פורים ואחדות ישראל

האחדות והפרוד

"שבת זכור" ופורים שלאחריו, קשורים בקשר הדוק וידוע. קשר היוצא מעמלק ומגיע עד המן שהוא מזרע עמלק. את עמלק אנו מזכירים בשבת זכור ואת המן במגילת אסתר שאותה אנו קוראים בפורים.

אבל ישנו קשר מעמיק ויסודי יותר. במגילה אומר המן, אסתר ג8: "...ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים...". פירוש הפסוק הוא: מפוזר -   עקב הגלות.   מפורד – מעצם מהותם עצמם - שהם נתונים במחלוקת, לכן אומר המן כי זה הזמן הראוי להשמידם.

חז"ל אומרים שהמן הבין מתוך מבט על ההיסטוריה של עם ישראל והבין שבזמן שישראל פרודים הם חלשים מאוד, כמו שנאמר במלחמת עמלק: "...וילחם עם ישראל ברפידים...", אל תקרי רפידים אלא פרודים, מלשון פרוד. כלומר עמלק החליט לתקוף את ישראל בשעה שנראה לו שהם מפורדים, שהמחלוקת שרויה ביניהם.

אכן, אסתר המלכה הבינה את כוחה של האחדות, ולכן ביקשה ממרדכי: "...לך כנוס את כל היהודים..." - תדאג שיהיו כנוסים יחד, כלומר - מאוחדים. חז"ל אומרים על הפסוק בתהלים קמד4: "...אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו...", שפסוק זה נאמר על תקופת אסתר המלכה, מפני שהאחדות היתה שרויה ביניהם.

בוא ולמד מחד את כוחה של האחדות המסייעת לעם ישראל, ומאידך את כחה של מחלוקת הגורמת ח"ו לכשלון בעם ישראל:

  (א) בזמן בית שני: אעפ"י שקיימו תורה ומצוות נחרב הבית, כתוצאה משנאת חינם (ראו בגמרא במסכת יומא, פרק ראשון).

  (ב) מובא במדרש רבה: "...ר' יוסי אומר תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא ידעו לדרוש תורה ארבעים ותשעה פנים לטהר וארבעים ותשע פנים לטמא..." (במדבר פרשה יט', פסקה ב'). כלומר, היו תלמידי חכמים גדולים ועצומים.  ולאחר כל דברי השבח הללו, מסופר שכשהיו יוצאים למלחמה היו נופלים לפני אויבהם. מדוע? משום לא שררה ביניהם אחדות. אבל בהמשך המדרש מסופר, שבדורו של אחאב – כשהיו יוצאים למלחמה היו מנצחים את אויבהם למרות שכולם היו עובדי עבודה זרה. הכיצד? אלא משום שהיתה בהם אחדות.

 

(ג) רבי אומר: "...גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה, אבל שלום ביניהם, אומר הקב"ה איני יכול לפגוע בהם..." (מדרש רבה בראשית, פרשה לח', פסקה ו'.). מכיוון שאם הם בשלום פנימי ובאחדות, אין הקב"ה שולט בהם. שואל האלשיך: אם עובדים עבודה זרה אבל יש בינהם אחדות ושלום, האלוקים לא יוכל להם?! והוא עונה: בזמן שישראל באחדות ובשלום פנימי – הרי הם במדרגה של הקב"ה, שהוא עצמו מלך השלום. האלשיך ממשיל זאת לנאשם שגזר דין מוות תלוי עליו, אבל הוא עדיין בארמון המלך. הרי כל עוד הוא בארמון, המלך לא יגע בו לרעה. כך ישראל, כאשר הם מאוחדים, הרי הם נמצאים כמעט במדרגה אלוקית ולכן אין הקב"ה יכול להענישם.

בזמן הפור מצאה אסתר את הפתרון לגזרת המן ואחשוורוש באמרה: "לך כנוס את כל היהודים" - עליך לדאוג שכולם יהיו באחדות מלאה. לעומת זאת המן אומר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" - המן פונה לאחשוורוש ואומר לו – זו שעת הכושר לפגוע ביהודים, כפי שעשה עמלק כשיצאו ממצרים, שהרי הם מפורדים בינהם. באותו הכיוון, חז"ל מפרשים את דברי המן: "...ולמלך אין שווה להניחם..." שכוונתו היתה למלך מלכי המלכים. כלומר לדעת המן, זהו רצון הבורא, שבשעה שאין אחדות ושלום בין היהודים, הרי הקב"ה מחליש את ישראל.

וכן באסתר ג9: "...ועשרת אלפים ככר כסף אשקול..." - זהו מנינם של היהודים בשושן, אך בשונה מציווי התורה – שהורתה למנות את ישראל ע"י מחצית השקל לכל אחד ואחד, בכדי להדגיש שאיש אינו שלם ללא עוד יהודי, המן שקל כיכר כסף שלם לכל אחד ואחד, להראות לכולם שכל יהודי עומד בפני עצמו ובנפרד מחברו, להראות שהיהודים הם עם מפורד שלא יתכן "חיבור" בינהם.

סעודת פורים עקב האחדות

יש לציין ששמו של הקב"ה – לא נזכר במפורש במגילה, אבל מופיע במדרש רבה (אסתר, פרשה ג', פסקה י'), שבכל מקום שנאמר במגילה " למלך אחשוורוש" הכוונה למלך אחשוורוש עצמו, אבל כל מקום שנאמר "ל מלך" סתם, הכוונה לקב"ה.

מדרש זה נותן משמעות רבה מאד לפסוקי המגילה ומאיר אותה באור אחר לגמרי, כמו לדוגמא: "...בלילה ההוא נדדה שנת המלך.." ,  לפי ההסבר שלנו הכוונה לשנת מלכו של עולם. וכן דורש ר' יהודה בר סימון, אסתר א20: "...ונשמע פתגם המלך..." - נשמע פתגמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שאומר כי מחה אמחה את זכר עמלק. ומכאן גם נובע ההסבר שהמן השתמש בשמו של הקב"ה כשאמר: "...ולמלך אין שווה להניחם..." שהכוונה היא למלך מלכי המלכים - הקב"ה.

הסעודה והמשתה שאנו עושים בפורים הם לא רק בגלל הנס, אלא בעיקר עקב יכולתם של היהודים להתאחד באותה תקופה. זו הסיבה שנאמר באסתר ט28: "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור..." המקביל לנוסח שתקנו חז"ל בברכת "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", כלומר הנס והאחדות ששררו אז – משפיעים   עלינו גם כיום.

דוגמא נוספת להשפעת העבר על ההווה: ב פסח נאמר, שמות יב42: "...ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים..."  ודרשו חז"ל במסכת ראש השנה (יא:): "...לילה המשומר ובא מששת ימי הבריאה...". כלומר, העובדה שניסי מצרים הגיעו לשיאם בליל ט"ו בניסן לא היתה מקרית, היה זה לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית. וכן הוא בכל יתר הניסים שנעשו לישראל לרבות חנוכה ופורים. למרות שהם מתקנת חכמים, נרמזו גם הם בתורה.

שיטת לימוד זו המנסה למצוא בפסוק, אסמכתא לדרשת חז"ל הוא מין המקובלות אצל חז"ל. כדרשת רבותינו על הפסוק (ויקרא כ"ו, מ"ד): "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויבהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם ולהפר בריתי אתם...", ודרשו רבותינו במסכת מגילה (דף י"א.): לא געלתים = בימי היוונים, שהרי העמדתי להם את שמעון הצדיק וחשמונאי מתתיהו כהן גדול ובניו. לכלותם = בימי המן, שהרי העמדתי להם את מרדכי ואסתר. מכאן שגם ימים אלו, נגזרו עוד מימי בראשית ולכן יש אומרים שימים אלו - טובים הם  לישראל - בכל דור ודור. 

רואים שוב ושוב את הכוח שיש באחדות עם ישראל, לא מדובר רק על יתרון פיסי אלא על יתרון הנובע ישירות מכסא הכבוד.

חייבים אם כן, לנסות להגיע לאחדות ולשלום פנימי ובמיוחד בתקופת חנוכה ופורים או בתקופת פסח, שאז ארעו ניסים גדולים לישראל. אלא שאחדות בין היהודים זו משימה שצריך " לעבוד" עליה, היא כלל לא טבעית "בגנים של היהודים".

ואכן אסתר הבינה כך את דרשת חז"ל ולכן אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים" ובזכות אחדות זו תקנו חז"ל משתה ושמחה בפורים בכל הדורות. לעומת זאת, בחנוכה, על אף שהיה ניצחון גדול, אחדות לא היתה, לכן אין עושים משתה וסעודת חג - בחנוכה.