קוד: העולות בחגים בתנ"ך
סוג: פרטים2
מאת: ע"פ הרב וינר
אל: פירושים וסימנים 4
בבמדבר כ"ח מפורטים הקרבנות (המוספים) שצריך להביא לכל אחד מהחגים. בטבלה שלמטה סיכמתי את מספרי קרבנות-העולה מכל סוג (חוץ מזה צריך להביא גם שעיר עזים אחד לחטאת ואת זה לא כתבתי):
כבשים לעולה |
אילים לעולה |
פרים לעולה |
החג |
7 |
1 |
2 |
חג המצות |
7 |
1 |
2 |
חג השבועות |
7 |
1 |
1 |
יום תרועה (ראש השנה) |
7 |
1 |
1 |
יום הכיפורים |
14 |
2 |
13 עד 7
|
חג הסוכות |
7 |
1 |
1 |
שמיני עצרת |
קרבן אחד יוצא-דופן במיוחד – הקרבן של חג הסוכות. הוא בערך כפול מהקרבנות של כל שאר החגים. האם יש כאן הגיון?
נראה לי (ע"פ הרב מנשה וינר)שאפשר לחלק את החגים האלה לשתי קבוצות:
חג הסוכות שייך לשתי הקבוצות, ולכן היינו אמורים להקריב בו את הקרבנות של שתיהן: 3 פרים, 2 אילים ו14 כבשים.
ואכן, מספרי האילים והכבשים מתאימים בדיוק, אבל מספרי הפרים לא
מתאימים – במקום להקריב 3 פרים ביום מקריבים בין 13 ל7 פרים. לנקודה הזאת
עדיין לא מצאתי הסבר. (אפשר לחשב את סכום מספרי הפרים בכל ימי החג: הסכום
הכללי הוא 70, ואם מחשבים רק את התוספת על הכמות שהיתה אמורה להיות – 3
ביום – מקבלים 49. אבל זה עדיין לא מסביר שום דבר).
ולכל בהמה ישנה גם מנחה של סולת בלולה בשמן בהתאם למספר הבהמות, לפי הנוסחה בבמדבר פרק טו:
ובנוסף לכך מקריבים שעיר עזים אחד לחטאת.