קוד: הבחירה החופשית של פרעה - 8 דעות בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: ד"ר מנחם צוקר
אל:
טרם תחילת הטלת המכות על מצרים אומר הקב"ה למשה:
"ואני אקשה את לב
פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים
"
(שמות, ז', ג').
השאלה הנשאלת: אם ה' הכביד את לב פרעה, מדוע הוא קיבל מכות, הלא אין מדובר כאן בעקרון "הבחירה החופשית" - שהוא מאבני היסוד של התורה. אכן הכבדת לב פרעה המפורשת בפרשה מעוררת תמיהות רבות, שהרי כל הענין של שכר ועונש מבוסס על "הבחירה החופשית" של כל אדם.
ננסה להביא מספר תשובות לנושא זה:
א. הרמב"ן - בחמש המכות הראשונות נענש פרעה רק עבור פשעו, והיה עוד יכול לשוב, אבל פרעה הכביד את לבו מרצונו הוא, כנאמר במכת הדם: "ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם ... ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה'..." (ז', כ"ב).
וכן במכת הצפרדעים:
"וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אלהם" (ח', י"א).
וכן במכות כינים, ערוב ודבר.
כלומר פרעה בחן את המציאות והחליט לבחור בדרך הרעה. בחמש המכות האחרונות ה' הכביד את לבו בכדי שייענש על החלטתו זו.
לכן אומר הרמב"ן, בחירתו החופשית היתה לרעה וזאת גם לאחר שהבין היטב את תוצאות מעשיו.
ב. רש"י - גם רש"י אומר כרמב"ן:
"...מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי וידוע לפני שאין נחת רוח באומות עובדי האלילים לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו, למען הרבה אותותי...".
כלומר, ה' יודע כי פרעה לא יתרכך בבחירתו לעשות רע גם אחרי המכות הראשונות. כתוצאה מכך, הקשה אחר כך את לבו והרבה לו חמש מכות נוספות למען החדרת האמונה בישראל ובעולם. כלומר עקרון הבחירה החופשית נדחה לדעת רש"י (באופן חלקי) למען מטרה נעלה וחשובה יותר – החדרת האמונה בעם ישראל.
ג . בעל " המשך חכמה" – הולך בדרך הרמב"ן ורש"י, אלא שהוא מוסיף פן נוסף. הוא מביא את הרמב"ם הפוסק שאפשר לכוף (להכריח) יהודי ללכת בדרכי ה', מאחר שלבו טוב והוא שואף לטוב – אלא שיצרו הרע מתגבר עליו. אם כופים אותו נושרת הקליפה המפריעה להתגלות מהותו האמיתית. מה שאין כן בפרעה, שהרי חמש המכות הראשונות הראו שבמהותו הוא היה רע לב. מהותו הפנימית היא מרושעת ואין לו תקנה, לאור זאת, חישל הקב"ה את גופו שיוכל לעמוד בייסורים ויביא בסופו של דבר לקידוש ה'.
ד. הרמב"ם – בהלכות תשובה (פרק ו', הלכה ג') מביא חידוש גדול שעיקרו: לרשעים גדולים, אין נותנים לשוב בתשובה. כלומר רשע גמור אין לו כבר דרך חזרה, דרכי התשובה ננעלו לפניהם, ואת הראיה שלו הוא שואב מפרעה. אם כך לשם מה הלך משה להתרות בו, לדרוש ממנו תיקון חטאו, כפי שמצאנו למשל במכת הברד (ט', י"ג):
"...ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו...כה אמר ה' אלהי העברים שלח עמי ויעבדוני: כי נפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך...בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ...".
יש לתמוה, אם ננעלו דרכי התשובה לפני פרעה לשם מה הלך משה להתרות בו?
תשובת הרמב"ם שאכן הליכה זו הייתה "פורמאלית" בלבד, ללמד שלא מקבלים "תשובה" מכל אחד. כלומר מחוטא ופושע גדול לא מקבלים תשובה.
סברה זו של הרמב"ם נתקלת בתמיהה רבה מצד פרשנים רבים, והלא הנביא יחזקאל קובע (ל"ג, י"א) "...חי אני נאם ה' אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו..." - זה נאמר על כל רשע, ללא הבדלה.
ה . "בעל העקדה" מביא דוגמאות מאחאב ומנשה שהרשיעו מכל אשר לפניהם כנאמר בספר מלכים:
" ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו"
(מלכים א', ט"ז, ל"ג)
על אף מעשיהם אלו, נענתה ונתקבלה תשובתם, כפי המובא בספר מלכים (כ"א, כ"ט):
"ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר: הראית כי נכנע אחאב מלפני, יען כי נכנע מלפני לא אביא הרעה בימיו, בימי בנו אביא הרעה אל ביתו..."
אומר "בעל העקידה" אין רשע בעולם שנועלים לו את דרכי התשובה, אולם הכבדת לב פרעה היתה רק בכדי לחשלו ולחזקו בכדי שיוכל לעמוד בעונשים הרבים שהגיעו לו בדין על רשעותיו הרבים. הסבר נוסף שהוא מביא הוא
ש "ההכבדה" - משמעותה שלא פתחו לו משמים פתח של חרטה, כנאמר "בדרך שאדם רוצה ללכת, בדרך זו מוליכין אותו...".
ו. האברבנאל – גם הוא נוקט בשיטה "שאין חוטא שלא תועיל לו תשובה", אלא ש פרעה חטא בחטא שיש עליו תשלום אישי. בדומה לגזלן, שאין תשובתו שלמה עד שיחזיר את הגזלה. לכן מי ששפך דם חברו, חייב בתשובתו לשלם בנפשו. ההכבדה אם כן לא היתה למנעם מהתשובה, אלא אדרבה היא הובילה את פרעה ועמו בדרך של קבלת ענשם המלא, למען יהיה להם מקום לכפרה אמיתית. האברבנאל מחדש – ש תשובה קיימת רק בעם ישראל, היות ותשובה היא לא ממידת הדין אלא ממידת הרחמים. מדובר בחסד שחנן ה' את ישראל לא להשפט כמעשיהם, אבל לא שייך תשובה באומות העולם [1] .
ז. המהר"ל - גם הוא טוען שהתשובה לא ניתנה לאדם מסוגו של פרעה. שהרי אמר "..מי ה' אשר אשמע בקולו..." - לכן קיבל מידה כנגד מידה, כדי שיתקדש שם שמים על ידו בעונשים שהוא מקבל על הכבדת לבו.
ח. הספורנו - הכבדת הלב נועדה לאפשר לו "הכרת ה' " למען יווכח לדעת שהקב"ה שולט בבריאה ויכנע לפני האלוקים בלב שלם.
לסיכום ניתן לומר – שהמקרה של פרעה הוא מיוחד – פרעה הוא הטיפוס שאף פעם לא חוזר בתשובה, הוא רק מגיב לעונש וכשהעונש פג הרי הוא חוזר לסורו. מכיוון שכך, ההכבדה והעונשים שהוטלו עליו באו רק לשם מטרה אחת ויחידה: "למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, וידעתם כי אני ה'.
[1] לאנשי נינוה, הייתה תכלית מיוחדת - כדי שאשור יוכלו אחרי כן למלא השליחות של "שבט אפי". יונה הנביא לא הבין זאת ולא ידע מחשבות ה', ועל כן ברח כשנקרא להחזיר אומות העולם בתשובה.