מהות הנושא: כבכול שנה עת הגיע חול המועד, אנו עדים לתופעה של אנשים לא מגולחים למרות שבכל ימות השנה הם כן מתגלחים.   השאלה הנשאלת, מהו מקור הדין? והאם אכן מותר או אסור להתגלח בחול המועד?

הערה: כל האמור כאן, כמו בכל הספר כולו,   הוא רק לצורך בירור הנושא ואין לו משמעות הלכתית.

מקור הדין:

במשנה במסכת מועד קטן (יג:) נאמר:

"ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין והמנודה שהתירו לו חכמים וכן מי שנשאל לחכם והותר והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו..."

מסביר התוספות (ד"ה "והיוצא"):

אנשים אלו, כגון שבויים או אסורים, שהשתחררו מבית מעצרם בחול המועד, למרות שלא התגלחו טרם המועד, מותר להם להתגלח בחול המועד, שהרי "מוכחא מילתא" שלא יכלו להתגלח קודם המועד, משום ששהו במעצר ושם בודאי לא הניחו להם להתגלח ואפילו אם הניחו להם, הם אינם מעונינים להתגלח בשביה או בבית האסורים ולכן להם מותר להתגלח בחול המועד, למרות שלא התגלחו בערב החג.

שואלת הגמרא :   "ושאר בני האדם, מאי טעמא אסורין"? כלומר, מדוע לאנשים אחרים אנו אוסרים גילוח בחול המועד?

עונה הגמרא (שם): "כדי שלא יכנסו לרגל כשהם מנוולים…"

הסבר הגמרא : חכמים חששו שאם נתיר להתגלח בחול המועד, ידחו אנשים את הגילוח לחול המועד ויכנסו לחג עצמו בלתי מגולחין או כלשון הגמרא -   "מנוולין". הסיבה לחשש זה נבעה מהעובדה, שבזמן התלמוד, אנשים עבדו   ממש עד ערב חג ואילו במועד עצמו שבתו ממלאכה והיות ופעולת הגילוח באותה תקופה היתה מורכבת יותר מכפי שהיא היום, חששו חז"ל שאנשים יכנסו לחג בלתי מגולחים (מנוולים) וידחו את הגילוח לחול המועד שאז זמנם בידם, מאחר ואינם עובדים. מכאן שאיסור חז"ל על הגילוח בחול המועד נועד לכאורה "להכריח" את האנשים להיכנס לחג כשהם מגולחין.   כלומר, האיסור הוא מעין קנס. עובדה היא                      שהגילוח עצמו מותר בחול המועד, לאלו שמוכחא מילתא שלא יכלו להתגלח קודם החג. מכאן שהאיסור אינו בפעולה עצמה, אלא משתמשים בו כ-"שוט" כנגד אלו שלא מתגלחים בערב חג.

מסקנת ביניים:

היות ובזמננו הגילוח הוא עניין יום יומי פשוט ואינו צורך זמן רב, ברור שאנשים המתגלחים כל השנה, "ימצאו את הזמן"   ויתגלחו קודם כניסת החג ובודאי שאין שום סברא הגיונית להניח שזה לא יהיה כך, לכן לכאורה אין צורך ב- "קנס" שיאסור את הגילוח בחול המועד בכדי להכריח את האדם שיתגלח בערב החג.

בהקשר זה יש להעיר שרש"י על הרי"ף (שם) מגדיר את הגילוח כ"שמחה הוא לאדם" והרי בחג יש דין של   "ושמחת".

וכן אומרים התוספות והריטב"א (על אתר) – "שהגילוח הוא מעין תיקון הגוף והוא כצורך אוכל נפש"

שאלת איסור מלאכה במועד

שמא נאמר שהאיסור על גילוח הזקן בחול המועד נובע מאיסור מלאכה מדרבנן בחול המועד?

אלא שכבר נפסק שאין כאן איסור מלאכה אפילו מדרבנן, מאחר וגילוח אינו נחשב למלאכת מחשבת הדורשת אומנות כמו תספורת (זו הסיבה שאין מסתפרים במועד), אלא היות וכל אדם מגלח לעצמו – מכאן ראיה שהגילוח אינו אומנות ולכן אינו בגדר מלאכת מחשבת-   ולכן אינו אסור מטעם זה.

דעת רבנו תם

הטור (אור"ח סימן תקל"א) מביא את דברי רבנו תם:

"…ורבנו תם פירש כיון שזה הטעם (בכדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין), הרי אם כבר גילח קודם המועד (בערב החג למשל), מותר לגלח במועד..."

הקושיא על הטור ורבנו תם :  

אם אכן זו כוונת הגמרא, שאם גילח קודם חול המועד מותר לו לגלח במועד, מדוע לא מנתה המשנה ב- "ואלו מותרין" גם את אלו שגילחו קודם המועד?

שאלה "חזקה" זו הטרידה רבים מהאחרונים שהרבו לחלוק על רבנו תם.

תירוץ שו"ת עולת שמואל: (אור"ח סימן ע"ה)

מהמשך הגמרא נובע שלא כל מה שמנתה המשנה מותר ואילו כל השאר אסור, שהרי בהמשך הגמרא מסתפקת לגבי אומן שהיה טרוד במלאכתו ולא הספיק להתגלח ערב החג- והרי הוא למעשה בחזקת אנוס, הגמרא מסתפקת אם מותר לו להתגלח במועד ונשארת בתיקו. לכאורה, היה על הגמרא לומר שהיות ומקרה זה לא מופיע ברשימת "ואלו מותרין" הרי שהוא אסור, אבל הגמרא לא עונה כך ונשארת "בתיקו". מכאן ראיה לדברי ה"עולת שמואל" שלא ניתן לומר שכל אלו שנמנו במשנה מותרים והשאר אסורין, אלא יש עוד מותרים וביניהם אלו שגילחו קודם החג, שמותר להם להתגלח במועד.

תירוץ נוסף : ניתן לתרץ בפשטות שהמשנה מנתה רק את אלו, שלמרות שלא התגלחו ערב חג – "לא קונסים" אותם ומותר להם להתגלח בחול המועד, אבל אם התגלחו קודם החג אז ודאי שאין בעיה ואין סיבה "לקנוס" אותם ומותר להם להתגלח במועד. ניתן לומר שמקרים אלו המשנה לא מנתה כי הם פשוטים ואין בהם כל חידוש.

וכן רבים המתירים ובראשם:

"הנודע ביהודה" (אור"ח ס' י"ג), מתיר להתגלח בחול המועד.

ובדורנו : הרב משה פיינשטיין, בספרו אגרות משה (אור"ח ס' קס"ג) פוסק:

"…ובמדינה שהכל מסתפרין בערב חג, אין שייך חשש זה שמא יבואו לידי ניוול ולכן יש להתיר לכ"ע...".

שאלת מראית עין  על ה"נודע ביהודה"

הנודע ביהודה נשאל: הרי יש מקום לאסור מטעם "מראית עין", כמו למשל בעל אבדה שהיה עסוק באבדתו ולא הספיק להתגלח בערב חג – בכל זאת קונסים אותו ולא יוכל להתגלח בחול המועד, מפני "מראית עין", כי לא ידוע שהיה אנוס, שהרי אין כאן מקרה של "מוכחא מילתא" כמו שיש אצל שבוי או אסיר המשתחררים שאז יש לדבר "קול" וכולם יודעים ושומעים עליהם. אותו הדין נאמר גם לגבי אלו שהתגלחו קודם החג -   שהרי לא ידוע אם התגלחו קודם המועד ולכן אולי יש מקום לאסור מפני "מראית עין".

תשובת ה"נודע ביהודה":

בימינו אין לחשוש מכך מאחר והמתגלח לא משאיר בד"כ שום שיער זקן ולכן גם אחרי החג "מוכחא מילתא" שהתגלח קודם החג ומכאן שאין חשש של "מראית עין", מה שהיה שונה בזמן התלמוד שהגילוח היה חלקי ואחר יום או יומיים כבר לא ניתן היה לדעת אם התגלח ערב החג או לא ובמקרה כזה אכן קיימת בעיית "מראית עין" ולכן בזמנו אסרו על גילוח בחול המועד.

דעת הריטב"א בנושא רחיצה בחול המועד: (מועד קטן, שם)

ברחיצה לא אומרים שאסורה רחיצה בחול המועד שמא יכנס לחג כשהוא מנוול (לא רחוץ), מפני שרחיצה היא מעשה יום יומי. אולי ניתן ללמוד מכך גם לגבי גילוח בזמננו, שהרי כמו שרחיצה זה עניין פשוט ויום יומי, כך גילוח בימינו הוא עניין פשוט ויום יומי ואין חשש שלא יהיה לו זמן להתגלח ערב חג, לכן יש סברא להתיר גילוח בחול המועד.

אבל ישנם גם רבים האוסרים (נביא רק שניים ומהבולטים שבהם):

החת"ם סופר (אור"ח סימן קנ"ד) – אוסר באופו חריף במיוחד על גילוח בחול המועד. הוא מתבטא שאם יותר הגילוח "נפיק מיניה חורבא" (יצא מכך חורבן). הסיבה שהחת"ם סופר רואה זאת בחומרא חריפה שכזו היא, מפני שהוא חושש שאם יתירו לגלח במועד למי שגילח ערב החג, הרי שיבואו להתיר גם למי שלא גילח ערב החג ונמצא שמבטלים דברי גמרא מפורשים.

החיד"א: גם הוא אוסר. לדעת החיד"א אם נתיר גילוח בחול המועד נבוא גם בסופו של דבר להתיר   גילוח בשבת.

על כך מקשים רבים, וכי מי שרוצה לחלל שבת זקוק להיתר של גילוח בחול המועד?

בכל אופן, האיסור של החת"ם סופר גרם לעוד פוסקים רבים להתנגד לגילוח בחול המועד.

לסיכום:

מתוך הדברים שביררנו כאן, נראה לעניות דעתי לומר שלאלו המתגלחים בכל ימות השנה ובודאי בערב החג, יש להם על מי לסמוך בבואם להתגלח בחול המועד. יתר על כן, דווקא לאלו המתגלחים בכל ימות השנה ואינם מתגלחים בחג   ובמועד קשה, שהרי בדורנו הגילוח הפך להיות אקט פשוט ופעוט ואם אדם התגלח ערב החג לא נראה לעניות דעתי שכוונת הגמרא הייתה לאסור בנתונים הללו את הגילוח בחול המועד שהרי הוא נראה כאבל, במקום שחייבים בו בשמחת יום טוב.