קוד: 'איכה כלב' בתנ"ך
סוג: שיר
מאת: זלמן שז"ר
אל:
לא ענו משה, לא כהן אהרן
רק כלב שגער
הוא שראה לפנים בחברון
את ילידי הענק ולא זע בו לבב
וגם בידו בעינם ובהיותם בעיניו
רק חגב רק חגב
האמין בכל לב כי כוחנו הוא רב,
ולא נסער
אך עכשיו
הוא שנחרד וצעק וזעם
ויהס העם
הוא גער כי זכר, שאמנם ואכן
עצום וחזק העם השכן, וערים לו בצורות גדולות במאד
וכבד הישימון ועוד רבות בו לצעוד
על כן מאיים הוא הריב, ובכי המלינים.
אסון בו, קלון בו, בחוץ ובפנים,
לכן קם הוא כה נזעם, וכעס וכעס.
עד הושלך הס
עד כחל עם המלינים, הנבוך המפורר
נדהם מחרדת זה שגער
נדהם
ונדם.
ומאז, בכל עת בכי עוועים ומדנים
ריב אחים במחנה והסתר הפנים
צופה ותוהה וזועק ומיילל:
איכה, כלב?!