מאת: אראל
במדבר טז1: "
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי, וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן
"
הפסוק קשה מבחינה דקדוקית: כתוב שקורח
לקח משהו, אבל לא כתוב מה בדיוק לקח. לכאורה היה מתאים יותר לכתוב "
ויקם קורח", כפי שמתחיל הפסוק הבא,
במדבר טז2: "
וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם
" (
פירוט)! המפרשים דרשו את הפסוק בכמה דרכים:
1. לקח את עצמו: "
לקח את עצמו לצד אחד, להיות נחלק מתוך העדה... וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג, נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת
"
(
רש"י) ;
2. לקח אנשים: "
וַיִּקַּח קֹרַח - אנשים; דרך קצרה, כמו (שמואל א טז כ): "חֲמוֹר לֶחֶם", ורבים ככה
"
(
אבן עזרא) .
3. לקח דברים: "
אין
ויקח אלא משיכה בדברים רכים, שנמשכו כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו. במשה הוא אומר (במדבר א, יז): "
וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה", וכן (ויקרא ח, ב): "
קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ". וכן הוא אומר (הושע יד, ג): "
קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים", וכן (בראשית יב, טו): "
וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה"...
"
(
במדבר רבה יח ב ) .
4. לקח עצה: "
שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר, כי הלקיחה תאמר על העצה והמחשבה..
. וכן לשון לקיחה במחשבה "
קחו
מוסרי" (
משלי ח י) "ולבלתי
קחת מוסר" (
ירמיהו יז כג)
"
(
רמב"ן) .
5.
לקיחה היא לשון התעוררות למעשה: "
כי בכל תחילת מעשה תבא
לקיחה, והוא לשון התעוררות במעשה ההוא, וכן "ואבשלום
לקח ויצב לו בחייו את מצבת" (שמואל ב יח יח)...
"
(
רמב"ן) .
6. לקח את מה שנזכר בפרשה הקודמת - בגד-תכלת עם ציצית: "
וּנְסֵיב גוּלְיָיתֵיהּ דְכוּלָא תִּיכְלָא
"
(תרגום ירושלמי) , "
מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה: 'טלית שכולה תכלת - מהו שתהא פטורה מן הציצית?' א"ל 'חייבת בציצית' א"ל קרח 'טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?!... דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן'
"
(
במדבר רבה יח ג ) .
' ויקח יצר הרע את קורח ... וכן נאמר, (איוב טו) "מה יקחך לבך", שפירושו: מדוע יקחך יצר הרע לחשוב בליבך.... יצר הרע הוא שפיתה את קרח להתווכח עם משה בדבר הלכת מצות ציצית, ולחלוק על משה כדרך שחכמי התלמוד חולקים איש על רעהו בש"ס, דהיינו, מחלוקת לשם שמים. ולאחר שנתפתה קרח לחלוק על משה בדבר ההלכה, הקהיל יצר הרע את דתן ואבירם והבכורים לצדו של קרח, והם השיאו לו את העצה, להיות להם לראש ולקצין כנגד משה ואהרן. ועל ידי כך נהפכה מחלוקתו של קרח למחלוקת על השררה, שהיא מחלוקת שלא לשם שמים. משום כך נאמר, ויקח קרח, דהיינו, שיצר הרע לקח את מחשבתו הטובה של קרח והפכה לעצה רעה." ( חגי רפי) .
ולמרות כל הפירושים הללו, עדיין נראה שהפסוק היה ברור הרבה יותר אילו היה כתוב " ויקם קורח". אם כך, מדוע נכתב ויקח ?
- נראה שהמילה באה להכניס אותנו לאוירה הפוליטית המתוחה של אותם הימים: עם ישראל אחרי פרשת המרגלים, נודד ומתרחק מארץ ישראל לזמן לא ידוע, ותוך כדי כך, לפחות שתי קבוצות שונות מתעוררות נגד מנהיגותם של משה ואהרן:
בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ";
וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם, וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת".
וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם 'רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?'".