, אֲשֶׁר עַל - כַּף הַיָּרֵךְ , עַד , הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי נָגַע בְּכַף - יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּגִיד הַנָּשֶׁה.

שמו של יעקב נקרא ישראל עד היום ולדורי דורות. בני נקראים בני ישראל , והארץ שאנו יושבים בה נקראת ארץ ישראל .

אנו רואים פה אסטרטגיה אלוהית לטווח ארוך, לדורי דורות. לעומת האסטרטגיה האנושית של יעקב, קצרה, חודשיים לכל היותר.

בסיפור יעקב ועשו, כל הפרוט הרב במילים בא להמחיש לנו את המורכבות של התכנון האסטרטגי האנושי, לעומת הצמצום במילים, הפשטות בתכנון האסטרטגי האלוהי.

מנקודה זו עוברים לשני סיפורים בהן מככבות נשים: סיפור דינה וסיפור תמר.

המחבר המשותף בני יעקב.

ג . אסטרטגיה אנושית (בני יעקב היוזמים)

פרשת וישלח סיפור דינה.

לאחר שדינה נאנסת ע " י שכם בן חמור:  " וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן - חֲמוֹר, הַחִוִּי -- נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ ".

מתפתחת אסטרטגיה של בני יעקב.

ליעקב נודע על האונס. הוא מנהיג פוליטי וגם אסטרטג. יעקב כועס על ילדיו שביצעו טבח ושלל בסוף הסיפור.

התכנון האסטרטגי של יעקב היה שונה: "וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת - דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת - מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד - בֹּאָם " " וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל - שִׁמְעוֹן וְאֶל - לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. "

לאחר האונס מתכנן חמור אבי שכם לבקש דינה לבנו. בדרכו ליעקב לפני הגיעו, פוגשים אותו כל האחים.

האחים שומעים את בקשתו וכבר מתכננים אסטרטגית מרמה, ששכם ימול את כל אנשי העיר שכם. באותו זמן שהם כואבים יתקפו את שכם העיר כנקמה: "וַיַּעֲנוּ בְנֵי - יַעֲקֹב אֶת - שְׁכֶם וְאֶת - חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה -- וַיְדַבֵּרוּ:  אֲשֶׁר טִמֵּא, אֵת דִּינָה אֲחֹתָם.    וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם, לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה -- לָתֵת אֶת - אֲחֹתֵנוּ, לְאִישׁ אֲשֶׁר - לוֹ עָרְלָה:  כִּי - חֶרְפָּה הִוא, לָנוּ.    אַךְ - בְּזֹאת, נֵאוֹת לָכֶם:  אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ, לְהִמֹּל לָכֶם כָּל - זָכָר "

מצד שני גם חמור אינו טומן ידו בצלחת, גם הוא מתכנן אסטרטגיה: מספר לאנשי העיר, שאם ימולו, הם לא ינזקו אלא ירויחו מכך. י עקב ישאר לחיות בשכם, מאחר והם נימולים. בכך הם ישתלטו על רכוש משפחת יעקב: "אַךְ - בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים, לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ -- לִהְיוֹת, לְעַם אֶחָד:  בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל - זָכָר, כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים.    מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל - בְּהֶמְתָּם, הֲלוֹא לָנוּ הֵם; אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם, וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ.    "

שמעון ולוי נשלחים על ידי האחים לבצוע הטבח, הם מבצעים זאת, ויתר האחים מתחלקים בשלל: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי - בְנֵי - יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל - הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל - זָכָר.    וְאֶת - חֲמוֹר וְאֶת - שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ לְפִי - חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת - דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ.    בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּאוּ עַל - הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ, הָעִיר -- אֲשֶׁר טִמְּאוּ, אֲחוֹתָם.    אֶת - צֹאנָם וְאֶת - בְּקָרָם, וְאֶת - חֲמֹרֵיהֶם, וְאֵת אֲשֶׁר - בָּעִיר וְאֶת - אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, לָקָחוּ.    וְאֶת - כָּל - חֵילָם וְאֶת - כָּל - טַפָּם וְאֶת - נְשֵׁיהֶם, שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ; וְאֵת, כָּל - אֲשֶׁר בַּבָּיִת "

סיפור דינה, מבחינת תכנון וביצוע, לפי הערכתי נע בין שבוע לשבועיים.

יש פה שלוש אסטרטגיות פשוטות, לא מסובכות מבחינת תכנון, ללא תחכום גדול:

1. אסטרטגיה של יעקב,  שלא בוצעה בגלל פזיזות האחים.

2. אסטרטגיה של בני יעקב, בוצעה ע " י שמעון ולוי והאחים.

3. אסטרטגיה של חמור, לא בוצעה.

ד . אסטרטגיה אלוהית . (הכל מכוון מאלוהים. אין דיבור ישיר)

פרשת וישב סיפור תמר.

באופן כוללני האסטרטגיה האלוקית פשוטה.

יהודה מתחתן עם כנענית נולדים לו שלושה ילדים ער, אונן, שלה.

ער מתחתן עם תמר. לא מספיק ללדת ילדים אשתו נפטרת. אונן נפטר נשאר שלה צעיר מאוד, הוא צריך ליבם את תמר. בגלל גילו הצעיר. ממתינה תמר ששלה יגדל ויתחתן אתה. עובר זמן שלה גדל. אשתו של יעקב מתה. בדרכו למקום אחר תמר מתחפשת לזונה ומפתה את יעקב. לבסוף נולד פרץ מהריונה.

לכאורה הסיפור נראה פשוט.

אך לאחר שבוחנים מקרוב. מבחינים שהמורכבות היא מאוד עמוקה ורחבה. הרעיונות הם מאוד עמוקים.

רק אסטרטגיה אלוקית יכלה להרכיב פזל שכזה. ביהדות יש מוטיב שאומר " אין מיקריות "

כל הסיפור מלא במארג של אי מיקריות עם שימוש רב במוטיבים מהתנך.

1 . מתוך פרשת בראשית נח לא מקלל את בנו חם הוא מקלל את בנו של חם כנען. משתי סיבות.

1. אלוהים מברך את נח ובניו. נח לא יכול להפר דברי אלוהים " יְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ: "

1. לאב קשה לקלל את הבן שלו.

הקללה חלה על בנו של נח, כנען ובניו, כלומר קללה גנטית, גן דומיננטי לכל הדורות.

כנען לא נולד בזמן הקללה. הקללה היא על הזרע, הגנים של חם. לכן לכנען יש גן דומננטי מקולל לא טוב.

אם נשווה זאת לקללת קין, הקללה של קין היא קללה אישית, ולא לבניו ולדורות לאחר מכן:

"  וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן - הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת - פִּיהָ, לָקַחַת אֶת - דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.   כִּי תַעֲבֹד אֶת - הָאֲדָמָה, לֹא - תֹסֵף תֵּת - כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ "

הקללה של כנען היא על האדם ולא על הארץ. כנען וילדיו חתי, יבוסי, אמורי, גרגשי, חוי, ישבו בארץ כנען.

כלומר מבחינה גנטית הכנענים החיתים היבוסים האמורים הגירגשי החיוי והערקי, מקוללים לכל הדורות.

זאת יודעים גם אברהם וגם יצחק, שלכנענים יש גן לא טוב גן מקולל. לכן הם לוקחים נשים מחרן.

בפרשה זו יהודה מתחתן עם כנענית (לא נאמר האם יעקב התערב):

"  וַיַּרְא - שָׁם יְהוּדָה בַּת - אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ; וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.    וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת - שְׁמוֹ, עֵר.    וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת - שְׁמוֹ, אוֹנָן.    וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת - שְׁמוֹ שֵׁלָה "

עונשו של יהודה מנשואיו לכנענית: מות אישתו ומות שני בניו.

לא ידוע מה עתידו של שלה.

2. בבראשית כתוב: "וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל - יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ , רַק רַע כָּל - הַיּוֹם. וַיָּרַח יְהוָה, אֶת - רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל - לִבּוֹ לֹא - אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת - הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו "

במילון הגדרת יצר = " כלל האנרגיות שבאדם כולל מין שאין האדם יכול להשתלט עליהם ".

בסיפור תמר ישנם שני מקרים בשימוש זה.

1. " וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת - שְׁמוֹ, אוֹנָן וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם - בָּא אֶל - אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן - זֶרַע, לְאָחִיו. " מהשם אונן הומצאה המילה אוננות. פעולה מינית, יצרית מאוד.

1. " וַיִּרְבּוּ, הַיָּמִים, וַתָּמָת, בַּת - שׁוּעַ אֵשֶׁת - יְהוּדָה וַיֻּגַּד לְתָמָר, לֵאמֹר:  הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה, לָגֹז צֹאנוֹ.    וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֲשֶׁר עַל - דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה:  כִּי רָאֲתָה, כִּי - גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא, לֹא - נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה.    וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה , וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה: כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ.    וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל - הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה - נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ, כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא " אשתו של יהודה מתה. יצרו המיני גובר עליו ושוכב עם תמר מחופשת לזונה.

3. הולדת פרץ (מצאצאיו נולד דוד המלך והמשיח לעתיד).

לכאורה, כל מי שקורא את הפרשה וחושב שמנקודה זו מתחילה משפחת דוד, הוא טועה !!

  " וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ, וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו, וַתֹּאמֶר, מַה - פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, פָּרֶץ.    ל   וְאַחַר יָצָא אָחִיו, אֲשֶׁר עַל - יָדוֹ הַשָּׁנִי; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, זָרַח. "  

מגילת רות "   וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת - חֶצְרוֹן.    וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת - רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת - עַמִּינָדָב.     וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת - נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת - שַׂלְמָה.    וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת - בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת - עוֹבֵד.    וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת - יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת - דָּוִד.

להלן עובדות חדשות . אסטרטגיה אלוהית לגבי דוד .

דוד המלך מתוכנן כבר בספר בראשית. ראה מילים מודגשות שיופיעו בספר נביאים בהקשר לדוד.

בראשית " וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ, אֶת - עִירָד, וְעִירָד, יָלַד אֶת - מְחוּיָאֵל; וּמְחִיָּיאֵל, יָלַד אֶת - מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל, יָלַד אֶת - לָמֶךְ.  , וַיִּקַּח - לוֹ לֶמֶךְ, שְׁתֵּי נָשִׁים:  שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה.  , וַתֵּלֶד עָדָה, אֶת - יָבָל:  הוּא הָיָה אֲבִי , יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה , וְשֵׁם אָחִיו, יוּבָל:  הוּא הָיָה אֲבִי , כָּל - תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב."

בראשית " וַיִּרְאוּ בְנֵי - הָאֱלֹהִים אֶת - בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.  ו , ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא - יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.  ו , ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ , בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי - כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵיהָאֱלֹהִים אֶל - בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם :  הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם".

בראשית יט37: "וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם"

בראשית כב20-21: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם"

בראשית יט38: "וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם"

בספר נביאים מסופר על דוד עם מילים מספר בראשית .

בספר שמואל כתוב :

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל - יִשַׁי, הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים, וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן, וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל - יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא - נָסֹב עַד - בֹּאוֹ פֹה.    וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם - יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי;  וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ, כִּי - זֶה הוּא.    וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת - קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, וַתִּצְלַח רוּחַ - יְהוָה אֶל - דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה; וַיָּקָם שְׁמוּאֵל, וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה.    וְרוּחַ יְהוָה סָרָה, מֵעִם שָׁאוּל; וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ - רָעָה, מֵאֵת יְהוָה.    וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי - שָׁאוּל, אֵלָיו:  הִנֵּה - נָא רוּחַ - אֱלֹהִים רָעָה, מְבַעִתֶּךָ.    יֹאמַר - נָא אֲדֹנֵנוּ, עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ -- יְבַקְשׁוּ, אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר; וְהָיָה, בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ - אֱלֹהִים רָעָה -- וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְטוֹב לָךְ.  { פ }

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, אֶל - עֲבָדָיו:  רְאוּ - נָא לִי, אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן, וַהֲבִיאוֹתֶם, אֵלָי.    וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר; וַיהוָה, עִמּוֹ.  וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים, אֶל - יִשָׁי; וַיֹּאמֶר, שִׁלְחָה אֵלַי אֶת - דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן.    וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם, וְנֹאד יַיִן, וּגְדִי עִזִּים, אֶחָד; וַיִּשְׁלַח בְּיַד - דָּוִד בְּנוֹ, אֶל - שָׁאוּל.    וַיָּבֹא דָוִד אֶל - שָׁאוּל, וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו; וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד, וַיְהִי - לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים.    וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל, אֶל - יִשַׁי לֵאמֹר:  יַעֲמָד - נָא דָוִד לְפָנַי, כִּי - מָצָא חֵן בְּעֵינָי.    וְהָיָה, בִּהְיוֹת רוּחַ - אֱלֹהִים אֶל - שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת - הַכִּנּוֹר, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ; וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.

ספר שמואל

וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ, אֶלֶף וּשְׁבַע - מֵאוֹת פָּרָשִׁים, וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, אִישׁ רַגְלִי; וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת - כָּל - הָרֶכֶב, וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב, וַתָּבֹא, אֲרַם דַּמֶּשֶׂק, לַעְזֹר, לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה ; וַיַּךְ דָּוִד בַּאֲרָם, עֶשְׂרִים - וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ. 

גַּם - אֹתָם, הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַיהוָה, עִם - הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ, מִכָּל - הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ.  מֵאֲרָם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן, וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק, וּמִשְּׁלַל הֲדַדְעֶזֶר בֶּן - רְחֹב, מֶלֶךְ צוֹבָה.

לסיכום.

1. אין הרבה מה להוסיף לגבי דוד. הוא למעשה מלך המשיח. אבל!!!

להדגיש את האנושיות של דוד, מסופר הסיפור על בת שבע, להדגיש את יצר האדם.

2. יש לשים שגם ליעקב יש תכונות לא מושלמות: אהבתו לרחל מודגשת בחלוקת השבט לפני פגישתו עם עשו, וכל השבט מפנים זאת לרעה.

3. בפרשה וישלח כתוב בראשית פרק לה: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל - יַעֲקֹב, קוּם עֲלֵה בֵית - אֵל וְשֶׁב - שָׁם; וַעֲשֵׂה - שָׁם מִזְבֵּחַ -- לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ, בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ.   וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל - בֵּיתוֹ, וְאֶל כָּל - אֲשֶׁר עִמּוֹ:  הָסִרוּ אֶת - אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ, וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם.    וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה, בֵּית - אֵל; וְאֶעֱשֶׂה - שָּׁם מִזְבֵּחַ, לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, וַיְהִי עִמָּדִי, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי.    וַיִּתְּנוּ אֶל - יַעֲקֹב, אֵת כָּל - אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת - הַנְּזָמִים, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב, תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם - שְׁכֶם.    וַיִּסָּעוּ; וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים, עַל - הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם, וְלֹא רָדְפוּ, אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב.

זהו טכס לאיחוד בני ישראל ומעבר לאמונה באלוהים, מקביל לטכס מתן תורה לעם ישראל.

נספח - פרוש המילה יצר

בראשית ""   וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל - יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל - הַיּוֹם ". 

" וַיָּרַח יְהוָה, אֶת - רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל - לִבּוֹ לֹא - אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת - הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו."

להלן פרושים של המילה " יצר "

מתוך לקסיקון לועזי - עברי שימושי פרולוג מוציאים לאור

ליבידו = יצר המין. בפסיכואנליזה = כלל האנרגיות הנפשיות באדם.

מילון לועזי עברי המורחב הוצאת אמיחי

ליבידו = תשוקה, תאוה, חימוד. בפסיכואנליזה = תאוות המין יצר המין. לפי הפסיכולוג קארל גוסטב יונג = כלל האנרגיה שבאדם, על

. כל ביטוייה כולל היצר המיני

מילון ספיר עברי - עברי הוצאת הד ארצי.

יצר = דחף פנימי כלשהו, תשוקה, כיסופים, רצון שאין אדם יכול להשתלט עליו. ליבידו = יצר המין.

סיכום משותף לכל המילונים.

יצר = ליבידו = כלל האנרגיות שבאדם כולל מין שאין האדם יכול להשתלט עליהם.