קוד: תפילין בחול המועד בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: ד"ר מנחם צוקר
אל: ספר "שיעורים"
הגדרת חול המועד
: הימים בתוך המועדים,
שקדושתם קלה מקדושת יום-טוב .
הימים שבין ראשון ושביעי של פסח ובין ראשון ושמיני של חג הסוכות, נקראים חולו של מועד או חול המועד או מועד.
הגמרא במסכת חגיגה (דף יח, עמוד א), קוראת לחול המועד קודש ,היא לומדת זאת מהנאמר "...אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש …" פרשת אמר (פרק כ"ג, פסוק ב),
כלומר המועד הוא "קודש".
אבל, יש הסוברים שהיות ואיסור מלאכה בחול המועד הוא רק מדרבנן, מכאן שקדושת חול המועד היא פחות מקדושת יום- טוב ואילו הלימוד שהבאנו מהפסוק הוא רק דרש ואינו אלא אסמכתא בעלמא והא ראיה שבהבדלה בשבת בחול המועד, אומרים: "המבדיל בין קודש לחול". וכן נוהגים!
ישנם שלשה סוגי מלאכות המותרים ביום טוב:
(א) דבר האבד , שאם לא נטפל בו בחול המועד, יגרם נזק
כספי בלתי הפיך.
(ב) הכנה לצורך יום-טוב .
(ג ) לצורכי הרבים . כגון קלקול במערכת המים של ישוב שלם וכל מה שהוא רשות הציבור מותר.
בנושא זה ישנה מחלוקת תנאים:
ר' ישמעאל אומר : נאמר "...ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת תהיה לכם...", מה שביעי עצור (אסור) ממלאכה, אף כל ששת ימים עצורים ממלאכה. אולי נאמר שכמו ששביעי עצור
בכל מלאכה גם כל ששת הימים עצורים
בכל מלאכה? ת"ל: וביום
ה שביעי - ה' יתרה מכאן שרק היום השביעי עצור מכל מלאכה ואין שאר ששת הימים עצורים
מכל מלאכה.
ר' יוסי הגלילי לומד : היות ולגבי יו"ט נאמר "...כל מלאכת עבודה לא תעשו…" - לימד על חולו של מועד שאסור במלאכה.
על כל פנים כולם מסכימים שהכוח בידי חכמים לקבוע איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת בחול המועד, שהרי נאמר "...אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש...", "אשר תקראו אותם" – אתם קוראים אותם! מכאן שבית הדין יכול להחליט בנושא המועדים וכל הקשור בכך.
אירוסין ונישואין בחול המועד
אין נושאים נשים בחול המועד ואין מיבמים בחול המועד,
מפני ששימחה היא לו .
משנה מועד קטן (פרק ח', משנה ב'), מהי הסיבה לכך?
נביא שלש סיבות עיקריות:
ישנה מצוות שימחת יום טוב בחול המועד, לומדים זאת במסכת סוכה (דף מח,עמוד א) בחג הסוכות נאמר "...חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים...". וסמוך לו "...ושמחת בחגך..." ספר דברים (פרק טז', פסוקים יג'-יד') ונאמר "...ושמחתם לפני ה' שבעת ימים..." ספר ויקרא (פרק כג', פסוק מו) והוא הדין בפסח.
מהיקשים אלו לומדים חז"ל שצריך אדם להיות שמח בימים שנקראים חג
ואף חול המועד נקרא חג ! שנאמר "...חג שבעת ימים..." ספר במדבר (פרק כח', פסוק יז'). כך לומד השיטה מקובצת, שכל שבעת הימים הם בכלל חג - לצורך
שימחת יום טוב. (מופיע בתשובה לשאלה שהופנתה אליו) שאין חילוק לצורך עניין זה בין חול המועד פסח לסוכות.
וכן אומר בעל הלכות גדולות: שהרי הוקשו כל המועדות זה לזה , שנאמר "...אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש...". כולם נקראים מועדי ה'.
במה מקדשו ? במאכל, במשתה ובלבוש
והמבזה את המועדות - אין לו חלק בעולם הבא. ראה אבות (פרק ג', משנה א').
ויש שאמרו "מקראי קודש" - הוא רק לעניין הקרבת קורבנות בחול המועד.
בעל המאור הוא מהבודדים שחולקים ואומרים: שהשמחה בחול המועד, היא רשות.
בדין הנחת תפילין :
ככלל: אין מניחים תפילין בחול המועד! אלא שכפי שנראה בהמשך- עניין זה אינו פשוט כלל ועיקר.
ישנם שלשה זמנים בהם אין מניחים תפילין:
שהרי תפילין הם מצות עשה שהזמן גרמא.
ישנה גמרא מפורסמת הדנה בנושא זה במסכת עירובין (דף צו, עמוד א) מחלוקת ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי:
ר' יוסי הגלילי :
"אין מניחין תפילין לא בלילה, לא בשבתות ולא בימים טובים דתניא "...ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה…" שמות (פרק יג, פסוק י') ימים ולא לילות, מימים - ולא כל ימים פרט לשבתות ולימים טובים ".
ר' עקיבא :
לא נאמרה "החוקה" הזו (הלימוד של ר' יוסי הגלילי) אלא לפסח ! ולכן הלימוד של רבי עקיבא שונה!
נאמר "...והיה לך לאות על ידך...", שמות (פרק יג, פסוק ט), יצאו אלו שאינן צריכים אות – מפני שהם עצמם אות, כגון שבתות וימים טובים. ראה מסכת מנחות (פרק לד, דף ב). לכן לשיטת רבי עקיבא: אין מניחין תפילין בשבתות וימים טובים, שהרי הם עצמם אות, אבל לילה אינו אות ולכן מניחין תפילין בלילה .
שאלה : ניתן לקבל ששבת היא אות - שהרי נאמר "...כי
אות היא ביני וביניכם...", אבל היכן נאמר שיום טוב הוא
אות?
תשובה : גם יו"ט נקרא שבת - שהרי על פסח נאמר "...וספרתם לכם ממחרת השבת ..." ומדובר על פסח הקרוי כאן "שבת", מכאן שכל יו"ט קרוי גם בשם שבת.
מהם האותות של כל חג
?
פסח - האות הוא החמץ שאסור בפסח, ומאידך המצה המזכירה את יציאת מצרים.
סוכות - האות היא הסוכה - שוב זכר ליציאת מצרים.
שבועות - האות הוא קורבן היום המיוחד לשבועות וכן לשאר החגים, ויש אומרים לימוד התורה בלילה, האופייני במיוחד לחג השבועות – זכר לקבלת התורה מסיני.
השאלה לגבי ראש חודש :
אם "אות" נקבע על פי קורבן היום? הרי גם בראש חודש יש קורבן היום ואם- כן גם בראש חודש לא נניח תפילין, שהרי ראש חודש הוא "אות"?
תשובה: מה שקובע הוא אם יש אות המיוחד ליום, או איסור מלאכה ואין אנו מסתמכים על קורבן היום.
יוצא אם כן, שמה שיכול לייחד את חול המועד – הוא רק אם נניח שיש איסור מלאכה בחול המועד וזהו "האות" במקום תפילין!!
אם כך רק לאלה שאינם עובדים בחול המועד יהיה מותר לא להניח תפילין, אבל לאלו שכן עובדים בחול המועד אפילו באופן חלקי, הרי הם יצטרכו להניח תפילין גם בחול המועד.
ואכן: הרשב"א ו הבית יוסף : האוסרים עשיית מלאכה בחול המועד, הם אלו הפוטרים מתפילין.
אבל לעובדים בחול המועד ועוברים על איסור דרבנן, או אף לסוברים שאין איסור בעשיית מלאכה בחול המועד (אם כי לכולי עלמא רצוי לא לעבוד), מי התיר להם לא להניח תפילין ?
*לדוגמא: אלו שבחול המועד כותבים לצורכי עבודה ומקבלים שכר על כך, או לאלו המתאמצים מאוד, נניח במסעות בני-עקיבא הנערכים בחול המועד, האם אין סברה לומר שמחובתם גם להניח תפילין?
העובדה שמרבית הציבור הדתי בארץ ישראל אינו מניח תפילין בחול המועד למרות שהוא מבצע מלאכה קשה או משתכר ממון מעבודתו. זהו מצב תמוה שהרי תפילין הם מדאורייתא!!
ואם תקשה: שבאותו היגיון נחייב גם את העושים מלאכה בשבת להניח תפילין? יש לומר שהאות של שבת "חזק" וגם אם יחיד לא קיים אותו עדיין שבת היא שבת! אבל בחול המועד שהרבה מאוד מלאכות הותרו בו ונשאר רק "מעט" המבדיל בין הקודש לחול, הרי מי שעובד כרגיל בחול המועד, הוא בזאת הופך את חול המועד לחול ואם כן שיניח גם תפילין כמו בחול?
ובודאי שאין לנזוף באותם צעירים המגיעים לבית הכנסת בחול המועד ותפילין בידם (מכוח ההרגל), שהרי הם עדיין זוכרים את חשיבות הנחת התפילין בכל יום.
חשוב לציין שאי הנחת תפילין בשבתות ובימים טובים זהו חידוש גדול , שהרי הגמרא מתחבטת בשאלה מדוע אין אנו מניחים תפילין בשבתות וימים טובים, ועוד, זכורים דברי הגמרא על "קרקפתא דלא מניח תפילין אפילו יום אחד הרי הוא מבחינת פושעי ישראל בגופו" דבר חמור שכזה נאמר רק על תפילין , אם כן לאלו העושים את חולו של מועד – לחול, מדוע שלא יניחו תפילין?
ואם תרצה לומר שכשם שאין מברכים על אכילת טריפה, כך אין לאפשר הנחת תפילין שבאה כתוצאה מעבירה של איסור מלאכה בחול המועד, אין הדבר כך, שהרי מתי אנו אומרים מצווה הבאה בעבירה רק אם המצווה היא בגוף העבירה, אבל במקרה שלנו העושה מלאכה בחול המועד, חילן את המועד – והודיע בשער בת רבים שעבורו חול המועד – חול! הנחת התפילין היא לא תוצאה של מעשהו, היא לא מעשה הקשור לגוף העבירה, אם כן שיתחייב בתפילין?
יש האומרים אם רוצים לצאת ידי חובת כל הדעות : יניח ולא יברך (בחול המועד) מפני שאז ניכר שמניח מצד הספק ! שהרי ביום חול רגיל מניח ומברך , ואילו ביום-טוב ובשבת אינו מניח ואינו מברך ואילו בחול המועד יניח ולא יברך .
והביאו כדוגמא את מצות הישיבה בסוכה ביום השמיני של חול המועד סוכות, שהכריעו שיש לשבת בלא ברכת "לשבת סוכה" אבל אוכל שם כרגיל ובכך יש סימן שישיבתו בסוכה היא משום ספיקא ואין בה משום בל-תוסיף !
אבל כאמור אנו לא נוהגים כן ולא נהירא לי.