קוד: בנות צלפחד ודיני ירושת קרקע בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: ד"ר מנחם צוקר
אל: ספר "שיעורים"
בנות צלפחד: (משפחת מנשה) מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה.
טענתם: ביקשו לרשת את אביהם, שמת במדבר ולא היה חלק מעדת קורח (יש אומרים הוא המקושש מן המעפילים ובנים לא היו לו).
ביסוס לטענה: לפי אומות העולם, בנות יורשות שווה בשווה עם הבנים.
אמרו בנות צלפחד לא יתכן שבדיני ישראל, דיני התורה, בנות לא נחשבות כלל, שאם כן הרי אמנו צריכה ייבום (שהרי אין בנים) והלא הדין אינו כך, ולכן אמר הקב"ה:
"איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו"
(במדבר, כ"ז, ח').
אכן כאן רומזת התורה, שירושת הבן את אביו היא כדבר טבעי שהבן קם תחת אביו מפני שהבן בונה בית אביו ולכן נקרא הזכר בלשון בן=בנין.
וכן אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא (קמ"א.):
"כל שאינו מניח בן ליורשו, הקב"ה מלא עליו עברה"
ידוע הדבר, שהבכור יורש פי שניים. העודף שיורש הבכור הוא מכוח מתנה, ולכן גם יכול הבכור לוותר על חלק.
מצד שני, יש זכות גדולה גם לבת, מפני שבת היא היחידה היכולה להעביר נחלה לשבט אחר. וזאת לומדים מכך שנאמר: "ו העברתם את נחלתו לבתו" – בכל מקום כתוב "ונתתם" ואילו לגבי הבת כתוב "והעברתם"- מכאן למדים חז"ל ש לבת יש יכולת להעביר נחלה משבט לשבט, שהרי בנה ובעלה יורשים אותה [1] .
ומביאים דוגמא מסרח בת אשר, שנישאה לחנוך בן ראובן ומת אשר ללא בנים וירשתו סרח בתו. כאשר סרח מתה, ירשה בנה או בעלה ש הוא משבט ראובן (מאחר שהאבא- חנוך הינו משבט ראובן).
נמצא שהוסבה נחלת משבט אשר לשבט ראובן.