קוד: פרשת שמות - דמותנו וצלמנו בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: ראובן זילברמן
אל:
בראשית דמותנו וצלמנו / ראובן זילברמן
" נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ "
” וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת - הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ ":
המילה צֶלֶם נגזרת מהמילה צל. ראה פרוש מלון ספיר.
צֶלֶם:1. חושך, צל 2. דמות צורה 3. צלם אלוהים, השתקפות דמות האלוהים באדם.
צל נוצר רק כאשר יש אור המוקרן על משהוא. הצל הוא שחור אינו מביעה מאומה רק את הצורה החיצונית של הגוף קו גוף בלבד, קווי קונטור, (קו המתווה את הגבול של הצורה). כאשר האור כבה הצל נעלם.
דמות = ראי, מראה, שימושים רבים, הנפוץ שבהם הוא השתקפות דמות האדם המתבונן בה,
במראה ניתן לראות שיקוף של חומר, אחד לאחד עם צבעים. זו רק השתקפות ללא שום תכונות. כאשר האור נכבה גם הדמות נעלמת.
כך האדם על פני האדמה ביחס לבריאה. הוא צל ודמות בלבד. הוא זמני.
בר חלוף. הבל הבלים.
לעומת היצירה האלוקית היא רוחנית ואין סופית.
בספר יהושע א 8 כתוב.
לֹא - יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, כְּכָל - הַכָּתוּב בּוֹ: כִּי - אָז תַּצְלִיחַ אֶת - דְּרָכֶךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל. הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל - תַּעֲרֹץ וְאַל - תֵּחָת: כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ.
מתוך קריאה והגות עמוקה בתורה. הבחנתי שמלבד המילה תורה = הוראה.
מראה לנו אלוהים באופן עקבי וסיסתמטי. את גדלותו לעומת קטנטתנו.
בכל פרשה או חיבור מס ' פרשות או פרשות קודמות. אנו מקבלים נושא.
הנושא תמיד יהיה משהוא מקשר בין המערכת האלוקית הגבוהה לבין האדם האפסי הקטן. תמיד גדול מול קטן. זאת ע " י דוגמאות של אנשים, דמויות, סיפורים תכונות אסטרטגיה, תכנון ועוד הרבה דומאות.
דף זה תמיד יצורף להסבר לכל פרשה מדוברת.
--------------
ב"ה יט טבט תשעג 1.1.2013
פרשת שמות / ראובן זילברמן
כפי שכתבתי בנושא דמותנו וצלמנו, כל פרשה נכתבת עם רעיון בנושא דמותנו וצלמנו.
בפרשה זו מופיעות ארבע דמויות שלא נבחרו במקרה, מחוברות אחת לשניה. משה, אהרון, מרים, ציפורה. תכנון אלוהי עמוק.
הפרשה מראה לנו דמויות ברמות אלוהית רוחנית מול דמויות אנושיות גשמיות.
על מנת להכנס לנושא יש להכיר את התורה לעומק . לאחר קריאה חוזרת של כל פרשה במשך שנים על מנת לחבר כמו פאזל את הרעיונות שבכל פרשה.
פרשה זו נסמכת על רמזים של התורה. לפני ואחרי הפרשה.
א. רמז ראשון נושא בבל. בראשית פרק יא " הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם -- אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל - פְּנֵי כָל - הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. ט עַל - כֵּן קָרָא שְׁמָהּ , בָּבֶל , כִּי - שָׁם בָּלַל יְהוָה , שְׂפַת כָּל - הָאָרֶץ ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה , עַל - פְּנֵי כָּל - הָאָרֶץ ".
ב. רמז שני הנושא גרשום. גרשום מופיעה פעמיים עם הסבר שמו. שמות פרק ב " וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת - הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת - צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה. וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת - שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם : כִּי אָמַר -- גֵּר הָיִיתִי , בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה . "
שמות פרק יח " וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת - צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה -- אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ: אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד , גֵּרְשֹׁם -- כִּי אָמַר , גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר -- כִּי - אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ -- אֶל - מֹשֶׁה: אֶל - הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר - הוּא חֹנֶה שָׁם -- הַר הָאֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר, אֶל - מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ -- וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ.
התשובות לרמזים בהמשך.
משה נבחר על ידי אלוהים להנהיג את עם ישראל. הדבר ברור כבר מלכתחילה לאורך כל התורה. כלומר דמות רוחנית ומנהיג פוליטי. "וְלֹא - קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל - פָּנִים "
בפרשה מסופר שמשה כבד לשון " כִּי כְבַד - פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי." " הֵן בְּנֵי - יִשְׂרָאֵל, לֹא - שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם "
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות משה יודע לדבר מעל חמש שפות (פתרון רמז ראשון) משה נולד עברי, בת פרעה מצאה אותו והעבירה אותו אל אימו שיגדל כילד. לאחר מכן עובר לגדול בבית פרעה עד לבגרותו. לאחר מכן בורח למדיין ומתחתן עם ציפורה. משה מדבר עם אלוהים.
כלומר משה יודע עברית, מצרית, מדיניית, ושפת אלוהים. בהמשך התורה מסופר על עמים שהיו במגע עם בני ישראל. משה כמנהיג יודע גם את שפתם. משה רב שפות." וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל - סִיחֹן מֶלֶךְ - הָאֱמֹרִי לֵאמֹר. אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם -- לֹא נִשְׁתֶּה "
איך יתכן להסביר סתירה בין כבד לשון ושליטה בשפות? התשובה : יכולתו היא בהתערבות אלוהית.
אהרון הוא דמות גשמית ברורה ללא עוררין.
1. אלוהים שם את אהרון שידבר בשמו של משה " פה למשה ".
" וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי - יָדַעְתִּי, כִּי - דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה - הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, וְשַׂמְתָּ אֶת -
הַדְּבָרִים בְּפִיו; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִם - פִּיךָ וְעִם - פִּיהוּ, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. "
2. גם במעשה העגל אהרון הוא המבצע. נא לשים לב למילות פועל ביצוע.
שמות לב " וַיַּרְא הָעָם, כִּי - בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן - הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל - אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה - לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ -- כִּי - זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה - הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן , פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל - הָעָם, אֶת - נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל - אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם , וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט , וַיַּעֲשֵׂהוּ , עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ -- אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר. וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק."
3. אהרון ומרים מרכלים על משה בענין הכושית. רכילות הוא מעשה גשמי אנושי בודאי.
" ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח, כי אישה כושית לקח ".
בפרשה מסופר על תחילת שעבוד עם ישראל ב מצרים ועל שנות חייו הראשונות של משה ובחירתו להנהגה. מפגש משה עם אלוהים והפקודה שהוא מקבל מאלוהים להתמודד מול בני ישראל ומול פרעה.
בתוך הפרשה ישנו משפט סתמי מאוד קצר.
" וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת - עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן - דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת."
כביכול משפט סתמי, בלי קשר מיוחד לפרשה.
התבוננות וחקירה מעמיקה מביאה אותי למסקנה, שהמשפט נועד להראות לנו מי זו ציפורה.
ציפורה בתו של יתרו כהן מדין באה ממשפחת אצולה מהעליתה ומורמת מעם.
אין זה מקרה שציפורה התחתנה עם משה.
וכאן פרוש רמז שני. נולדו להם ילדים, ומוזכר רק גרשום הבן הבכור, על מנת להדגיש לנו שציפורה קיימה יחסי אישות עם בעלה, כלומר ראתה את משה במערומיו, וידעה שהוא נימול.
סביר להניח שלפני לכתם לפרעה, משה שוחח איתה על מפגשו עם אלוהים ומהי מטרת הליכתו לפרעה.
ציפורה אשה איטלגנטית עם אינטליגנציה ריגשית מאד גבוהה ויכולת ניתוח פסיכולוגית ורגשית מיהו משה בעלה.
במפגש עם המלאך, שרצה להרוג את משה, ציפורה מבינה מיד שמשה חייב להיות מושלם וטהור.
היא הבינה שבנם לא נימול. היא מיד כרתה את ערלת בנה, ובכך הצילה את משה ומשפחתה.
יש לציין שמשה נולד עברי, בילדותו עשו לו ברית מילה. משה בילדותו ובחרותו לא נחשף לציווים של בני ישראל, מאחר וגדל בבית פרעה. לכן בנו לא עבר מילה. את הציווים הוא קיבל במעמד הר סיני.
ציפורה דמות רוחנית ואיטליגנטית.
מרים אחות משה בהשוואה לציפורה, היא דמות מאוד אמוציונלית דמות גשמית ואנושית.
להלן העובדות.
1. מרים שומרת על התיבה ועל משה. " וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה - יֵּעָשֶׂה לוֹ. "
2. מרים עלמה פרוש במילון בחורה צעירה, נערה." וַתֹּאמֶר - לָהּ בַּת - פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ , הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת - אֵם הַיָּלֶד."
3. מרים שרה רוקדת ומנגנת לאחר חצית ים סוף " וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת - הַתֹּף - בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל -
הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם : שִׁירוּ לַיהוָה כִּי - גָאֹה גָּאָה, "
4. מרים רכלנית " ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח, כי אישה כושית לקח ".
כעונש על רכילות מקבלת מאלוהים צרעת. " וַיִּחַר - אַף יְהוָה בָּם , וַיֵּלַךְ . , וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל,
וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל - מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.
אין יותר מה להוסיף על ציפורה. העובדות מדברות בעד עצמם.